אילי קאופמן
 | |
| אילי קאופמן ב-1998 | |
| לידה |
23 בפברואר 1954 (בת 70) תל אביב יפו |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | עיצוב, קולנוע |
אילי קאופמן (נולדה ב-23 בפברואר 1954) היא מעצבת משחקי חשיבה ישראלית, ולשעבר במאית קולנוע ורעיונאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילי קאופמן נולדה בתל אביב למנחם (ננדי) ומירי רוזנבאום (אחות של גבריאל רוזנבאום). למדה בעירוני א' במגמה מזרחנית ושירתה בצה"ל בבור של חיל האוויר. לאחר שחרורה מצה"ל למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1979 ביימה במסגרת לימודיה, את הסרט 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר', וכן סרטים דוקומנטריים קצרים על פי תסריטים שכתבה, עבור הטלוויזיה החינוכית.
בשנת 1989 עבדה כרעיונאית במשרדי פרסום. במקביל לעבודתה, בשנים האחרונות של שנות ה-80 של המאה ה-20, עבדה כרעיונאית עצמאית עבור חברות שונות.
בשנים 1987–1989 חיברה תשבצי היגיון עבור המקומון "ירושלים" מידיעות תקשורת תחת הכותרת "קוד-קוד".
בשנת 1989 כתבה את השיר "פוקר על הבוקר", שהלחין צוף פילוסוף. שיר זה נכלל באלבומה השלישי של סי היימן, "עובדים בכביש", וברצועת הקליפים של זהו זה![1].
החל משנת 1990 החלה לעצב ולייצר משחקי חשיבה.
באוקטובר 1996 הקימה עם מירב אורן את תנועת אימהות ונשים למען שלום.
יצירתה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1979 ביימה את הסרט "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" – עיבוד לסיפור של א.ב. יהושע הנושא אותו שם. הסרט עוסק במערכת יחסים מורכבת בין משורר מזדקן שגזר על עצמו שתיקה "כי הניגון אבד לו" לבין בנו החריג, שמגלה אט אט את השירים שכתב אביו ואת השפעתם עליו. הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה בסינמטק תל אביב. את דמות האב גילם המשורר שמשון חלפי, אביה של רחל חלפי ואחיו של אברהם חלפי, ואת דמות הבן גילם אייל נוגה.[2] הסרט זכה במענק כספי ממשרד המסחר והתעשייה. במהלך השנים הבאות ביימה סרטים דוקומנטריים קצרים על פי תסריטים שכתבה, עבור הטלוויזיה החינוכית.
פעילותה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1996 הקימה עם מירב אורן את תנועת אימהות ונשים למען שלום. התנועה קמה בעקבות מהומות מנהרת הכותל, שגבו קורבנות רבים מקרב חיילי צה"ל. מטרת התנועה הייתה להעלות לסדר היום את קולן של האימהות בדרישה מראש הממשלה שלא יהפוך אותן "לאימהות השכולות של מחר". התנועה, שהתרחבה במרוצת הזמן, העניקה השראה לצמיחתה של תנועת ארבע אמהות, שהחלה לפעול בעקבות אסון המסוקים שאירע בפברואר 1997, ולתנועת פרופיל חדש שקמה בשנת 1998.[3]
יצירת סיכת שלום לזכרו של יצחק רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמוך למועד הקמת התנועה, עיצבה אילי קאופמן סיכת דש לזכרו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לאחר הירצחו, שבה מופיע הכיתוב: "לא נשכח, 4 נובמבר 1995"[4]. התנועה הפיקה למעלה מ-100,000 סיכות, שנמכרו כולן לקהל הרחב במחיר של 10 שקלים. ההכנסות ממכירתן הוקדשו למימון המודעות הרבות שהתפרסמו בעיתונות ולפעילות השוטפת של התנועה. במהלך הזמן הפכה הסיכה לסמלה של התנועה. בחודש מרץ 1999 ענדו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ואשתו הילרי את הסיכה, באירוע שנערך בבית הלבן לכבוד יום הולדתו ה-77 של יצחק רבין.[5]
אצירת תערוכה עשרים שנה לשלום עכשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלאת 20 שנה לתנועת שלום עכשיו, הגתה ואצרה קאופמן, שהייתה פעילה בתנועת שלום עכשיו, תערוכה של כרזות, שהפיקה שלום עכשיו במהלך השנים[6]. בתערוכה הוצגו כרזות המלוות בקטעי עיתונות, שבהן הייתה התייחסות לאירועים השונים שהביאו השראה ליצירתן. ב-6 באפריל 1998 נפתחה התערוכה בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב, והוצגה שם עד 14 באפריל. ב-19 באפריל נדדה התערוכה לבנייני האומה בירושלים, וב-24 באפריל הוצגה בצוותא בחיפה.[דרוש מקור]
פגישה עם מחנה השלום המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מפעילותה של קאופמן בתנועת אימהות ונשים למען שלום, יזמו פגישה עם מחנה השלום המצרי בקהיר.
