אורונגו

אורונגו
Orongo
	בתי האבן של אתר הפולחן
מיקום
מדינה	צ'ילה
קואורדינטות	27°11′22″S 109°26′33″W / 27.189444444444°S 109.4425°W
	(למפת אי הפסחא רגילה) האנגה רואה מאונגה טרוואקה אורונגו

מראה שלושת האיונים כפי שהוא נשקף מאורונגו

אורונגו (בשפת הרפה נוי: Orongo) הוא אתר פולחן חשוב באי הפסחא. הוא קשור קשר הדוק לפולחן איש הציפור והוא ייחודי מבחינת מיקומו, גודלו ועיצובו בכל האוקיינוס השקט.

רונגו (אנ') הוא - עם כל הווריאציות בניבים הפולינזיים השונים - שמו של אל אשר נקשר במפורש למזמורים דתיים, לדיבור, לדקלום ולהקשבה. קבוצות ריקוד ומוזיקה כמו גם כל החפצים המשמיעים צלילים או רעשים קשורים לפולחן הרונגו, על האי מנגאיה (אנ') למשל משמשת חצוצרת הקונכייה. האל מתגלם בקשת בענן וקולו נשמע ברעמים. הוא אל התוצרים החקלאיים, במיוחד הבטטה. ייתכן שבמהלך מאות השנים של בידוד באי הפסחא, הפך האל רונגו לאל מאקה-מאקה, שסגדו לו במיוחד באתר הפולחן באורונגו. רונגו פירושו גם רעש, טון, צליל ומשמש גם במובן של שיר, שיר מדובר ודקלום. ניתן לתרגם את אורונגו באופן חופשי כ"המקום בו מבוצעים מזמורי דת".

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר המיקום החשוף של אתר הפולחן מעיד על המשמעות הטקסית של המקום. אורונגו ממוקם על צוק צר בקצה הדרום-מערבי של אי הפסחא. מצד אחד הקיר התלול צונח 300 מטרים לים, מהצד השני 200 מטר לאגם הלוע של הקלדרה של ראנו קאו. מכאן נשקף נוף מרשים של האוקיינוס השקט עם שלושת האיונים מול אי הפסחא, שהיו בעלי חשיבות מיוחדת בהקשר לפעילות הפולחן.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנכנסים למתחם, מושכים את העין בתי לוחות האבן והפטרוגליפים הרבים. את השרידים האחרים, מצפה הכוכבים, בימות האהו, בתי הסירה (פאנגה), ובתים עגולים, שנמצאים בעיקר בשוליים או מחוץ למתחם, כבר אי אפשר לזהות בקלות.

בתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באורונגו ישנם 52 בתי אבן שמורים היטב. הם בנויים מלוחות אבן טבעיים שטוחים המעוגנים באדמה ומרובדים זה על גבי זה בבנייה יבשה (כלומר ללא מלט). הקירות החיצוניים כפולים, וביניהם מילוי אדמה וחצץ. לבתים חסרי החלונות יש תוכנית אליפסה מוארכת עם כניסה אחת דמויות מנהרה, בערך בגובה 50 סנטימטרים ולכן ניתן להיכנס אליהם רק בזחילה. שניים מהבתים מעוצבים כמבנים עגולים, אך מלבד זאת הם זהים לשאר הבתים.

בפנים יש בדרך כלל רק חדר אחד, לעיתים נדירות שניים או הרחבה קטנה. הקיר הפנימי האחורי מורכב בחלקו מלוחות אבן אנכיים וגדולים שנצבעו במקור בצבעים (חום אדום, שחור ולבן). משלחת הים הדרומי הגרמנית מ-1882 מצאה את הציורים במצב טוב. המבקרים הבאים הסירו כמה לוחות ופרצו בכוח כמה בתים. הלוחות הנותרים הוסרו מסיבות שימור ונמצאים כעת במוזיאון בהאנגה רואה. משלחת תור היירדאל זיהתה בסך הכל 11 מוטיבים בציורים בשנת 1956: ספינות, חפץ פולחני דמוי משוט (Ao), פנים (האל היוצר מאקה-מאקה?), פות ואנשי ציפורים.

