אימרה אמוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הונגריההונגריה זהו שם הונגרי; שם המשפחה הוא Ámos.
אימרה אמוש
Ámos Imre
דיוקן עצמי
דיוקן עצמי
לידה 7 בדצמבר 1907
נאג'קאלו, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1944 (בגיל 36 בערך)
מחנה הריכוז אוהרדרוף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות חזותית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרגיט אנה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המתנה לשחר. הצייר ואשתו בתמונה משנת 1939
צייר וציירת (טנדו)

אימרה אמוש (במקור אונגאר, בהונגרית: Ámos Imre; נאג'קאלו, 7 בדצמבר 1907מחנה ריכוז אורדרוף (גרמניה) 1944) היה צייר יהודי-הונגרי שניספה בשואה, בעלה של הציירת היהודייה-הונגרייה מרגיט אנה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימרה אמוש נולד במשפחה יהודית בשם אימרה אונגאר. על פי זכרונה של אשתו, הוא ראה את עצמו "ישנוני מטבעו", ולכן חתם על תמונותיו המוקדמות בשם אימרה אונגאר אלמוש (אלמוש-Álmos בהונגרית: ישנוני). מכאן, לאורך זמן, נולד שם האמן שהתייחס לנביא המקראי עמוס שהפך כמבוטא בהונגרית לאמוש.[1] בשנת 1934 שינה רשמית את שמו לעמוס-אמוש. בשנת 1935 התחתן עם הציירת מרגיט אנה.

אמוש למד באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה ואחר כך בין 1929 לבין 1935 במכללה ההונגרית המלכותית לאמנויות, שבו דיולה רודנאי היה המורה שלו. משנת 1931 הופיע בתערוכות, לעיתים קרובות עם יצירות אשתו. בשנת 1934 נבחר כחבר בגילדת מונקאצ'י וב-1936 וגם ל"האגודה החדשה לאמנים" (KÚT). מאותו זמן, הוא יצר במושבת האמנים של סנטאנדרה מדי קיץ. בשנת 1938 הפך לחבר בסלון הלאומי. בין השנים 1938–1941 בילה כל קיץ עם אשתו בסנטנדרה, שם הם השתייכו לחוג החברים של לאיוש ויידה ודז'ה קורניש.

מה שאפיין את אמנותו בתחילה היה הפוסט-אימפרסיוניזם (ההשפעה של יוז'ף ריפל-רונאי ותנועת הנאבי). נושא ציורו נקבע גם מחוויות ילדותו, מחינוכו הדתי בסביבה החסידית בנג'קאלו. בשנת 1937 ביקר בפריז, שם פגש את מארק שאגאל. מכאן ואילך, האמנות שלו התאפיינה בתיאור דמוי חלומות ובמהלך מלחמת העולם השנייה הפחד והאימה הפכו לאופייניים. עולם המוטיבים הסוריאליסטיים שלו הכי קרוב לאמנות החזונית של שאגאל. גם ערכת הצבעים שלו ועבודות המכחול הפכו לאקספרסיביות יותר ויותר, וחזו את גורלו הטרגי.

משנת 1940 ואילך הוא נגרר לעיתים קרובות לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי), ואולי בגלל גורלו הבלתי יציב והלא בטוח, הרישום הפך כמעט לכלי האמנותי היחיד שלו בתקופה זו. הסדרה שלו "זמנים אפלים" וספר הרישומים של סולנוק משנת 1944 הם זיכרון מזעזע משנותיו האחרונות של הצייר הטרגי.

משנת 1940 ועד מותו, בהפסקות קלות, הוא היה עובד כפייה. הוא נפטר בקיץ 1944 בגרמניה, ככל הנראה במחנה בסקסוניה או בטירנגיה (תאריך מותו המדויק אינו ידוע).

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכה לזכרו התקיימה בשנת 1958 בגלריה הלאומית של הונגריה, ואחר כך הוצגו ציוריו בערים סגד, פץ' וגיור. את רוב עבודותיו ניתן לראות בסנטנדרה, במוזיאון הזיכרון של אימרה אמוש - מרגיט אנה, יחד עם ציורי אשתו, בעיירת הולדתו, בגלריית אמוש אימרה בנג'קאלו, באוסף דיאק בסקשפהרוואר ובגלריה הלאומית של הונגריה בבודפשט. תערוכה ב-MODEM בדברצן במלאת 100 שנה להולדתו. יום הולדת 105 של אימרה אמוש -הוזכרה בתערוכת "אימרה אמוש ותערוכת האמנות הגלובאלית העכשווית מהמאה ה-20" בסנטנדרה. בשנת 2013 אירחה הגלריה הלאומית של הונגריה את התערוכה בשם אימרה אמוש, "שאגאל ההונגרי", במערבולת המלחמה 1937–1944. בשנת 2014, במכון עמנואל רינגלבלום להיסטוריה יהודית בוורשה ובוורוצלב, הוצגו עבודותיו הנבחרות ב"איפה אחיך?" – אימרה אמוש והמאה ה-20, שאורגנה על ידי "קרן התרבות לשיחות שולחן" ו"המכון התרבות ההונגרי של וורשה".

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1933 מי הטוהר (שמן על בד, 100x80 ס"מ; פרטי)
  • 1934 נשים (שמן על בד, 150x100 ס"מ; מוזיאון יאנוש פאנוניוס, פץ')
  • 1934 במעיין (שמן על בד, 100x70 ס"מ; פרטי)
  • 1934 מלקטי צדפים (שמן על בד, 154x100 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה
  • 1935 נשים במעיין (שמן על בד, 98x127 ס"מ; הגלריה הלאומית של הונגריה, בודפשט
  • 1935 אמונה טפלה (שמן על בד, 80x60 ס"מ; MNG)
  • 1935 הקדושים חירשים (שמן על בד, 150x100 ס"מ; MNG)
  • 1935 הטיול של אמי (שמן על בד, 152x80 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
  • 1935 ספה ירוקה (שמן על בד, 70x100 ס"מ; פרטי)

חברות בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקסיקון של ציור מודרני. בודפשט: קורווינה, 1974. אמוש אימרה l. 16. עמ' מסת"ב 9631390012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אימרה אמוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Turai Hédi cikke a Hajnalvárás c. festményről. Virág Judit Galéria, 46. aukciós katalógus, 2014. tavasz, 244. o.