אורי כהן (סופר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי כהן
כהן ב-2020
כהן ב-2020
לידה 1 במאי 1948 (בן 75)
נס ציונה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורי כהן (נולד ב-1 במאי 1948) הוא סופר. נפצע קשה ואיבד את מאור עיניו בקרבות מלחמת ההתשה. שימש במשך כ-33 שנים מנהל הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנס ציונה להורים שעלו מתימן. יש לו שישה אחים ואחיות. הוא בוגר המחזור הראשון של הגימנסיה בעיר.

שירת בצה"ל בשנים 1966–1969 בנח"ל מוצנח. לאחר מלחמת ששת הימים נשלח לקורס קצינים. שימש מפקד מחלקה בגדוד, כשעיקר פעילותו בבקעת הירדן בתקופת המרדפים ובתעלת סואץ.

בתום השירות הצבאי התגייס לשב"כ ושימש מאבטח באל על. ביולי 1970, בעת שירות מילואים כמפקד במוצב החולש על גשר פירדאן שעל גדת תעלת סואץ, נפגע בהפגזה ואיבד את ראייתו.[1]

אורי כהן בוגר החוגים למדעי המדינה, לתרבות יפן וללימודים כלליים באוניברסיטת תל אביב.

עם תום לימודיו בשנת 1975 השלים קורס למִנהל רפואי באוניברסיטת בר-אילן ושימש במשך שנתיים רכז מקצועות פרא רפואיים במשרד הבריאות בירושלים.

כהן היה חלק מנבחרת כדורשער הישראלית לגברים שייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשנים 1980 ו-1988.

בין השנים 1977–2010 שימש מנהל הספרייה לעיוורים ולכבדי ראייה בישראל. בתקופת ניהולו שולבה טכנולוגיית מחשוב מתקדמת בהפקת ספרי הברייל והספרים המוקלטים. גם הפצת הספרים ברחבי הארץ התייעלה, ועברה לשירות דואר שליחים. בתקופת ניהולו גדל מספר הקוראים מ-500 ל-10,000.

בנוסף להרחבת הבניין הראשי בנתניה, הוא יזם והקים את הספרייה בתל אביב, שכוללת מחלקת השאלה, חדרי עיון ואולפני הקלטה משוכללים. בעקבות מאבקיו, שקיבלו הד נרחב בציבור ובתקשורת, ובתמיכתם של 82 חברי כנסת, היה תקציב הספרייה, שהתבסס עד אז על תרומות מזדמנות, לחלק מתקציב המדינה.[2][3][4]

בשנת 2019 הוענק לו "אות המופת השיקומי" ממשרד הביטחון.[1]

אורי כהן נשוי לנגה שלם ולהם שלושה ילדים. מתגוררים בתל אביב.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי כהן הוציא לאור שלושה ספרים:[5]

ליצן כיפורים, הוצאת פרדס, 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אסף גולן, "מעניין אם הקוראים יבינו שאת הרומן כתב אדם שלא רואה", באתר ישראל היום, 24 באוקטובר 2019
  2. ^ ציוני דרך, באתר הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה, ‏נלקח ב-5 ביולי 2020
  3. ^ "אנחנו עיוורים, אבל הממשלה חירשת", באתר NRG, ‏נלקח ב-25 בספטמבר 2007
  4. ^ מירב קריסטל, ספריית העיוורים נפתחה לקהל, באתר ynet, 17 באוקטובר 2007
  5. ^ אורי כהן - פרדס, באתר הוצאת פרדס, ‏נלקח ב-5 ביולי 2020
  6. ^ "עיוור", באתר הספרייה הלאומית, ‏נלקח ב-5 ביולי 2020