איגנץ שלזינגר

איגנץ שלזינגר
Schlesinger Ignác
לידה	9 במרץ 1810; ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרית
פטירה	22 באוגוסט 1849 (בגיל 39); פשט, ממלכת הונגריה
לימודי רפואה	אוניברסיטת וינה
תפקידים	רופא

איגנץ שלזינגר (בהונגרית: Schlesinger Ignác; ברטיסלאבה, 9 במרץ 1810 – פשט, 22 באוגוסט 1849) היה רופא יהודי-הונגרי, פוליטיקאי. שלזינגר הוא אחת הדמויות החשובות ביותר שתרמו רבות להקמת אגודות ומוסדות יהודיים בעיר פשט (לימים בודפשט) בתקופת ההתגבשות הן של הלאומיות ההונגרית והן של הלאומיות הדתית היהודית הונגרית בממלכת הונגריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגנץ שלזינגר נולד כבנו של סוחר יהודי בברטיסלאבה (אז ממלכת הונגריה ומקום מושב האספה הלאומית ההונגרית). משנת 1816 למד בפשט. הוא בילה את שלוש השנים הראשונות (התאורטיות) להשכלתו הגבוהה באוניברסיטת פשט (כיום שמה אוניסרסיטת אטווש לוראנד) משנת 1828, ולאחר מכן את שנות הלימודים (המעשיות) באוניברסיטת וינה שם קיבל את התואר דוקטור לרפואה בהדרכת פרופסור פרנץ חבר פון הילדנברנד (Franz Xaver von Hildenbrand) (1849-1789) בשנת 1832. במשך תקופה קצרה עבד כרופא נשים בבית החולים הכללי בווינה. בשנת 1833 מונה לרופא של בית החולים של הקהילה היהודית בקסג. ב-1835 עבר לפשט ובנוסף לפעילותו הרפואית עסק בפעילות ציבורית יהודית ופעל להקמת "האגודה ההונגרית יהודית למלאכה וחקלאות" (MIKÉFE-Magyar Izraelita Kézműves és Földmívelő Egylet) של הקהילה היהודית של פשט והפך גם למזכיר שלה. האגודה נוסדה בשנת 1842 ביוזמת קהילה היהודית למטרות הבאות:

עיסוק במלאכות ובתעשיות כבדות,
טיפוח השפה ההונגרית,
עיסוק בחקלאות,
הפצת ידע ציבורי ומוסר טהור

בתחילה נאבקה האגודה בלגרום למאסטרים לקבל (שוליות) חניכים יהודים. בשנת 1843 הקימה האגודה בית ספר משלה לרכישת ידע יסודי. לאחר "מלחמת העצמאות של 1848" דאגה האגודה גם להשכלתם הגבוהה של כמה מהסטודנטים המוכשרים יותר. בשנת 1893 עלה מספר חברי האגודה ל-1,189 ומספר התלמידים באגודה ל-410.

בשנת 1842 הפך שלזינגר למזכיר גם של "האגודה הטריטוריאלית היהודית הכללית" (Zsidó Általános Területi Szövetség) שהוקמה בשתדלנותו.
בשנת 1843 ייסד את "אגודת התרבות היהודית בפשט" (Pesti Zsidó Kulturális Egyesület).
בשנת 1848 נבחר לנשיא הקהילה היהודית של פשט ונבחר גם כחבר במשלחת ובנציגות של יהודי הונגריה באספה הלאומית שהתכנסה בבראטיסלבה במהלך מהפיכת 1848 בהונגריה.
הוא היה חבר מייסד גם של "אגודת הרופאים המלכותית של בודפשט" (Budapesti Királyi Orvosegylet)
חבר נספח באגודת הרופאים בפריז.

במהלך מהפכת 1848 בהונגריה ומלחמת העצמאות ההונגרית שלאחריה, הוא עבד בבית חולים למגפות, שם נפטר משחפת זמן קצר לאחר ההתמוטטות מלחמת העצמאות. מאמריו פורסמו בכתבי עת רפואיים רבים של אותה תקופה לרבות ב"עבודות ומחקרים של רופאים ואנשי טבע הונגרים" (1847) וב"יומן השנה הראשון של יהודי הונגריה" (1848).

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת גמר (דוקטורט) - טיפול רפואי במיגרנה סולארית (וינה, 1832) (Dissertatio inaug. medica de hemicrania solari)
על השימוש הפנימי בחומצה הידרוכלורית של בדיל (murias stanni), Orvosi Tár. מס' 5 משנת 1838^[1]
Medizinische Topographie der Königl. Freistädte Pest und Ofen-Pest (הספא של הערים המלכותיות החופשיות של פשט ובודה-פשט), 1840. על עבודתו זו קיבל פרס כספי של מאה פורינט זהב מסגל אוניברסיטת בודה-פשט.
תרומה לטיפול במחלת השושנה (מחלה), 1842
סקירה (ונתיחה פתולוגית) של המתים בפשט שנמצאו בתוך הדנובה ב-16 השנים האחרונות, 1843
על הקרבה של כמה מחלות שנחשבות עצמאיות, 1844.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוז'ף רוז'אי : נאום זיכרון לאיגנץ שלזינגר (פשט, 1861)

מאמרים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים סנט יאנוש (הו')

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Allgemeine Illustrirte Judenzeitung. מרץ 1861
לקסיקון יהודי הונגרי, 1929, עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
יוז'ף סיניאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים.
Wininger; J. Einhorn: Die Revolution und die Juden in Ungarn (המהפכה ויהודי הונגריה), פשט, 1851, עמ' 87 ו-101.