כלפי הגג לוחות האבן נדחפים יותר ויותר פנימה, כך שנוצר קמרון זיזים שמכוסה בלוחות גדולים יותר ומבודד באדמה ובאדמת עשב (אנ'). מול כמה כניסות נמצאו תנורי אדמה מרוצפי אבן (על פי דעה אחרת, מדובר בבורות אחסון).

אורך חללי פנים הבית נע בין 6 ל-16 מטר, רוחבם ממוצע 2.50 מטרים, הגובה סביב 1.40 מטר. השטח הפנימי הקטן ביותר של בית נמדד ב-2 מטרים רבועים, והגדול ביותר ב-27.7 מטרים רבועים.

משלחות שונות ביצעו חפירות בפנים. נמצאו חפצים לשימוש יומיומי: מחטי עצם, כלי קעקוע, להבי אובסידיאן, עצמות בעלי חיים. תומסון וקתרין רטלג' (אנ') גילו מה שמכונה "כריות אבן" (ngaru´a), שעוטרו במוטיבים רבים של פות, בכמה בתים. השימוש והמשמעות שלהם אינם ידועים.

במרכז המתחם מעין חצר מרוצפת, המוקפת בחצי עיגול בכמה בתים שכניסותיהן בחלקן ממש זו לצד זו. הדוח של משלחת האי הפסחא האמריקנית מהספינה מוהיקן משנת 1886 מכיל תמונה של קבוצת בתים עם ארבע כניסות ופסל בעמדה המרכזית (בית R-42). לכניסות היו מסגרות מעוטרות או מפוסלות, אך אלה הוסרו ונמצאות כעת באוספים באירופה ובאמריקה.

בשנת 1868 גילה פאלמר, רופא הספינה הבריטית טופז (Topaz) בתוך בית גדול (בית R-13) פסל מואי, היחיד באורונגו. פסל בזלת בגובה 2.40 מטרים, במשקל 4 טון, המכונה "הואה-הקה-ננה-איה" (Hoa-haka-nana-ia) שהיה קבור עד לטבורו באדמה ונצבע באדום ולבן (כיום יש רק שרידי צבע מועטים). החלק האחורי של הפסל מכוסה בתבליטים של אנשי ציפורים, ao (משוט פולחני לריקודים) ופותות. האתנולוגית הגרמנית היידה-מרגרט אסן-באור (Heide-Margaret Esen-Baur) משערת שהמבנה היה המקדש העיקרי של פולחן "איש הציפור" באי הפסחא. תור היירדאל סבור כי הדמות שימשה כאב-טיפוס של כל פסלי המואי בתקופה הקלאסית. הפסל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

פטרוגליפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור כולו מכוסה בפטרוגליפים רבים בגדלים שונים. המשלחת הצרפתית-בלגית מהשנים 1934/35 תיעדה 53 סלעים עם סך של למעלה מ-200 דמויות. המוטיבים חוזרים ונשנים. לפי סדר התדירות שלהם הם:

איש הציפור, תערובת של בני אדם וציפורי פרגטה
ציפור (קרוב לוודאי שחפית)
פנים או מסכה (קרוב לוודאי האל הבורא מאקה-מאקה)
פות
ספינה
משוט ריקודים (Ao)

כמו גם כמה בעלי חיים ימיים (דגים, לוויתן, כלבי ים (?), צבי ים) ומוטיבים גרפיים לא מוגדרים בסביבת הכניסה למתחם. דמות איש הציפור שולטת במונחים כמותיים. איכות הפטרוגליפים משתנה; השתמרו גם התבליטים של השלמות האמנותית הגבוהה ביותר וגם ציורים חרותים פשוטים ומגושמים למראה. תפוצת הפטרוגליפים אינה פועלת לפי סדר מובן. את מטרת הציורים בהקשר של מעשי פולחן כבר אי אפשר להבין כיום. משערים כי "הונצחו" כאן החמולות שמהם הגיעו אנשי הציפור.

אהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון מזרח המתחם, חשפה משלחת היירדאל שרידים של שני אהו (במות טקסיות). במות אלו הן פלטפורמות הבנויות בעבודה גסה מאבנים לא מסותתות ברובן ללא פסלי אבן. כיום הן ניתנות לזיהוי רק כערמת אבנים חסרת צורה. ככלל, אהו נמצאים בקשר מרחבי הדוק עם מתחמי מגורים.

בשנת 1974 חפר האנתרופולוג האמריקאי ויליאם מולוי את יסודות הקירות של בית פאנגה (בית האליטה של האי דמויי סירה הפוכה). פטריק סי. מקוי (Patrick C. McCoy), אנתרופולוג ממוזיאון בישוף (אנ') בהוואי, הוכיח שישנם במקום בתי פאנגה אחרים וכן יסודות של בתים עגולים מאבן ותנורי אדמה מלבנים כבר בשנת 1961.

ממצאים אלה מראים כי לאורונגו לא הייתה חשיבות פולחנית בלבד, אלא הייתה קשורה קשר הדוק ליישובים המאוכלסים דרך קבע. השערה זו נתמכת על ידי עדויות לטרסות עיבוד חקלאיות במורדות הפנימיים של הקלדרה של ראנו קאו.

מצפה הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוג אדווין פרדון (Edwin Ferdon) חשף בשנת 1956 באזור המרוחק של המתחם מערך אבנים (שכמעט לא ניתן להכיר אותו כיום), אותו זיהה כ"מצפה כוכבים". הוא גילה אבנים מסותתות עם חורים קדוחים וגילה שבצל שמטילים מקלות המוכנסים לחורים אלו ניתן לקבוע את מיקום השמש בנקודת ההיפוך ובנקודת השוויון. בנוסף, באזור נמצאו פטרוגליפים רבים ופסל אבן קטן של ראש חסר גוף.

משמעות פולחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לראות את אורונגו בהקשר הדוק עם פולחן "איש הציפור", אך הוא היה קשור גם לטקסי פוריות (אנ'), כפי שמציעים ציורי הפות הנפוצים. מקום הפולחן שימש גם לפולחן האל מאקה-מאקה, שעל פי המסורת הפולינזית היה בורא העולם ואדון הציפורים.

לדברי כמה אתנולוגים, פולחן "איש הציפור" היה הפולחן המרכזי באי הפסחא. ברור, עם זאת, כי הוא אינו מוגבל לאי הפסחא, ציורים של "איש הציפור" ידועים גם מסמואה, אזור הנהר ספיק (אנ') בגינאה החדשה ומכמה תרבויות מאמריקה הדרומית.

מסורות טקסי "איש הציפור" באי הפסחא הועברו בעל פה, אך הן שונות בפרטים בהיעדר רשומות כתובות. הגרסה הקצרה הבאה מבוססת על המצגת של האתנולוג אלפרד מטרו: בחודש יולי של כל שנה, החמולות מהכפר מטאוורי נעו בתהלוכה לאורונגו. זה היה הזמן בו השחפיות הטילו את ביציהן על האיונים (מוטו) שמול אורונגו. ראשי החמולות ערכו תחרות כדי לראות מי יצליח להביא את הביצה הראשונה של השחפית הכהה (Sterna fuscata) לחוף. הם לא השתתפו בתחרות באופן אישי, אלא יוצגו על ידי הכפופים להם, ההופו (hopu). הם ירדו במורד הצוקים התלולים ושחו בעזרת צרורות קנים, שעליהם סחבו אספקה מסוימת, לאיון הרחוק ביותר, מוטו נוי (אנ'). המשימה הייתה מסוכנת בגלל החוף התלול, הזרמים החזקים והכרישים. שם הם המתינו במערות שהשחפיות יתרבו. השהייה, שנמשכה לעיתים מספר שבועות, הסתיימה ברגע שהופו גילה ביצת שחפית. הוא הכניס את הביצה לפיסת בד טאפה (אנ'), קשר אותה סביב ראשו והחל בדרך המסוכנת חזרה. הוא הציג את הביצה לראש החמולה שלו, שמאז ואילך נשא את התואר איש הציפור (טאנגאטה מאנו, tangata manu). הוא גילח את כל שיער גופו, צייר על עצמו פסים אדומים ושחורים והלך בתהלוכה – כשהוא, על פי התיאורים, בטראנס (אנ') - למטאוורי. שם היה פסטיבל שנמשך כמה ימים, שעל פי המסורת כלל גם מנהגים מיניים וקניבליסטיים.

