אילן ברוך (צייר)

אילן ברוך

לידה	29 במרץ 1974 (בן 50) ירושלים, ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
תחום יצירה	ציור

אילן ברוך (נולד ב-29 במרץ 1974) הוא צייר ישראלי. עבודותיו עוסקות בסוגיית קו התפר הישראלי-פלסטיני. ברוך מצייר בצבעי שמן, בסגנון ריאליסטי פיגורטיבי מרובה פרטים. נושאי ציוריו הם נופי ירושלים, אדמת הבור של יהודה ושומרון, מאחזים, ברושים, צמח הצבר, וכן דמויות הרועה והערבי לצד דמויות המתיישב-מתנחל והחוזר בתשובה. ציוריו הם פסטורליים, אך מערבים אלמנט של מתיחות; הם מביעים התייחסות מורכבת למציאות הישראלית.

ביוגרפיה

אילן ברוך נולד למשפחה דתית-חרדית ממוצא בוכרי, שהשתקעה בשנות ה-30 למאה העשרים בשכונת גאולה הסמוכה לשכונת מאה שערים, בירושלים. אביו שאהב אמנות ומוזיקה קלאסית, עודד את ברוך בילדותו לצייר, בניגוד לביקורת החברתית ולהסתייגות המשפחה. כשהיה ברוך בן 15, נסעו שניהם לסיור מוזיאונים באיטליה. בשנת 1988, כשהיה בן 14 עזב ברוך את הלימודים בישיבה. הוא עבר ללמוד בבית הספר לציור ופיסול של הרב עדין שטיינזלץ, שנפתח באותם ימים בשכונת גאולה בירושלים. שם לימדו, בין היתר, האמניות תמרה ריקמן וליליאן קלאפיש.

בגיל 18 החל ברוך להיפרד בהדרגה מן הדת, כאשר הרגיש כי לא יוכל להתמסר לאמנות, במסגרת החיים בחברה החרדית. החל מ-1994 נוצר קשר בינו לבין אספן האמנות הירושלמי אילן שבתאי, שתמך בו. בשנת 2000, פנה ברוך ללימודי תואר ראשון בפילוסופיה וארכאולוגיה, באוניברסיטה העברית בירושלים. ברוך המשיך לצייר והציג את עבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

הסטודיו של ברוך נמצא בכפר רות. את עבודותיו ניתן למצוא באוספים ציבוריים ופרטיים בישראל ומחוצה לה; בין היתר, במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון אשדוד לאמנות ובמוזיאון ינקו דאדא בעין הוד.

ברוך חי באזור מודיעין, נשוי לדנה ואב לשלושה.

עבודותיו כאמן

למן ההתחלה עבודותיו של ברוך נשאו אופי ריאליסטי-פיגורטיבי, ונעשו בטכניקת שמן על בד. ברוך צייר טבע דומם, דיוקנאות עצמיים ואת ירושלים. בשנת 1992 הציג בבית האמנים תערוכה בשם "נדבך", יחד עם חברו ללימודים, האמן החרדי מוטה ברים. את התערוכה אצרה האמנית ליליאן קלאפיש, מורתם בבית הספר לציור ופיסול של הרב עדין שטיינזלץ, אליה נקשר ברוך.

בשנת 2000 השתתף ברוך בתערוכה קבוצתית בשם "זמן התבוננות" במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, שבחנה את היחס בין הציור הפיגורטיבי למציאות. את התערוכה אצרה בתיה דונר, והיא כללה את עבודותיהם של ארבעה אמנים צעירים. ברוך הציג ציורי טבע דומם, דיוקן עצמי, עצים ונופי ירושלים.

בשנת 2004 הציג ברוך תערוכת יחיד בשם "שיח עם צבר" בביתן הלנה רובינשטיין אשר במוזיאון תל אביב לאמנות, באצירת איה לוריא. התערוכה הציגה ציורים של צמח הצבר, בעלי אופי פיגורטיבי, עם דגש על אור וצל והתחקות אחר האקלים המקומי, לצד ביטוי אקספרסיבי של האמן.

בשנת 2005 הציג ברוך בתערוכה "פנים-חוץ" שאצר יונה פישר, כמקבץ תערוכות יחיד, במוזיאון אשדוד לאמנות.