לקראת סוף חודש נובמבר 1998 הגיעו נציגות התנועה לקהיר, וקיימו סבב פגישות בן שלושה ימים עם מחנה השלום המצרי, אל המשלחת הצטרפו גם שני אבות שכולים, יצחק פרנקנטל ורוני הירשזון, שהקימו את פורום המשפחות השכולות, הכוללות ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.[דרוש מקור]
המפגש עם יאסר ערפאת ברמאללה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1999 נפגשו פעילי שמאל, ביניהם אילי קאופמן, עם נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בלשכתו במוקעטה ברמאללה.
אצירת תערוכה למען שחרור גלעד שליט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כשש שנים שבהן שהה גלעד שליט בשבי ברצועת עזה, יזמו אומני מדרחוב נחלת בנימין בשיתוף פעולה עם הנהלת המדרחוב תערוכת אמנות, ובה כ-100 עבודות בטכניקות שונות, שעוסקות בנושא החטיפה והשבי של גלעד שליט. התערוכה נועדה להעלות מחדש את המודעות בציבור לסוגיית שחרורו של גלעד, ולהוות אמצעי לחץ על מקבלי ההחלטות. את התערוכה אצרה אילי קאופמן בשיתוף פעולה עם האמן קובי רוט. עבודתה של קאופמן, 'החליפו מקומות בין ביבי וגלעד', שהוצגה בתערוכה, זכתה לחשיפה רבה באמצעי התקשורת השונים[7]. עבודה זו היא למעשה משחק חשיבה אינטראקטיבי גדול-ממדים, המזמין את הקהל לשחק ולנסות למצוא את המהלכים הנכונים כדי לבצע את "עסקת החילופין" בין ביבי (ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו) לגלעד. מתחת לקוביות מסתתרים שמות האסירים עם דם על הידיים (שבבסיס סוגיית שחרור גלעד שליט), שנחשפים ככל שהמשחק מתקדם עם תזוזתן"[8]. התערוכה הוצגה בבית התמר בין התאריכים 27 בינואר 2011 - 15 בפברואר 2011.
יצירת משחקי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1990 החלה קאופמן לעצב ולייצר משחקי חשיבה. בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט" אמרה כי היא "יוצרת משחקי חשיבה שנראים כיצירות אומנות", וכן שהיא מאמצת רעיונות פילוסופיים מהספרות ומההיסטוריה, שאותם היא משלבת באופן ויזואלי בעבודותיה[9].
משחקיה הוצגו במסגרת מכון היצוא הישראלי ביריד הצעצועים הבינלאומי (אנ') של נירנברג. חברת פילוס הגרמנית רכשה ממנה את זכויות הייצור של מספר משחקים תמורת תמלוגים. וכן משחקיה פורסמו בקטלוגים של חברת NEAF השווייצרית וחברת Il Gioco Creativo האיטלקית. משחקה "צעדי סוס" הוצג בכינוסים בינלאומיים וכיום הוא חלק מהאוסף הגדול בעולם של משחקי חשיבה הנמצא בספריית לילי באוניברסיטת אינדיאנה, פריט מס' 24364[10].
מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1979 קיבלה מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר והתעשייה, להפקת הסרט 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר'[11].
- בשנת 1981 קיבלה מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר והתעשייה, להפקת הסרט 'האוניות של רוני', על פי תסריט מקורי שכתבה.
- בשנת 1983 זכה הסרט 'טרופית', שאת תסריטו כתבה במסגרת עבודתה בפרסום אריאלי בהנהלת אמנון אריאלי, במדליית ארד בפסטיבל ניו יורק לפרסום (מקום שלישי מתוך 3,000 סרטים מרחבי העולם)[12]. הסרט הוא אודות ילד ג'ינג'י שובב, השואב מקש ארוך המגולגל על זרועו את תוכנן של שקיות הטרופית שנרכשו על ידי הקהל הרב שמבלה בשפת הים.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייתה נשואה לפרסומאי מיקי קאופמן ולהם בת.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוביק רוזנטל, "קולה של אמא", מעריב, 22 באוקטובר 1996
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אילי קאופמן- מילות השיר פוקר על הבוקר שכתבה אילי קאופמן באתר שירונט
- קליפ פוקר על הבוקר מתוך רצועת הקליפים של זהו זה!, באתר יוטיוב
- צפייה בסרט "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר", שביימה אילי קאופמן באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- "משחקי חשיבה או יצירות אמנות", כתבה מקיפה על משחקי החשיבה של אילי קאופמן באתר ג'רוזלם פוסט
- תומר ניר, אמנות או שמאלנות? ביבי לעזה במקום גלעד שליט, באתר "סרוגים", 26 בינואר 2011
- אינדקס של מעצבי חידות מכניות בעולם באתר davans.com
- אינדקס של מעצבי משחקי חשיבה בעולם באתר abstractstrategy.com
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מילות השיר פוקר על הבוקר באתר שירונט
- ^ גידי אורשר, שתי נפשות בבית אחד נידח, מעריב, 19 בדצמבר 1979
- ^ Richard A. Falk, Principled World Politics: The Challenge of Normative International Relations, Rowman & Littlefield, 2000, ISBN 978-0-7425-0065-5. (באנגלית)
- ^ אייטם בעיתון לאישה אודות הסיכה, 'יזכור', אסי פרידמן, 6 בנובמבר 2000
- ^ ראו קובץ:קובץ:Bill and Hillery Klinton.jpg
- ^ ביום הפתיחה, 6 באפריל 1998, שודר בתוכנית החדשות של מבט ראיון עם אוצרת התערוכה אילי קאופמן.
- ^ ריאיון עימה אודות התערוכה ועבודתה נערך בתוכנית "ערב חדש" על ידי טלי ליפקין שחק ורונן ברגמן.
- ^ אמני תל אביב מתגייסים למען גלעד שליט, באתר ynet, 26 בינואר 2011
- ^ perplexing puzzles, מרדית' פרייס לויט, ג'רוזלם פוסט, 7 בפברואר 2008.
- ^ תיעוד של משחק החשיבה 'צעדי סוס' בספריית לילי באתר הספרייה
- ^ ראו בחוברת הסינמטק, את רשימת הסרטים שהופקו בעידוד משרד התעשייה והמסחר, עמ' 33, סרטי 1979
- ^ "תיקון העוול שנעשה לאילי קאופמן העולם הזה, גיליון 2416, דניאלה שמי, 21 בנובמבר 1983
- במאיות קולנוע ישראליות
- במאי קולנוע ישראלים
- מעצבות ישראליות
- מעצבים ישראלים
- פעילות חברתיות ישראליות
- פעילים חברתיים ישראלים
- בוגרות החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב
- בוגרי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב
- בוגרות תיכון עירוני א' (תל אביב)
- בוגרי תיכון עירוני א' (תל אביב)
- ישראליות זוכות פרסים: אמנות
- ויקיפדיות ישראליות
- ויקיפדים ישראלים
- ישראליות שנולדו ב-1954
- ישראלים שנולדו ב-1954