איוואן שובלוב
.jpg) | |||||
| לידה |
1 בנובמבר 1727 (יוליאני) מוסקבה, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1797 (יוליאני) (בגיל 70) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית | ||||
| מדינה |
האימפריה הרוסית | ||||
| מקום קבורה |
Annunciation Church of the Alexander Nevsky Lavra | ||||
| בן או בת זוג |
יליזבטה, קיסרית רוסיה | ||||
| שושלת Shuvalov family | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
איוואן שובלוב (ברוסית: Ива́н Шува́лов ; 1 בנובמבר 1727 - 14 בנובמבר 1797) היה ממייסדי הנאורות הרוסית ושר החינוך הרוסי הראשון. פעל ליסוד התיאטרון הראשון, האוניברסיטה והאקדמיה לאמנויות של רוסיה.[1]
רומן עם הקיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד במוסקבה, בנם היחיד של איוואן שובלוב, קפטן בצבא שמת כשהילד היה בן עשר, וטטיאנה רודיונובנה. ההון של משפחת שובלוב השתנה באופן דרמטי בשנת 1741, כאשר הקיסרית יליזבטה פטרובנה עלתה לכס המלכות הרוסי בעזרת בני דודיו החזקים של איוואן - פיוטר שובלוב ואלכסנדר שובלוב. בשנה שלאחר מכן, הם צירפו את איוון בן הארבע-עשרה לחצר הקיסרית כמשרת.
ביולי 1749, כשאיוואן ביקר את גיסו הנסיך גליצין באחוזתו הכפרית ליד מוסקבה, ארגנו האחים שובלוב את פגישתו עם הקיסרית, שעלתה לרגל למנזר סנט סבאס. בני הזוג שובלוב לא התאכזבו בחישוביהם: הקיסרית בת ה-40 שמה לב לנער יפה התואר, הצעיר ממנה ב-18 שנים, והציעה לו להתלוות אליה לביקור במנזר ירושלים החדשה.
שלושה חודשים לאחר מכן, שובלוב מונה למלווה והקשר שלו עם הקיסרית החל. אף שבני הדודים תכננו להשתמש בו כבעל השפעה בתככי החצר שלהם, שובלוב סירב להסתבך בתחבולותיהם. כפי שהביוגרפים שלו אוהבים לציין, שובלוב היה "רך ונדיב לכל" ו"לא היו לו אויבים כלשהם".
מעמדו בחצר המלכות התחזק במהלך שנות הדעיכה של יליזבטה והאפיל על בעלה הקודם אלכסי רזומובסקי. שובלוב, שהועלה לדרגת גנרל בשנת 1760, סירב למרבית הכבוד שהקיסרית רצתה להעניק לו, כולל תואר הרוזן.[2]
חסות לומונוסוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שובלוב היה נחוש לתרום את קשריו לקידום החינוך ולקידום האמנויות היפות בארצו. הוא היה איש חצר נאור, ניהל התכתבות עם ההוגים הצרפתים המובילים - הלבטיוס, ד'אלמבר, דידרו ווולטר. הוא סיפק לאחרון חומרים הדרושים לספר על ההיסטוריה של האימפריה הרוסית, ואחר כך פעל להוצאתו לאור ברוסיה.
פעילותו של שובלוב הביאה אותו לקשר עם מיכאיל לומונוסוב, מלומד רוסי ששאף להקים אוניברסיטה ברוסיה. לומונוסוב מצא פטרון נאמן בשובלוב.
ב-23 בינואר 1755 אישרה הקיסרית את הפרויקט להקמת אוניברסיטת מוסקבה הקיסרית, ונקבע לכך ציון בלוח השנה הרוסי. ״יום טטיאנה״ עדיין נחגג ברוסיה כ"יום הסטודנטים" (נחגג ב-25 בינואר)
שובלוב הפך למנהל הראשון של האוניברסיטה ומשך אליה את מיטב החוקרים. הוא הגה את הרעיון להקים את העיתון - "חדשות מוסקבה" (Московские ведомости), עיתון בהוצאה האוניברסיטאית. מלבד שתי מכללות הקשורות לאוניברסיטת מוסקבה, הוא גם עזר להקים את הקולג' הרוסי הראשון מחוץ למוסקבה - בקאזאן. הוא נבחר לעמית של החברה המלכותית ב-1758. [3]
האקדמיה לאמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1757 הגיש שובלוב לסנאט את הפרויקט שלו להקמת האקדמיה לשלוש אמנויות בסנקט פטרסבורג. מוסד זה - שהפך מאוחר יותר לאקדמיה האימפריאלית לאמנויות - הוא תכנן אותו למטרת חינוך נערים מוכשרים מכל שכבות החברה. בתחילה לא נדרשה בחינה רשמית כדי להיכנס לאקדמיה, אפילו ילדי איכרים – כמו פיודור רוקוטוב התקבלו.
שובלוב כיהן כנשיא האקדמיה הראשון עד 1763, אז החליף אותו איבן בטסקוי. ב-1758 הוא תרם לאקדמיה את אוסף רישומים וציורים מערביים משלו, שהיוו את גרעין אוסף האמנות שלה. בזמנו אירחו בארמון גם הופעות של להקת התיאטרון הראשונה של רוסיה, בראשות פיודור וולקוב ואיבן דמיטרייבסקי.
עם מותה של יליזבטה, יצא שובלוב לאירופה, כביכול במטרה לחזק את בריאותו החלשה. במהלך ארבע עשרה שנים של מסעות חוץ, הוא רכש יצירות אמנות מובחרות עבור האקדמיה ומוזיאון הארמיטאז'. הוא גם הזמין עותקים של הפסלים הרומיים הטובים ביותר ברומא, פירנצה ונאפולי ולאחר מכן הציג אותם לאקדמיה לאמנויות.
שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל הנוגע לפוליטיקה, חייו של שובלוב באירופה לא היו מרגשות כמו התקופה הקודמת בקריירה שלו. לבקשתה של הקיסרית קתרין השנייה, הוא היה יוצא לשליחות דיפלומטיות.
חזרתו הסופית לרוסיה הייתה ב-1777.
באחוזתו של שובלוב ביקרו הדור החדש של האינטלקטואלים הרוסים: יקטרינה דשקובה, דניס פונביזין, מיכאיל חרסקוב, איוואן דמיטרייב ואלכסנדר שישקוב - תוצרי האוניברסיטה שהוא הקים.
לאחר פטירת אהובתו הקיסרית, שובלוב מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים. הוא מת באחוזתו בסנט פטרבורג ב-14 בנובמבר 1797.
קברו נמצא בכנסיית הבשורה של מנזר אלכסנדר נייבסקי.
בשנת 2003 נחשף פסל זיכרון של שובלוב בחצר הפנימית של האקדמיה לאמנויות בסנט פטרבורג. פסל הנצחה נוסף הוקם בחזית ספריית אוניברסיטת מוסקבה ב-2004.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוואן שובלוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Pavel Bartenev. Ivan Ivanovich Shuvalov: A Biography. Moscow, 1857.
- ^ Ivan Ivanovich Shuvalov (1727–1797): prosveshchonnaya lichnost' v rossiiskoi istorii. SPb, 1998.
- ^ "Library and Archive catalog"