"איש הציפור" היה מוקף בהילה של קדושה מיוחדת בחודשים שלאחר מכן. הוא נהנה מעוצמה רבה, נאמר שיש לו כוחות קסם, אך הוא חי גם בבידוד מסוים ונאלץ להיות כפוף להגבלות רבות, למשל הוא לא הורשה לגעת באוכל בידיו. למרות כמה חסרונות, התואר "איש הציפור" היה פופולרי מאוד וקשור ליוקרה פוליטית ודתית נכבדה.

בסרטו העלילתי רפה נוי, מראה קווין קוסטנר את פעילויות הפולחן באורונגו בצורה מאוד חיה, אם כי לא תמיד מדויקת היסטורית.

תיארוך ומטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאולוגים ערכו תיארוכים בשיטות שונות. הם מכסים את התקופה שבין 800 לספירה (התקופה המוקדמת ביותר) ל-1810 (התקופה המאוחרת ביותר). אולם הרוב המכריע של התיארוכים הם במאות ה-15 וה-16 לספירה, כך שניתן להניח כי תקופת הזוהר של אתר הפולחן הייתה בתקופה זו.

במשך זמן רב הייתה ההנחה שפולחן "איש הציפור" החליף בשלב מאוחר יותר את הסגידה לאבות הקדמונים, שהתבטאה בהקמת הפסלים האדירים של אי הפסחא. על פי התיארוך, לא ניתן יותר לקבל הנחה זו, אך יש להניח כי שני הפולחנים התקיימו במקביל, לפחות באופן זמני.

מחקרים ארכאולוגיים אחרונים מצביעים על כך שניתן לייחס את פסלי האבן הענקיים (מואי), את הפטרוגליפים של אורונגו ואת לוחיות הרונגו-רונגו לאותה אוכלוסייה. השקפות קדומות יותר ששיערו את קיומן של שתי תרבויות שונות ("ארוכי האוזניים" ו"קצרי האוזניים" על פי תור היירדאל) באי הפסחא אינן רלוונטיות יותר.

גילוי ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאי הפסחא התגלה לאירופאים על ידי יאקוב רוחבן כבר בשנת 1722, האירופי הראשון שנכנס למקום הפולחן היה ככל הנראה האב אז'ן אירו (Eugène Eyraud), שנשאר כמיסיונר באי הפסחא במשך תשעה חודשים בשנת 1864, ומאוחר יותר בין השנים 1866 עד 1868. הוא לא השאיר שום תיאור בעצמו. עם זאת, יורשיו איפוליט רוסל (Hippolyte Roussel) וגספר זומבום (Gaspar Zumbohm) דיווחו רבות על פולחן "איש הציפור" במכתבים לממונים עליהם. על פי תיאורם, טקס "איש הציפור" האחרון התקיים בשנת 1862. מנקודה זו ואילך כבר לא נעשה שימוש באורונגו לשם פולחן והאתר הלך והידרדר.

בשנת 1868 ביקרה הספינה האנגלית טופז באי הפסחא. הצוות הוציא את המואי הואה-האקה-ננה-איה מאחד מבתי האבן ולקח אותו לאנגליה.

בין 20 ל-25 בספטמבר 1882, ביקרה ספינת התותחים הויאנה (SMS Hyäne) באי הפסחא במהלך משלחת נרחבת לים הדרומי. בהוראת מפקדת הצי הקיסרית ערך הקפטיין וילהלם גייסלר (Wilhelm Geiseler) מחקר מדעי עבור מחלקת האתנוגרפיה במוזיאון הפרוסי המלכותי בברלין. במסגרת משלחת זו נערכו התחקירים השיטתיים הראשונים של אתר הפולחן באורונגו עם תיאורים מפורטים, רישומי ממצאים ותוכנית סקירה כללית.

ארבע שנים אחר-כך הגיע לאי הסלופ המלחמתי האמריקני מוהיקן (USS Mohican). בשהות בת אחד עשר הימים של הסלופ באי, בין 18 ל-31 בדצמבר 1886, ערך ויליאם תומסון (William Thomson), קצין האפסנאות והשלם של הספינה, סיור מקיף באי והכין תיעוד מקיף על הביולוגיה והארכאולוגיה של האי. הוא גם היה הראשון לצלם את אורונגו. הוא הסיר כמה פטרוגליפים שנמצאים כעת בבעלות מכון סמית'סוניאן בוושינגטון הבירה.

קתרין רטלג' הבריטית ביצעה מחקר על בסיס מדעי בשנים 1914/15. אף על פי שהיא לא הייתה ארכאולוגית מיומנת, היא זכתה לתמיכת המוזיאון הבריטי והאוניברסיטאות של אוקספורד וקיימברידג'. רטלג' הכינה תוכנית מפורטת של האתר ותיאור מדויק של כל הבתים. היא גם הציגה תיאור ופרשנות של טקסי "איש הציפור", בהתבסס על הערכה של המסורות שבעל פה של התושבים.

מטרת המשלחת הצרפתית-בלגית בשנים 1934/35 עם האתנולוג השווייצרי אלפרד מטרו והארכאולוג הבלגי אנרי לוושרי (Henry Lavachery) הייתה חקירת של אורונגו. לוושרי הכין קטלוג שלם של הפטרוגליפים של אורונגו, בעוד מטרו ביצע פרשנות מקיפה (מחדש) של פולחן "איש הציפור".

החפירות הארכאולוגיות המודרניות הראשונות שכללו גם חפירות סטרטיגרפיות ותיארוך פחמן-14, התבצעו על ידי אדווין פרדון במסגרת משלחת היירדאל בשנים 1955–56 ועל ידי ויליאם מולוי ב-1974.

בשנת 1983 כתבה האתנולוגית היידה-מרגרט אסן-באור (Heide-Margaret Esen-Baur) מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט עבודה סטנדרטית מקיפה על חשיבותו של אתר הפולחן באורונגו.

מצב נוכחי ומידע לתיירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורונגו היא יעד חשוב לכל התיירים המגיעים לאי הפסחא. אתר הפולחן נמצא כ-8 קילומטר מהאנגה רואה. כביש מתפתל במעלה ראנו קאו אל חניון בסמוך למתחם המגודר. הכניסה בתשלום אל מבנה המכיל מוזיאון קטן והסברים על האתר ופולחן "איש הציפור". ממנו מוביל שביל מעגלי מוגן באמצעות מעקות במקומות המסוכנים המקיף את שולי הקלדרה כשמצד אחד תצפית אל האיונים ומצד שני תצפית אל הקלדרה כשבשטח מסומנים האתרים החשובים.

לוחות האבן המצוירים בבתים שתוארו על ידי גייזלר הוסרו או הושחתו. חלקם מוצגים במוזיאון בהאנגה רואה. מלבד זאת בתי האבן במצב טוב, אך אין להיכנס לחלל הפנים. הפטרוגליפים על הסלעים היו פעם נגישים ישירות, אך קטע זה של השביל נחסם בגלל סכנת התמוטטות ואפשר לצפות בפטרוגליפים מרחוק בלבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mulloy, William. Investigation and Restoration of the Ceremonial Center of Orongo. International Fund for Monuments Bulletin No. 4. New York (1975).
Mulloy, W.T., and S.R. Fischer. 1993. Easter Island Studies: Contributions to the History of Rapanui in Memory of William T. Mulloy. Oxford: Oxbow Books.
Katherine Routledge 1919. The Mystery of Easter Island; the Story of an Expedition. London, Aylesbury, Printed for the author by Hazell, Watson and Viney. ISBN 0-932813-48-8 (1998 US reprint)
Thor Heyerdahl, Edwin Ferdon u. a., Reports of the Norwegian Archaeological Expedition to Easter Island and the East Pacific (Volume 1). London George Allen & Unwin Ltd., 1966.
Thor Heyerdahl, The Art of Easter Island, Doubleday, 1975,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אורונגו בוויקישיתוף