אטיין דבל

אטיין דבל
לידה	21 בנובמבר 1931; איזגם, בלגיה
פטירה	19 במאי 1993 (בגיל 61); ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	בלגיה, ישראל
	פרופיל ב-IMDb

אטיין דבל (Etienne Debel; איזגם (Izegem), בלגיה, 21 בנובמבר 1931 - ישראל, 19 במאי 1993) היה שחקן, במאי תיאטרון, טלוויזיה וסרטים, מעצב במה, תפאורן, מתרגם ובעל גלריה דבל בירושלים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר איזגם, בחלק הפלמי של בלגיה. למד בבית ספר קתולי והוריו ייעדו אותו להיות כומר. בגיל 16, בתמיכת כומר-מורה שהבין לרוחו ושכנע את הוריו, עבר ללמוד תיאטרון בעיר גנט וסיים את לימודיו באקדמיה לתיאטרון באנטוורפן בהצטיינות יתרה. שיחק שם זמן מה בתיאטרון בתפקידים ראשיים.

בגיל 23 יסד בבריסל תיאטרון משלו, Het Vlaamse Schouwtoneel. את התיאטרון מימן מכספו הפרטי. אטיין דבל הושפע מאוד מרעיונותיו של ז'אן וילאר שיסד אז בצרפת את "התיאטרון הלאומי העממי" (TNPׁ) וכמוהו דגל בהבאת התיאטרון אל מחוץ לעיר הגדולה. בטנדר עבר עם שחקניו ממקום למקום בפלנדריה. לקראת כל הצגה הוציא לאור חוברת בשם "דיאלוג" (Dialoog). אחרי ההצגות התקיימו דיונים עם הקהל. הרפרטואר שלו כלל מחזות קלסיים מיוון ועד שייקספיר וקלייסט אך גם מחזות בני זמנו שנכתבו על ידי סופרים בלגיים או אחרים. הוא נאלץ לסגור את התיאטרון בשנת 1962 מטעמים כלכליים ועבר לעבוד כבמאי בטלוויזיה הבלגית בשפה הפלמית.

המעבר לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 הגיע לתל אביב על פי הזמנת "הבימה" וביים את "כל אדם והאמת שלו" של פירנדלו עם חנה רובינא. באותה שנה ביים שם גם את "המלך נוטה למות" של אז'ן יונסקו עם נחום בוכמן. דליה רביקוביץ', אז מבקרת התיאטרון של "למרחב", כתבה: "חבל שאין לי שלוש ידיים להריע בהן לבמאי אטיין דבל".

ב-1964 התגייר והתחתן עם רות קופל שאותה הכיר בבריסל, כאשר עבדה בשגרירות ישראל שם. באותו הזמן עבד עם דן אלמגור על תרגום "קומדיה של טעויות" של שייקספיר בשביל "הבימה", לציון מאתיים שנה למות המחזאי. ההצגה רצה יותר ממאתיים פעמים. הוא המשיך לביים מחזות בתיאטרונים שונים בארץ ותסכיתים לרדיו ב"קול ישראל". כמו כן ביים בשנות ה-60 של המאה ה-20 סרטים למרכז ההסברה הישראלי: "צפת" ו"תכשיטים בישראל".

שירת בצה"ל ביחידת נ"מ.

ב-1965 קיים הזוג דבל מגעים עם ראש עיריית באר שבע, אליהו נאווי, על הקמת תיאטרון בעיר. על אף שהצליחו לגייס תרומות מיהלומן בלגי, ועל אף טקס השקה שבו השתתפה חנה רובינא, התוכנית לא יצאה אל הפועל.

היה במאי בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית והקים תיאטרון אוניברסיטאי ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים (1966-7). יחד עם אשתו רות ייסד וניהל את "גלריה דבל" בעין כרם (1973-1990).

ב-1993 הלך לעולמו ונקבר בהר המנוחות בירושלים. השאיר אחריו שני בנים, גיורא ויונתן ושני נכדים, עדי וליאור.

בעשר השנים האחרונות לחייו חקר את דמותה של הנסיכה החשמונאית ברניקי שהציתה את דמיונו. קרא בשמה לפרקי זכרונות שכתב וגם למחזה שכלל בתוכו קטעים של סופרים אנגליים וצרפתיים. המחזה תורגם לעברית בידי רות דבל. ביוזמתו של פרופ' יהודה מוראלי, המחזה "ברניקי" (עוזרת- במאי: לי עברון) הועלה בפסטיבל התיאטרון של האוניברסיטה העברית ב-1993, מיד לאחר מותו של אטיין דבל.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון אטיין דבל נתרם על ידי משפחתו למוזיאון וארכיון התיאטרון על שם גור באוניברסיטה העברית בירושלים. הספרייה שלו, שבה היו יותר מאלף ספרים חשובים (רובם בלועזית) על תיאטרון, פילוסופיה, סוציולוגיה ועוד נתרמה על ידי המשפחה, על פי בקשתו המפורשת של אטיין דבל, לבית-ספר לתיאטרון. באמצעות הקרן לירושלים הועברו הספרים לבית-הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. הארכיון על פעילותו בבלגיה נתרם למוזיאון לתרבות פלמית באנטוורפן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטיין דבל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אטיין דבל, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
אטיין דבל, בארכיון הבימה