איבאן ארד

איבאן ארד
Erőd Iván
לידה	2 בינואר 1936; בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	24 ביוני 2019 (בגיל 83); וינה, אוסטריה
מדינה	הונגריה, אוסטריה
השכלה	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה (1961); האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט (1956) ;
מעסיק	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
מספר צאצאים	5
פרסים והוקרה	אות הזהב לשירות העיר וינה (2001); פרס פרנץ ארקל (2010); פרס וינה למוזיקה (1986); מדליית הכסף הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית (2001); פרס בארטוק-פאסטורי (1993) ;
	www.ivan-eroed.at

איבאן ארד (בהונגרית: Erőd Iván; בודפשט, 2 בינואר 1936 – וינה, 24 ביוני 2019) היה מלחין ופסנתרן יהודי-הונגרי-אוסטרי. בשנים 1951–1956 למד בבודפשט באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט אצל פאל קדושה. במהלך המרד ההונגרי היגר לאוסטריה בשנת 1956, שם המשיך את לימודיו באוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה. הוא הצליח כפסנתרן וכמלחין אופרות, מוזיקה קאמרית ועוד, עם אלמנטים של סריאליזם, עם מוזיקה עממית הונגרית וג'אז. תחילה היה פרופסור לתורת המוזיקה ולהלחנה באוניברסיטה למוזיקה בגראץ (1967–1989), ואחר כך פרופסור להלחנה באקדמיה למוזיקה בווינה משנת 1989. בשנת 2010 הוענק לו פרס פרנץ ארקל.

הוא נכדו של זמר האופרה הבריטון ברנאט ניי. איוואן ארד הוא ניצול שואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארד נולד בבודפשט במשפחה יהודית ולמד באקדמיה למוסיקה ע"ש פרנץ ליסט אצל פאל קדושה (פסנתר) ואצל פרנץ סבו (קומפוזיציה). הוא היגר לאוסטריה בשנת 1956 ולמד שם באקדמיה למוזיקה בווינה, אצל ריכרד האוזר (פסנתר) וקרל שיסקה (קומפוזיציה). הוא קיבל תעודות בפסנתר ובהלחנה בשנת 1961.ארד למד כמה שיעורי קיץ בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאדט, ולמד אצל אדוארד שטוירמן ולואיג'י נונו. בשנת 1960 פתח בקריירה כפסנתרן וניגן באירופה ובמזרח הקרוב.

בין השנים 1962–1968 היה קורפיטיטור יחיד באופרה של וינה ובפסטיבל וינה (Wiener Festwochen). בין השנים 1967–1989 לימד תורת המוזיקה והלחנה באוניברסיטה למוזיקה בגראץ (Universität für Musik und darstellende Kunst Graz) ומאוחר יותר לימד באקדמיה למוזיקה בווינה, תחילה כאורח בהוראת טונזאץ (הרמוניה ונגד), ומשנת 1989 כפרופסור. תלמידיו כללו את גאורג פרידריך האס, גרהרד פרסנט ויוהנס מריה סטאוד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו וסביו של ארד גורשו ונרצחו באושוויץ בשנת 1944. הוא שרד את השואה וברח מהונגריה לאחר אירועי 1956. התחתן בשנת 1969 ונולדו לו חמישה ילדים, ביניהם אדריאן, בריטון, ולאונרד, נגן הבסון בתזמורת הסימפונית של רדיו וינה. ארד נפטר מסיבוכים של אירוע מוחי בווינה.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה סגנונית, המוזיקה של ארד הושפעה בתחילה מהונגרים כמו בלה ברטוק וזולטאן קודאי. לפני הגירתו ובמהלך לימודיו בווינה הוא התעניין בדרקפוניה (שיטת שנים-עשר הטונים) של "בית הספר הווינאי השני" ו בסריאליזם. שלישיית הרוח שלו, אופוס 4 (1957, מתוקן 1987) וה-Ricercare ed Aria שלו, אופוס 11 לרביעיית כלי נשיפה (1965) מבוססים על מאזניים של שתים-עשרה צלילים, וכך גם האופרה הראשונה שלו, Das Mädchen, der Matrose und der Student (הנערה, המלח והסטודנט, 1960). הוא החל להלחין את האופרה השנייה שלו " Die Seidenraupen" (תולעי המשי) בשנת 1964 והשלים אותה בשנת 1968. היא הועלתה בבכורה בהצלחה במהלך פסטיבל וינה בתיאטר אנ דר וין עם הזמרות ג'נט פילו (Jeannette Pilou) ושל אוסקר צ'רוונקה (Oskar Czerwenka).

אופרת הילדים שלו פצפונת ואנטון, המבוססת על הרומן פופולרי מאת אריך קסטנר משנת 1931, הועלה לראשונה בשנת 2010 באוהל האופרה לילדים באופרה הממלכתית של וינה. האופרה קלן הציגה את הבכורה הראשונה בגרמניה בפברואר 2021, בהתאם לפרוטוקולים של מגפת הקורונה שנדרשו באותה עת. הביצוע של האופרה של קלן הוקלט בווידאו והועבר.^[1]

בשנות השבעים והשמונים הוא הושפע מג'אז ומבלוז, שנשמעים בקונצ'רטו לפסנתר שלו, אופוס 19, בשלישיית הפסנתר השנייה, אופוס 42 (1981/1982), ובסינפונטה מינסוטה אופוס 51.^[2] חלק מיצירותיו הקוליות רציניות יותר, כמו למשל Vier Gesange, אופוס 44 (1983), מחזור השירים Schwarzerde (אדמה שחורה) לבריטון ולתזמורת, אופוס 49 (1984-1985), והקנטטה ווקס (Voice of the Light), אופוס 56 (1988/1989).