אורי בן-הדור
 | |
| לידה |
1 במאי 1895 מילישאוץ, דוכסות בוקובינה, כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1971 (בגיל 76) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה |
| שם לידה |
Simon Moise Grünberg שמחה משה גרינברג |
| מדינה |
רומניה |
| שפות היצירה |
רומנית |
  | |
אורי בנדור (בן הדור) (ברומנית: Ury Benador - שמו בלידה : סימון מויסה גרינברג, 1 במאי 1895 - 23 בנובמבר 1971) היה סופר, עיתונאי ומחזאי יהודי רומני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי בנדור נולד בשנת 1895 בשם סימון מויסה (שמחה[1] משה) גרינברג במילישאוציול דה סוס, אז במחוז רדאוץ, כיום במחוז סוצ'אבה, ואחר כך גדל בכפר מיכאיילן, בזמנו במחוז דורוהוי, כיום במחוז בוטושאן, בדרום החבל בוקובינה. היה בן למשפחת מרובת ילדים של החייט[2] והסופר היידי מויסה פרידל גרינברג ושל ליבה, לבית שמידט. בנדור נאלץ להפסיק את לימודיו בבית הספר כדי לעבוד בעבודות מזדמנות שונות[2] והיה לאוטודידקט. את יצירותיו הראשונות כתב ביידיש ופרסם בשנת 1916 בעיתון "דער האמער".[2] הוא פרסם לעיתים ביידיש עד שנות ה-1940 אבל את רוב פרסומיו וספריו כתב השפה הרומנית. בהתחלה בחר בשם העט Simon Schmidt לפי שם המשפחה של אמו, אבל בהמשך בחר בשם עט בהשראה עברית:אורי בן-הדור - Ury Benador[3]
המשך פעילותו ברומניה שבין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1918 כתב בנדור מאמרים בכתב העת "Scena" (סצ'נה= הבמה) בבוקרשט, כמו כן כתב סיפורים וביקורות במספר כתבי עת נוספים ברומנית.[2] ב-1924 פרסם לראשונה יצירה ספרותית ברומנית בכתב העת "Lumea literară" (עולם הספרות) ביאשי. הוא הכניס אותה ב-1925 לספרו הראשון Cinci acte - "חמש מערכות", שפרוסם בעיר בראילה ושכלל חמישה מחזות שלא הועלו בסופו של דבר על במה.[2] באותה שנה, 1925 ,הצטרף בנדור לחוג הספרותי Sburătorul (זבורטורול = המעופף) וזכה בפרס איגוד מבקרי התיאטרון והמוזיקה הרומנים. פרסם בהמשך במגזינים "ויאצה רומניאסקה" ( Viața românească החיים הרומניים), Lumea literară (לומיה ליטרארה - עולם הספרות), Rampa (הבמה ) ו Revista Fundațiilor Regale (כתב העת של קרנות המלוכה), Albina (אלבינה - הדבורה) ו Gazeta literară (גאזטה ליטרארה - הגאזטה הספרותית) הצלחתו האמיתית הראשונה הייתה הרומן -פרסקו שלו "" Ghetto veac XX (גטו המאה ה-20) בשנת 1934. בספר זה הדגיש בנדור את הרעיון שרוח ההפליה האתנית נשמרת בעולם הקפיטליסטי המודרני וממשיך לכפות על האוכלוסייה היהודית קיום בנפרד. להבדיל מאיסאק פלץ הבליט בנדור את הפן האתנוגרפי, המסורות הדתיות והתרבותיות היהודיות. בספר מוציאם ביטוי - בעיקר בפי הגיבור הראשי האינטלקטואל - דיונים פולוסופיים-חברתיים בנוגע לשאלות היהדות. הנובלה "אפסיונאטה" המתלווה לרומנן האנליטי Subiect banal" (1935 )" ושדנה בגבר המתוודה בסערת נפש שהוא מוטרד באופן אובססיבי על ידי צורך לבדוק אם אשתו היא מסוגלת לבגוד בו. בסיפור ניכרת השראה חסידית. בסופו של דבר חוויית הגיבור היא זו שדחפה למעשה לבגידה. לרומן "הילדה" (1935) נושא דומה, אך הפעם מתוך נקודת המבט של אישה. בשנת 1939 השתתף בכנס אינטלקטואלים למען השלום שהתכנס בפריז.