בשנת 2013 נפתחה תערוכת יחיד מקיפה של ברוך, תחת הכותרת "לעיתים שוכחים שהשממה לא הייתה שממה כלל". היה זה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, כאשר האוצר הוא מאיר אהרונסון. התערוכה כללה כארבעים ציורי שמן של ברוך. מושאי הציורים היו נופים פנורמיים של ירושלים, שטחי הבור של יהודה ושומרון, מאחזים, ברושים, צמח הצבר, וכן דמויות רועים ופלסטינים לצד דמויות מתיישבים-מתנחלים וחוזרים בתשובה. את כלל הציורים צייר ברוך מהתבוננות ישירה ושהייה באתרים, הלוכדות את שינויי התנועה והאור. כותב אהרונסון: "הנוף שמעניין אותו הוא חלקי הבור שעדיין נשארו ואותן דמויות שהם חלק מהנוף. המתנחלים, הערבים, רועי הצאן והפלחים – הכל הופך אחד". כלומר, השממה עבור ברוך היא "אינה שממה כלל"; הוא מוצא בה עושר. הציורים סיפרו את יפי הדמויות והנופים בחזות שלווה, אך אלה הופרו על ידי מוטיבים של מתיחות: עשן ברקע, גדר הפרדה וקקטוס חוצץ. ברוך שתל בהם גם סמלים יהודיים-ציוניים: דגל מקופל, טלית, מגדל שמירה. יש בציורים רמיזה למטען היסטורי-מיתי, וגם לפוליטי, אך לא כעמדה מכריעה. ברוח זה, כתבה איה לוריא בקטלוג לתערוכה, כי אולי "ביכולתו של מעשה הדיוקן הקשוב להציע אלטרנטיבה של דיאלוג".

בשנת 2020 הוצגה תערוכת היחיד "אילן ברוך: מתחת לכסות העלים ממתינה השלכת", בגלריה חזי כהן בתל אביב. בתערוכה הופיעו ציורים חדשים בשמן על בד ושמן על עץ, וגם הפעם נכחו בהם גיבוריו של ברוך: דיוקנאות ערביים במשיכות מכחול עבות, מחזה דיסטופי של רכב נטוש כשברקע קרוואן בשומרון ושיחי צבר היפריאליסטיים. האוצר, אלחי סלומון, הסביר כי אילן ברוך חוזר "אל הריאליזם הקיצוני כדי אולי סוף סוף להפגיש אותנו עם דברים כהווייתם", לפני שהפכו לחלק מהאתוס הציוני או משיח ישראלי-פלסטיני; אל המפגש הראשוני עם המציאות והכאב כפי שהם.

בתחילת 2021 הציג אילן ברוך בתערוכה קבוצתית תחת הכותרת "חברותא", במוזיאון בית המשפט העליון בירושלים. את התערוכה שעסקה במושג חברותא מנקודת מבטם של יוצרים חרדים וחילונים, אצרו במשותף ד"ר אורנה יאיר, אוצרת בתי המשפט, ולאה כהן, אוצרת ומנהלת גלריית המקלט. הוצג בה דיוקן כפול שיצרו אילן ברוך וחברו הוותיק האמן החרדי מוטה ברים, יו"ר גלריית המקלט.

בתחילת 2022 נפתחה התערוכה "אילן ברוך: צייר אל מול ארץ", בגלריה דואק במשכנות שאננים, באצירת רז סמירה. הופיעו בה הציור "גגות" ובו שכונת ילדותו של ברוך – גאולה – במבט ממעוף הציפור; הציור "חורבה" ובו זוג פלסטינים ליד מדורה, כאשר ברקע סימון שביל ישראל וחורבות כפר פלסטיני; הציור "יוחאי" ובו דמות מתיישב-מתנחל; והציור "זיאד" ובו דמות פלסטיני. בציורים ניכרת אמפתיה כלפי הדמויות והארץ, לצד המורכבות. שם התערוכה משקף את התבוננות הצייר בפני הארץ כהתבוננות עצמית.

