אורי אלוני

אורי אלוני

לידה	1 בספטמבר 1940 תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	16 במאי 2020 (בגיל 79) רמת גן, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מדינה
מעסיק	העולם הזה, הערוץ הראשון, להיטון, גלי צה"ל

אוּרי אלוני (1 בספטמבר 1940 – 16 במאי 2020) היה עיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה

אלוני נולד בתל אביב לאליעזר-ליפא ורחל אינלגר, שעלו לארץ ישראל מפולין ב-1933. את דרכו העיתונאית החל ככתב נוער כשהיה בן 16 והוא החזיק בתעודת כתב נוער מס' 1 של מעריב לנוער. לאחר שהשתחרר מצה"ל, התקבל ככתב בשבועון "העולם הזה" שם סיקר במשך חמש שנים את תחום המשטרה ובתי המשפט, לאחר מכן עבר לסקר את התחומים הללו עבור סוכנות החדשות עתי"ם ("עיתונות ישראלית מאוגדת"), שפעלה כסוכנות חדשות לאומית.

להיטון

את חותמו הברור על עולם העיתונות בישראל, השאיר עם הקמת שבועון הפופ "להיטון", בסוף שנות ה-60. עד אותה תקופה כמעט לא זכו זמרים ישראלים לסיקור בעיתונות הכתובה, משום ההנחה שרווחה אז כי מדובר ב"שטויות", שאין להקדיש להן מקום.

את הקהל ההולך וגדל בישראל של מתעניינים במוזיקה ישראלית ובמוזיקת פופ עולמית - זיהה אלוני באמצע שנות השישים, כאשר כתב מדור פופ בשבועון "לאשה" תחת הכותרת "עושי הלהיטים" (משחק מילים על סרטו הפופולרי של קירק דאגלס באותה עת - שהיה הסרט הזר הראשון שצולם בישראל - "עושה הלהטים"). המדור זכה לפופולריות רבה, וגם כאשר אלוני נסע לתקופה של כשנה לאנגליה, הוא המשיך לשלוח משם כל שבוע חומרים למדור.

בתקופה ששהה בלונדון צורף אלוני לצוות "השעה העברית של הבי בי סי." - תוכנית בת שעה שבה שודרו, בגלים קצרים, ידיעות שונות על הממלכה הבריטית בעברית. חברי הצוות בשידור אז היו גם יעקב אחימאיר, מיכאל אלמז, נסים קיוויתי, רות כהן ושמעון טסלר.

כששב לישראל החל לחפש, יחד עם עמיתו העיתונאי דוד פז - מימון לשבועון בנושאי מוזיקת פופ. לבסוף נמצא האיש: אברהם אלון, בן למשפחה בעלת אולם אירועים ברמלה, העיר שהתפתחה אז כמרכז מוזיקת פופ, דיסקוטקים ולהקות זמר (שנקראו אז להקות קצב) ששרו גרסות כיסוי של להקות מפורסמות מחוץ לישראל. מטעמי זהירות הוחלט ש"להיטון" יתחיל לצאת לאור כדו-שבועון. במסגרת החיפוש אחר שם מתאים למגזין, פנה אלוני לכמה מהדמויות הבולטות בתחום אז, אהוד מנור ורבקה מיכאלי. באופן מפתיע, מבלי לדעת אחד מהשנייה - הציעו שניהם את השם "להיטון", על בסיס המילה העברית החדשה להיט של רבקה מיכאלי, לשיר מצליח שכונה עד אז בסלנג הגרמני "שלאגר".

הגיליון הראשון של להיטון הופיע כדו-שבועון באוגוסט 1969, אולם תוך חודשים ספורים, עקב הצלחתו המסחררת, הפך לשבועון. מאוחר יותר רכש להיטון את השבועון לענייני קולנוע "עולם הקולנוע", ושמו שונה ל"להיטון עולם הקולנוע".

במהלך שנות ה-70 חולל "להיטון" מהפכה אמיתית בעיתונות הבידור והמוזיקה הפופולרית בישראל. היו אלה ימים של לפני האינטרנט, כאשר לחובבי פופ לא הייתה שום דרך למצוא מידע בתחום. להיטון היה המקור היחיד, שפרסם מדי שבוע גם "מילים ללהיטים", מהמצעדים הלועזיים והעבריים. להיטון זכור גם מ"הפוסטרים בגודל טבעי" של זמרים מפורסמים, שצורפו לגליונות. כל אלה היו רעיונות חדשניים שלא נודעו עד אז.

להיטון גם יזם אירועים חסרי תקדים עד אז, בין השאר: הענקת תקליט זהב לכל להיט עברי שהגיע לראש מצעדי הפזמונים. הבאת כוכבי טלוויזיה פופולריים זרים ארצה (כוכבי הוואי חמש-אפס, ארנולד שוורצנגר, פיטר שטראוס ריימונד באר (מסדרת "איירונסייד"), רוג'ר מור שכיכב בסדרה "המלאך" ושיחק גם בסרטי ג'יימס בונד" ועוד).