בשנות השלטון הצבאי-פאשיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט בינואר 1941 הסתתר הסופר עם שלושת ילדיו במרתף של בית. [4] מאוחר יותר הוא שירת את "המרכז היהודי" (Centrala evreiască) שנוסד על ידי השלטון של המרשל יון אנטונסקו וכתב בביטאונו, "הגזטה היהודית" (Gazeta evreească). במאמריו בה עודד את היהודים לתרום לצבא הגרמני, להתנדב לעבוד בניקוי הרחובות משלג "כי העבודה טובה לגוף" וכו'.[5]
בימי השלטון הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי מלחמת העולם השנייה נמנה בנדור בין פעילי הוועד הדמוקרטי היהודי, ארגון בחסות המפלגה הקומוניסטית הרומנית שנועד להשיג שליטה של המפלגה ברחוב היהודי על חשבון כל זרמי החשיבה והתרבות האחרים. כמה אסירי ציון חשדו בו במעשי בגידה ומלשינות נגדם.[5] אחרי השתלטות המפלגה הקומוניסטית על המדינה בנדור נבחר להנהגת איחוד הסופרים הרומנים. בשנים 1948–1955 מילא את התפקיד של מזכיר התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט . הספרים שפרסם - כולל Ghetto veac XX (גטו המאה העשרים) ו"Gablonz Magazin Universal " (" גבלונץ חנות כל בו") (1961) היו תיעודיים וניתוחיים בטיבם וביקשו לשקף את הסביבה החברתית והמוסרית של החברה היהודית ברומניה במחצית הראשונה של המאה ה-20. בספר "גבלונץ חנות כל בו" תיאר, כדברי דורה ליטמן-ליטאני, "טיפוסים יהודים מנוולים, חסרי כל מוסר ונקיפות מצפון"[6]
לפי המבקר יון סימוץ - בנדור "לא היה אף פעם יותר מסופר מדרגה שנייה... והפרוזה שלו נעה בין חובבנית מתקבלת על הדעת (ברומנים הראשונים שלו) לכמעט בלתי נסבלת (כמו בביוגרפיה הספרותית של בטהובן).
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנאדור נולדו שלושה ילדים:שתי בנות ובן.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1925 - חמש מערכות, Cinci acte - בראילה
- Otrava (הרעל)
- Simfonia roșie (הסימפוניה האדומה)
- Fără titlu (ללא כותרת)
- 36 (שלושים ושש)
- Larie omul (לאריה האדם)
סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Appasionata - אפסיונאטה - הוצאת אלקלעי, בוקרשט 1935
- Preludiu la Beethoven (פרלוד לבטהובן)
רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1934 - Ghetto veac XX (גטו של המאה ה-20)
- 1935 - Subiect banal (נושא בנאלי) בהוצאת אלקלעי - נחשב על ידי המבקרים ליצירה המוצלחת ביותר של בנדור
- 1935 - Hilda הילדה
- 1940 - Final grotesc (סוף גרוטסקי)
- 1961 - Gablonz Magazin universel (כל-בו גבלונז)
- 1964 - Beethoven, omul (בטהובן האדם)
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגם את ספר " Scorpionul" (העקרב) של הסופר הקומוניסט הדני הנס שרפיג (1956)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Ovid S. Crohmălniceanu, “Ury Benador,” Literatura română între cele două războaie mondiale, vol. 1, pp. 345–346 (București 1972); (אוביד ס. קרוחמלניצ'אנו - אורי בנדור - ב"ספרות הרומנית בין שתי מלחמות העולם" כרך א)
- Alexandru Mirodan, “Ury Benador,” Dicționar neconvențional al scriitorilor evrei de limbă română, vol. 1, pp. 139–147 (Tel Aviv, 1986);
אלכסנדרו מירודן - אורי בנדור ב-לקסיקון הבלתי קונבנציונלי של הספרות היהודים כותבי רומנית, כרך א, תל אביב
- שורשים וסער - אנתולוגיה של סופרים יהודים בלשון הרומנית (בעריכת ק.א.ברתיני, א.ב. יפה, ודורה ליטמן-ליטאני, מבוא מאת דורה ליטמן-ליטאני, "עקד" תל אביב 1972
- א.ב. יפה - בשדות זרים:סופרים יהודים ברומניה, תל אביב 1996, עמ' 298–303, תקציר ו
- ,Silvia Lazarovici - Scriitori și publiciști botoșăneni. Dicționar biobibliografic”, Editura Agata, Botoșani, 2013 (www.agata.ro)
Ion Simuț, "Gelozia maladivă", in România Literară, nr. 43/2005 (יון סימוץ - "הקנאה החולנית" במגזין "רומניה הספרותית")
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנציקלופדיית איווא של יהדות מזרח אירופה 2010 הערך Ury Benador מאת אנדריי קורביה-הויסיה (Andrei Corbea-Hoisie)
- Camilia Crăciun - Between marginal rebels and mainstream critics:Jewish Romanian Intellectuals in the Interwar Period, doctor dissertation, (Supervisor:Prof.András Kovács) Central European University, Budapest 2009
