אורלנדו גיבונס
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1583 אוקספורד, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 1625 (בגיל 41) קנטרברי, ממלכת אנגליה |
| מקום קבורה |
קתדרלת קנטרברי |
| מוקד פעילות |
ממלכת אנגליה |
| תקופת הפעילות |
מ-1611 |
| מקום לימודים |
קינגס קולג', King's College School |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| צאצאים |
כריסטופר גיבונס |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
.svg){kind=small} |
  | |
אורלנדו גיבונס (באנגלית: Orlando Gibbons, הוטבל ב-25 בדצמבר 1583, נפטר ב-5 ביוני 1625) היה מלחין ונגן עוגב אנגלי בשלהי תקופת הרנסאנס. הוא היה מחשובי המלחינים באנגליה של זמנו.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבונס נולד באוקספורד. בין 1596 ל-1598 שר במקהלה של קינגס קולג' בקיימברידג', שם היה אחיו ממונה על זמרי המקהלה; בשנת 1598 נכנס לאוניברסיטה וב-1606 סיים את לימודי התואר הראשון במוזיקה. המלך ג'יימס הראשון מינה אותו ל"אציל הקאפלה המלכותית", שם כיהן כנגן עוגב כבר בשנת 1615 ועד מותו. ב-1625 היה לנגן עוגב בכיר בקאפלה המלכותית עם תומאס טומקינס כנגן זוטר לצדו. כמו כן החזיק במשרות נגן כלי מקלדת בלשכה האישית בחצר הנסיך צ'ארלס (לעתיד המלך צ'ארלס הראשון) ונגן עוגב בכנסיית וסטמינסטר.
גיבונס נפטר בגיל 41 בקנטרברי משבץ. אשתו נפטרה זמן קצר אחריו, ואחיו גידל את ילדיהם. אחד מהם, כריסטופר גיבונס, הלך בעקבות אביו והיה לנגן עוגב ומלחין.
מצבה לזכרו הוקמה בקתדרלת קנטרברי. יום מותו מצוין מדי שנה בקאפלה של קינגס קולג' בקיימברידג' בתפילת ערבית מתוך מזמוריו[1].
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבונס היה אחד המגוונים ביותר בקרב המלחינים האנגלים בני זמנו, וכתב יצירות רבות לכלי מקלדת, כשלושים פנטזיות לויולים, מספר מדריגלים (שהמוכר ביותר ביניהם הוא "ברבור הכסף") והרבה מזמורים שזכו לפופולריות. במוזיקה הכוראלית שלו בולטת שליטתו המוחלטת בקונטרפונקט, משולבת בכישרון למלודיה.
המזמור הנודע ביותר שלו הוא "זו עדות יוחנן", מוזיקה לטקסט מן הברית החדשה לסולו (קונטרה-טנור או טנור), לסירוגין עם מקהלה מלאה. הסולן נדרש להפגין יכולת טכנית גבוהה במקומות אחדים, והיצירה נותנת ביטוי לעוצמה הרטורית של הטקסט בלי לגלוש להפגנת רגשות או בומבסטיות. גיבונס גם כתב שתי יצירות מוזיקליות גדולות לתפילת ערבית, "הטקס הקצר" ו"הטקס השני". הראשונה כוללת נונק דימיטיס רב הבעה, והשנייה היא יצירה מורחבת המשלבת קטעי סולו וקטעי מקהלה. המזמורים המלאים של גיבונס כוללים את "אלי, בחרון אפך" ואת המזמור ליום העלייה השמיימה (Ascension Day) "מחאו יחדיו כפיים" לשמונה קולות.
גיבונס תרם שישה קטעים לאוסף המודפס הראשון של מוזיקה באנגליה, "פארתניה", שיצא לאור בסביבות 1611. הוא היה הצעיר משלושת התורמים, בהפרש ניכר מן השניים האחרים.
גיבונס היה המלחין האהוב על הפסנתרן הקנדי גלן גולד, שכתב עליו: ”מאז שנות העשרה שלי המוזיקה שלו נגעה ללבי יותר מכל חוויה צלילית אחרת שאני יכול לחשוב עליה.”[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורלנדו גיבונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורלנדו גיבונס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורלנדו גיבונס, באתר ספוטיפיי
אורלנדו גיבונס, באתר AllMusic (באנגלית)
אורלנדו גיבונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אורלנדו גיבונס, באתר פרויקט מוטופיה
אורלנדו גיבונס, באתר Discogs (באנגלית)- אורלנדו גיבונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אורלנדו גיבונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ History of the Choir, King's College, Cambridge (באנגלית)
- ^ Gould, Glenn, and Page, Tim, ed., The Glenn Gould Reader, p. 438, New York: Knopf, 1984