להיטון היה אחראי ישירות להצלחתו הפנומנלית בישראל של מייק בראנט, שהיה עד אז זמר ברים לא ידוע, עם הצלחה מסוימת במועדונים באיראן ואחר כך בצרפת (תחת חסותה של הזמרת סילבי ורטאן). להיטון תיעד את כל מהלכיו ומסעותיו, כאשר שאר העיתונים התעלמו ממנו לחלוטין. להופעה שלו בישראל לא נמכרו בתחילה כרטיסים. אורית ירקוני שעבדה בלהיטון, נסעה לפריז וקיבלה מאמה יפה ירקוני - שהייתה בקשרי חברות אמיצים עם בראנט וסיפקה קלטת עם הופעה שלו באולימפיה בצרפת. הקלטת שודרה בטלוויזיה הישראלית, ובתוך ימים אחדים נמכרו כל הכרטיסים להופעה.

העיתון תמך וקדם קריירות של זמרים רבים: בעז שרעבי, צביקה פיק, אבי טולדנו, יגאל בשן, גבי שושן, עוזי פוקס, אילנית, עפרה חזה, אריק סיני, אדם ועוד.

טלוויזיה ואירוויזיון

אורי אלוני התפרסם ונודע בציבור באותה תקופה גם בזכות הופעתו בצוות של שעשועוני טלוויזיה בישראל, ובהם "זה הסוד שלי", "תשע בריבוע", "שחק אותה" ועוד שהוקרנו בערוץ הטלוויזיה הישראלית בשנות ה-70 בהנחייתם של אורי זוהר ולאחר מכן טוביה צפיר ודודו טופז.

בשנת 1973 יזם אלוני בעזרת להיטון את שליחת הנציגה הראשונה של ישראל באירוויזיון- אילנית - לתחרות אירוויזיון 1973. לאחר שנודע לאלוני שלרשות השידור אין תקציב לפרויקט - הוא פנה לאריה ליבונטין, אז בעלים של סוכנות הנסיעות "דפנה", והציע לו דיל: הוא יממן את כרטיסי הטיסה והשהות של אילנית והמלחינה נורית הירש באירוויזיון (בלוקסמבורג) ובתמורה אילנית תצטלם ותופיע על השער של להיטון, כשהיא מחזיקה בתיק חברת הנסיעות "דפנה". לבונטין קיבל את ההצעה ובכך נפתחה הדרך של ישראל לאירוויזיון.

גלי צה"ל

לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) הצטרף אלוני כאזרח עובד צה"ל לגלי צה"ל, שם כיהן כשדר, מפיק ועורך. בין השאר הגה, ערך ושידר את התוכנית "גלגלי צה"ל" אשר דיווחה מצב התנועה בגוש דן תוך כדי שהשדר אלי ישראלי שריחף במסוק משטרה דיווח על פקקים. "גלגלי צה"ל" הייתה תוכנית-האם שהולידה אחר כך את "גלגלי צה"ל (גלגלצ)" כתוכנית נפרדת.

פעילויות נוספות

• לאחר חמש שנים בגלי צה"ל, חזר אלוני לשתף פעולה כרכז מערכת עם דוד פז, שהיה עורך "עולם האשה".
• בסוף שנות השבעים מונה כיועץ אמנים ורפרטואר בחברת התקליטים סי בי אס ישראל.
• בתחילת שנות השמונים חזר לארבע שנים ללהיטון. ואחר כך כתב עבור, צומת השרון (מרשת מקומוני "העיר") ו"על השרון" (מרשת מקומוני ידיעות אחרונות).
• בתחילת שנות התשעים הצטרף לבית ההוצאה לאור "אנשים ומחשבים", שם ערך במשך כחמש שנים את הירחונים פיסי מדיה, מולטימדיה ואינטרנט, שבמהלך אותן שנים אוחדו לירחון אחד. לקראת סוף שנות התשעים ערך מקצועית ולשונית את המגזין "אלקטרוניקה".
• בתחילת שנות התשעים כתב את כל החומר המערכתי למגזין של חברת הפניקס .
• ב-1993 כתב וערך את ירחון קופת חולים כללית "איתנים".
• באמצע שנת 2000 הצטרף אלוני לרשת המקומונים "גל גפן", ערך וכתב כשנתיים את מקומוני יבנה ואשדוד.
• במקביל ערך מקצועית ולשונית, את המגזין לענייני אודיו-וידאו "AVדיגיטל" והמגזין לביטחון ואבטחה "מוגן".
• באמצע שנות התשעים תרגם ספרי ביוגרפיה של כוכבים מפורסמים (לאונרדו דיקפריו, מייקל ג'קסון) עבור מטר - הוצאה לאור.
• בשנת 2017 התמנה כעורך וככתב ראשי של מגזין איגוד מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה.
• בשנת 2018 החל לערוך ולכתוב את מגזין איגוד המהנדסים "הנדסת בנייה ותשתיות".

משפחה

אלוני היה נשוי פעמיים: לג'ין (קושניר), שממנה יש לו שלושה ילדים – גיל, טל ויעל; ולאורה שיינרמן-אלוני, שממנה יש לו בן אחד, בן. היה בזוגיות כ-20 שנה עם רחל שיש.

אלוני נפטר ב-16 במאי 2020.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורי אלוני בוויקישיתוף

• אורי אלוני, בבלוג של אלי אשד