איליה בר זאב
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1935 (בן 88) רחובות, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| מדינה |
ישראל |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
אתלטיקה |
  | |
איליה בר זאב (וולפנהאוט) (נולד ב־10 באוקטובר 1935 ברחובות) הוא מבכירי המאמנים בישראל בתחום הריצות הבינוניות והארוכות, מורה לחינוך גופני, מכשיר מורים ומאמני אתלטיקה קלה. מגיל 75 ואילך, פרסם חמישה ספרי שירה.
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת מלחמת העולם השנייה, התגייס אביו לבריגדה היהודית ואמו עבדה בשרות הצבא הבריטי. הוא נשלח כילד חוץ לקיבוץ גינוסר, בעמק הירדן והתחנך שם. בתום מלחמת העולם השנייה, חזר אביו ארצה ואיליה חזר להתגורר בירושלים, שם גם שהה בעת המצור על העיר במלחמת השחרור.[1][2]למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה ובתקופה זו החל להתבלט כספורטאי בענפי הכדורסל והאתלטיקה הקלה. הוא שיחק כדורסל בקבוצות הנוער והבוגרים של הפועל ירושלים והצטיין בריצות בינוניות בתחום האתלטיקה הקלה. שרת בצה"ל בחטיבת הצנחנים בגדוד 890 תחת פיקודו של המג"ד אריק שרון.[3]
הוראת החינוך הגופני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1959 סיים את לימודיו במדרשה לחינוך גופני (כיום המכללה האקדמית בווינגייט) והוסמך להוראת מקצוע זה.[2] הוא לימד חינוך גופני בתיכון קוגל בחולון ולאחר מכן בבית הספר התיכון האזורי באר טוביה.[2] נוסף על עיסוקו כמאמן אתלטיקה קלה בחוגי אתלטיקה קלה בבית הספר בבאר טוביה, עבר קורס מאמני כדורסל במכון וינגייט והוסמך כמאמן בשנת 1967.[4]
אימון אתלטיקה קלה והכשרת מורים ומאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך עשרות שנות אימון, התמחה בר זאב באימון רצים ורצות למרחקים בינוניים וארוכים. חניכיו השיגו תחת הדרכתו כ-80 שיאי ישראל לבוגרים ונוער במקצועות אלה, הישג ללא תקדים באתלטיקה הקלה הישראלית.[3]
הבולטים בחניכיו בתחילת דרכו היו יובל וישניצר, ששיאיו בריצות 1500 מ ו-5000 מ' שרדו עשרות שנים,[5] אחיו רפי וישניצר, דוד קניג, אביגדור לוונהיים, דב קרמר,[6][7]דני משרקי ודליה בלומנפלד.[2] בין הבולטים בקרב הדור השני של שיאני ישראל ואלופי ישראל שאומנו על ידי בר זאב, נמנים זהבה שמואלי, שייצגה את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, אחותה מזל שלום, יובל רחמילביץ ,[8] יחזקאל חליפה, גיא בן אפרים, רני ז'מיאן ואחרים.[2][9]
בשנות התשעים ובתחילת שנות ה-2000, אימן בר זאב בין השאר את האתלטים האולימפיים נילי אברמסקי, שהשתתפה באולימפיאדת אתונה (2004), איתי מגידי, שהשתתף באולימפיאדת בייג'ינג (2008) ווודג' זבדיה.