השכלה

• 1988–1991 לימודי ציור, בית הספר לציור ולפיסול מיסודו של הרב עדין שטיינזלץ, ירושלים
• 2000–2004 תואר ראשון בפילוסופיה וארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

תערוכות יחיד נבחרות

• 1992 – "נדבך", בית האמנים, ירושלים
• 2004 – "שיח עם צבר", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2005 – "פנים-חוץ", מוזיאון אשדוד לאמנות, אשדוד
• 2013 – "לעיתים שוכחים שהשממה לא הייתה שממה כלל", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2014 – "מדבשו ומעוקצו", גלריה זימאק לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2020 – "אילן ברוך: מתחת לכסות העלים ממתינה השלכת", גלריה חזי כהן, תל אביב
• 2022 – "אילן ברוך: צייר אל מול ארץ", גלריה דואק משכנות שאננים, ירושלים.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

• 1999 – "אילן ברוך, אמנון דוד ער, גבריאל כהן", אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים
• 2000 – "זמן התבוננות", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
• 2007 – "רכישות חדשות – עבודות מתוך האוסף", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2009 – "איפה שהאופנה היא אמנות", גלריה רו-ארט, תל אביב
• 2011 – "רשמים IV: נאחז בסבך – הביאנלה הארצית הרביעית לרישום", בית האמנים, ירושלים
• 2012 – "The Fourth International Jewish Artists Of The Year Awards 2012 – Finalist Exhibition" גלריית בן אורי (Ben Uri Gallery), לונדון
• 2014 – "חרס כחול-לבן", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2014 – "דלפט כחול-לבן", גלריות צ'ארלס ואוולין קרמר הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2014 – "העץ הנדיב – סיפורו של עץ הזית", גלריה לאמנות אום אל-פחם, אום אל-פחם
• 2018 – "סלון צרפתי", גלריה זימאק לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2019 – "צומח דומם", בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
• 2021 – "חברותא", מוזיאון בית המשפט העליון, ירושלים.

קטלוגים לתערוכות

• "זמן התבוננות", אוצרת: בתיה דונר, עין הוד: מוזיאון ינקו דאדא, 23 בספטמבר
• "אילן ברוך: שיח עם צבר" (קטלוג התערוכה), אוצרת: איה לוריא, תל אביב: ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו במוזיאון תל אביב לאמנות, 19 באוגוסט – 30 באוקטובר 2004
• "אילן ברוך: לעיתים שוכחים שהשממה לא הייתה שממה כלל", אוצר: מאיר אהרונסון, רמת גן: המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 21 במרץ – 25 באפריל 2013.

קישורים חיצוניים

• אילן ברוך, ברשת החברתית פייסבוק
• אילן ברוך, ברשת החברתית אינסטגרם
• Ilan baruch דף הפייסבוק הרשמי של האמן אילן ברוך
• דף הפייסבוק של בית הספר לציור ופיסול מיסודו של הרב עדין שטיינזלץ
• "אילן ברוך: צייר אל מול ארץ", על התערוכה, באתר גלריה דואק משכנות שאננים
• אילן ברוך, מידע על האמן, במרכז המידע לאמנות ישראלית, באתר מוזיאון ישראל
• גילרמן, דנה, "הלנה מוצאת את עצמה", הארץ, 19.8.2004.
• וייס, יעל, "מיהו הצבר?", תרבוש, 15.10.2018.
• עפרת, גדעון, "האם מוסרי לצייר התנחלות?", המחסן של גדעון עפרת, 5.4.2013.
• עפרת, גדעון, "פיגוריטיביות הסתכלותית", המחסן של גדעון עפרת, 29.6.2013.
• קלאפיש, ליליאן, "ברוך אילן, מוטה ברים: תערוכה בסדרת נדבך 1", באתר בית האמנים ירושלים.
• שפי, סמדר, "הישמרי מהבובה", הארץ, 26.8.2004.
• "הרשימה המשותפת: הצבר של אילן ברוך בגלריה חזי כהן", פורטפוליו, 12.3.2020.

גלריית תמונות

• 
  צבר, 2001, שמן על בד, 85 על 90 ס"מ
• 
  חליל בצל צבר, 2006, שמן על בד, 68 על 60 ס"מ, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות