אופיר טריינין

אופיר טריינין
	אין תמונה חופשית
לידה	29 בינואר 1974 (בן 50)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-2005
עיסוק	במאי
מקום לימודים	המכללה האקדמית ספיר
	פרופיל ב-IMDb

אופיר טריינין (נולד ב-29 בינואר 1974) הוא במאי קולנוע תיעודי ישראלי^[1]. זוכה דוקאביב 2010^[2] וזוכה דוקאביב 2018 ("משפחה בטרנס").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר טריינין נולד לאילנה ורני טריינין, שכיהן כסגן ליושב-ראש הסוכנות היהודית וכראש מועצה אזורית יואב. אופיר גדל בקיבוץ בית ניר. הוא מתגורר בתל אביב, נשוי לאיילת גוטליב טריינין ולהם שלושה בנים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו הראשון היה "מישהי לאהוב" (2005), סרט קצר שנבחר לייצג את ישראל בפסטיבל זאגרב ברטרוספקטיבה ל-10 הסרטים הטובים ביותר בקולנוע התיעודי הישראלי בעשרים השנים האחרונות.

סרטו הראשון באורך מלא "גם כשעיני פקוחות" (2010)^[3] תיעד את מסעו המוזיקלי-נפשי של היוצר גבריאל בלחסן. הסרט זכה במקום הראשון בפסטיבל דוק אביב 2010 ובפרס הביכורים ובפרס המוזיקה בתחרות של "פורום היוצרים הדוקומנטריים". "גם כשעיני פקוחות" היה גם בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר.

סרטו הבא "השבת שלי" (2015) היה ניסיוני באופיו ותיקשר עם עולם הניו מדיה. הסרט בתמיכת yes דוקו תיעד את המדינה דרך הפריזמה של השבת הישראלית באמצעות צילומי סמרטפון של הציבור.

סרט נוסף שטריינין ביים ב-2015 היה "אפולוניה"^[4]. סרט זה היה סרטו האחרון של מיכה שגריר כמפיק. הסרט סיפר את סיפורו של ויקטור גרייבסקי שהביא לעולם את נאום חרושצ'וב ובהמשך את פועלו של גרייבסקי כסוכן של השב"כ שפעל מול הרוסים. הסרט השתתף בפסטיבל חיפה והוקרן במסגרת רצועת "הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון.

בשנת 2017 ביים שני סרטים: "צבעים של שנאה" ו"ילדים של החיים". הסרט "צבעים של שנאה" מספר על הגזענות בכדורגל הישראלי ושודר ברצועת "הסיפור האמיתי", ערוץ 1. הסרט "ילדים של החיים", שנעשה במסגרת תוכנית התחקירים זמן אמת (תוכנית טלוויזיה), שודר במהלך 2017 בערוץ כאן 11 וב־2018 בערוץ 8.

ב-2018 יצא סרטו התיעודי "משפחה בטרנס". הסרט בתמיכת yes דוקו מתעד את משפחת צוק מנהריה, הכוללת את ההורים עמית וגלית וארבעת ילדיהן, ועוסק בסיפור יציאתה מהארון של עמית כאישה טרנסג'נדרית לאחר שנים של התמודדות עם דיספוריה מגדרית והזדהות בפני משפחתה והסביבה כגבר וכאב המשפחה. "משפחה בטרנס" נבחר לסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוק אביב 2018. כתוצאה מזכייה זאת היה Qualified לאוסקר האמריקאי. בהמשך נרכש להפצה מסחרית בארצות הברית על ידי חברת Abramorama והוקרן ברחבי ארצות הברית. הסרט זכה בשנת 2021 בפרס ציון לשבח ב-Sima Awards^[5]. מדובר בתחרות החשובה ביותר של סרטים אשר להם השפעה משמעותית על החברה בעולם. בנוסף זכה בפרס ציון לשבח בפסטיבל Meditaranian, נבחר לסרט הפתיחה בפסטיבל "סיאטל" והשתתף בלמעלה מ־70 פסטיבלים ברחבי העולם."משפחה בטרנס" נבחר גם לרשימת סרטי העשור בyes.

בשנת 2020 ביים שתי כתבות ארוכות עבור תוכנית התחקירים "זמן אמת", "מסע חייהם"^[6] (50 דק') סיפורו של זיו גרשוני ופנימיית "נירים" לנוער בסיכון ו" לב פתוח" (50 דק') על מנתחי הלב בתל השומר, ביניהם המנתחת הראשונה והיחידה בישראל. "מסע חייהם" זכתה בתחרות הקולנוע התיעודי בפרס הכתבה הארוכה הטובה ביותר לשנת 2020.

בשנת 2022 ביים את הסרט "פנטסטי כאן" על המאייר דוד פולונסקי ששודר במסגרת הסדרה "מוזות" בכאן 11. הסרט מלווה את המאייר עטור הפרסים דוד פולונסקי בתהליך עבודתו על ספר ילדים חדש, חושף אותנו לספרים ולסרטי האנימציה שאייר, ביניהם "ואלס עם באשיר", "אגדת חורבן" וגם ולעולמו האישי כילד שהיגר לארץ מקייב.

באותה שנה ביים את הסרט "החלל ה-74" שהופק על ידי "למה הפקות" (איילת קייט ואמיר הראל) ושודר בyes דוקו ביום הזיכרון לחללי צה"ל. הסרט מספר את סיפורם של רדי פילס וטל הררי, שני חיילים שהיו מצוותי החילוץ והזיהוי של אסון המסוקים שסבלו במשך שנים מפוסט טראומה תוך התמודדות במשרד הביטחון שיכיר בהם. "החלל ה–74" הוא סרט המגולל כרוניקה של אסון מתגלגל שמוסיף ומתקיים יום יום עבור מי שחוו אותו במעגלים השניים. הוא גם מציג תמונת מצב מכעיסה וקודרת בנוגע לטיפול המדינה ומשרד הביטחון באלו הזקוקים להם. "החלל ה-74" היה אחד מעשרת הסרטים הנצפים ביותר בשנת 2022 בערוץ yes דוקו. בשנת 2023 נרכש ע"י ערוץ 13("רשת") ונבחר להיות הסרט המרכזי בשידורי יום הזיכרון 2023.

ביוני 2022 שודרה כתבה ארוכה שביים" בעלת הבית" (50 דק') אותה יצר יחד עם מוריה קור. הכתבה שודרה בכאן 11 במסגרת תוכנית התחקירים "זמן אמת" והציגה את סיפורה של טל אוחנה. ראש המועצה הצעירה בארץ, מי שמובילה את ירוחם למקום שמעולם לא הייתה בו וחושפת גם את האתגר הכי אישי שעמדה בו.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריינין מרצה לקולנוע דוקומנטרי במכללה האקדמית "ספיר" במסלול לתואר ראשון ושני בקולנוע. בנוסף הוא מלמד במכללת "תורת החיים", מכללה לסטודנטים מהציבור הדתי לאומי והחרדי. בשנים קודמות לימד ווידאו תרפיה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. טריינין לימד מספר שנים במכללת "מנשר" וייסד קורס חברתי בו משתפים פעולה סטודנטים ממכללת "מנשר" וחברי "עמיתים" (עמותה לנפגעי נפש) המשלב יצירה קולנועית משותפת.

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מישהי לאהוב" (2005) - נבחר על ידי פסטיבל "Zagreb Dox" 2006 לייצג את ישראל ברטרוספקטיבה של עשרת הסרטים הישראלים הטובים ביותר בעשרים השנים האחרונות.
"גם כשעיני פקוחות" (2010) - פרס הסרט הטוב ביותר, דוקאביב 2010. פרס סרט הביכורים בתחרות פורום היוצרים הדקומנטרים 2010. פרס המוזיקה בתחרות פורום היוצרים הדוקומנטריים 2010. מועמד בחמישייה הסופית לתחרות האוסקר הישראלי לסרט תיעודי^[7].
"משפחה בטרנס" (2018) - פרס הסרט הטוב ביותר, דוקאביב 2018. Qualified לאוסקר האמריקאי. נרכש להפצה מסחרית בארצות הברית על ידי חברת Abramorama והוקרן ברחבי ארצות הברית. הסרט זכה בשנת 2021 בפרס ציון לשבח ב-Sima Awards - Social Impact Media Awards. פרס ציון לשבח בפסטיבל Mediterranean. הסרט השתתף מעל ל-70 פסטיבלי קולנוע בעולם ואף היה סרט הפתיחה בפסטיבל סיאטל. הסרט נבחר לרשימת סרטי העשור בyes.
"מסע חייהם" (2020) - פרס הכתבה (50 דק') הארוכה הטובה ביותר בתחרות פורום היוצרים הדוקומנטריים 2020. הכתבה נעשתה במסגרת תוכנית התחקירים "זמן אמת" ושודרה בכאן 11.
"החלל ה-74" - אחד מעשרת הסרטים הנצפים ביותר בשנת 2022 ב-yes דוקו. בשנת 2023 נרכש הסרט ע"י ערוץ 13("רשת") ונבחר להיות הסרט המרכזי בשידורי יום הזיכרון 2023.
"בעלת הבית"(2022) - מועמדת בחמישייה הסופית בקטגוריית כתבה תיעודית (50 דק') בתחרות פורום היוצרים הדוקומנטריים. הכתבה נעשתה במסגרת תוכנית התחקירים "זמן אמת" ושודרה בכאן 11.