בר זאב שימש כמאמן לאומי באליפות אסיה שנערכה בסיאול בשנת 1975 וכן בעשרות אליפויות ותחרויות בינלאומיות אחרות.[2]. האליפות בסיאול הייתה האחרונה בה השתתפה ישראל במסגרת האסייתית .[10]
במהלך פעילותו כמאמן, עבר בר זאב הכשרות וקורסי אימון רבים בישראל ומחוצה לה. היה מראשוני המאמנים הישראליים שעברו קורס מאמנים בכירים באוניברסיטת Loughborough באנגליה. בוגר קורס מאמנים בינלאומיים דו שנתי מטעם ראשות הספורט, נוסף להשתלמויות רבות נוספות בישראל ומחוצה לה.[2]
בר זאב לימד את מקצוע האתלטיקה הקלה במגמת החינוך הגופני בסמינר הקיבוצים וריכז את מגמת האתלטיקה הקלה בבית הספר למאמנים בווינגייט.[2]
במשך שנות פעילותו כמאמן, פרסם מספר רב של מאמרים מקצועיים בתחומי פעילותו, בעיקר בכתבי העת "עולם הריצה", "הספורט ההישגי" ואחרים.[1]
בשנת 2002 הוענק לאיליה בר-זאב תואר עמית-כבוד של איגוד האתלטיקה לשנת תשס”ב.[2]
הקמת מועדוני אתלטיקה חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות הששים הקים בר זאב, יחד עם אלי קושניר, את מועדון האתלטיקה של אס"א תל אביב והעביר אליו את האתלטים המצטיינים שלו. הבולטים בהם היו האחים רפי ויובל וישניצר, שהחלו כבר כנערים להתבלט בצמרת הרצים למרחקים בינוניים בישראל. מאוחר יותר זכתה האגודה באליפות ישראל לאגודות.[3] . בשנת 1977 הוא נמנה עם מקימי אגודת האתלטיקה הקלה "איילות",[11] במסגרתה פעל שנים רבות ורוב שיאני ישראל בריצות למרחקים בינוניים וארוכים השתייכו אליה.[12][13]. הקמת אגודות עצמאיות אלה, נחשבו כצעד יוצא דופן בעולם הספורט הישראלי שנשלט אז בלעדית על ידי מרכזי הפועל ומכבי.[13]
מרתון טבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1975, הגו בר זאב יחד עם ידידיו דוד איגר, מזכיר ועדת האתלטיקה הקלה ועו”ד עמוס ויצמן, קיום מרוץ מרתון בינלאומי סביב הכנרת.[14] בשנת 1977 התממשה התכנית ומרתון הכנרת הבינלאומי הראשון נערך בדצמבר 1977 . המפעל מתקיים מאז ועד היום, תחת הכותרת "מרתון טבריה", בהשתתפות רצים מהצמרת העולמית במקצוע זה. במהלך שנות קיומו של המירוץ, זכו חניכותיו של בר זאב, נילי אברמסקי, מזל שלום וזהבה שמואלי מספר פעמים במקום הראשון.
יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הגיעו לגיל 75, החל בר זאב לפרסם ספרי שירה.[15][3] משנת 2010 ועד שנת 2020 פרסם חמישה ספרי שירה:
- מעל קווי המתח – 2010[16][17][18]
- טיסה נגד השעון – 2012[19]
- מכתבים מאוחרים – 2014[1][20]
- מקומות שהיינו בהם – 2016 בהוצאת "קשב לשירה" ובעריכת פרו' רפי וויכרט[21]
- בעקבות הזמן השרוף (בלז'ץ) – 2019 בהוצאת "עיתון77"[22][23]
ארבעת הספרים הראשונים של בר זאב התפרסמו בהוצאת קשב לשירה. ספרו האחרון, "בעקבות הזמן השרוף", הוצא לאור על ידי "עיתון 77" . כל ספריו זכו לביקורות טובות.[17]
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליה בר זאב מתגורר במושב ערוגות ומגדל ענבי מאכל.[3] נשוי לשולמית ולהם שתי בנות ובן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 איליה בר זאב, באתר library.osu.edu
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ביוגרפיה של איליה | מועדון ארוחת הבוקר
- ^ 1 2 3 4 5 ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה, תכניות אימון, ראיון אישי עם מייסד מרתון טבריה איליה בר זאב, באתר ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג, 2014-01-07
- ^ איליה מוסמך כמאמן כדורסל, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ 5000 מטר, באתר www.iaa.co.il (בעברית)
- ^ קרמר רץ בשדות לתואר בכורה, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ השיא של דב קרמר, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ 1500מ', באתר איגוד אתלטיקה קלה
- ^ ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה, תכניות אימון, ראיון אישי עם איליה בר זאב, באתר ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג, 2014-01-07
- ^ אליפות אסיה בסיאול 1975, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ אגודת איילות, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ קרן צור, מוכנים, היכון: מועדוני ריצה בישראל, באתר כלכליסט, 11 בינואר 2011
- ^ 1 2 הקמת איילות 1977, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ מרתון טבריה, באתר מרתון טבריה (ארכיון)
- ^ sarit, איליה בר-זאב, באתר nilly dagan
- ^ מעל קווי המתח - איליה בר זאב | רשת צומת ספרים, באתר www.booknet.co.il
- ^ 1 2 מעל קווי המתח | nuritha.co.il, באתר nuritha.co.il
- ^ רפי וייכרט, שיחה - רפי וייכרט עם איליה בר זאב, עתון 77
- ^ טיסה נגד השעון / איליה בר זאב | בר זאב, איליה, 1935- מחבר | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דוד אדלר, כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו, עתון 77
- ^ מקומות שהיינו בהם
- ^ רשימת הפרסומים של איליה בר זאב, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ^ בר זאב, איליה, בעקבות הזמן השרוף: בלז'ץ מחנה ההשמדה הנאצי הראשון, כתוב בעברית ובאנגלית, Sifre ʻiton 77, 2020, מסת"ב 978-965-557-209-4