אוסקר זינגר
 | |
| לידה |
24 בפברואר 1893 Ustroń, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1944 (בגיל 51) קאופרינג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקום מגורים |
Roztoky |
| השכלה |
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת קארל בפראג |
  | |
אוסקר זינגר (בגרמנית: Oskar Singer; 24 בפברואר 1893 - אוסטרון (Ustroń), האימפריה האוסטרו-הונגרית - 31 בדצמבר 1944, מחנה הריכוז קאופרינג) היה עורך דין ציוני, סופר, עיתונאי ועורך צ'כוסלובקי, העורך הראשי של "כרוניקה של גטו לודז'".
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
זינגר היה בנו של סוחר טקסטיל וגר בפרידק (Friedeck, כיום Frýdek-Místek, מזרח צ'כיה). הוא למד בבית ספר בגרמנית וסיים את לימודיו ב-1911. לאחר מכן למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת וינה, שם היה חבר באגודת הסטודנטים היהודיים "עבריה" (Ivria). עוד בהיותו סטודנט כתב טקסטים ספרותיים, בהם המחזה "ירושלים" והקומדיה "רוזנבאום נגד רוזנבאום", אך יצירות אלה אבדו. ב-1919 קיבל תואר דוקטור למשפטים. לאחר מכן היה בעליה של חברה מסחרית.[1]
זינגר שירת כקצין בצבא הקיסרות האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. בעת שירותו בצבא כתב זינגר את הדרמה "סופה על פני הארץ" (Landsturm). בגיל 40 החל זינגר בקריירה של עיתונאי. הוא עבר לפראג וכתב בעיתון "Prager Tagblatt", בשבועון "Der Montag" (שמשנת 1936 שונה שמו ל-"Der Prager illustrierte Montag") ולעיתון הדו-לשוני היהודי "Jüdische Nachrichtenblatt/Židovské listy" - JNB. בתקופת כיבוש צ'כיה על ידי גרמניה - "הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה" - מדצמבר 1939 עד אוקטובר 1941, הוא היה העורך הראשי של עיתון זה.
ב-26 באוקטובר 1941 גורשו זינגר ומשפחתו לגטו לודז'.[2] שם עבד במחלקה הסטטיסטית תחת ראש האלטסטנרט (יודנרט), מרדכי חיים רומקובסקי וערך את הכרוניקות של גטו לודז'. מזכירתו הייתה לוסיל אייכנגרין.
באוגוסט 1944 גורש זינגר לאושוויץ ומשם לזקסנהאוזן. לאחר מכן גורש לדכאו ולמחנה הריכוז קאופרינג, שם נספה ב-31 בדצמבר 1944.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניברסיטת גיסן (Gießen) קראה על שמו ספרייה ואולם קריאה, שם יש אוסף ספרות שואה ותיעוד החיפוש אחר אוצרות תרבות ואמנות ששדדו הנאצים.[3] (למשל במבצע רוזנברג).
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארבע יצירותיו של זינגר שרדה אחת בלבד. שרדו גם כתבות עיתונאיות שלו בעיתונות צ'כית וגרמנית בצ'כיה, רשימותיו מגטו לודז' וכן הכרוניקה של גטו לודז', שהיה מאוספיה וכותביה הראשיים.
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות 1916/1917 כתב זינגר דרמה בשם "לנדשטורם", "סופת קרקע". המחזה, שנכתב במהלך שירותו הצבאי ועורר ככל הנראה סערה, עסק בתנאים בצבא האוסטרו-הונגרי ונאסר כשעה וחצי לפני ההופעה המתוכננת.[4] שני מחזות נוספים, הדרמה "ירושלים" והקומדיה "רוזנבאום נגד רוזנבאום", אבדו, כמו "לנדשטורם". הדרמה היחידה ששרדה והוצאה מחדש ב-2001, "אדוני העולם: שעון בשלוש מערכות" (Herren der Welt: Zeitstück in drei Akten), נכתבה ב-1935 וצופה את הרדיפה וההשמדה של היהודים על ידי הנאצים: המהנדס היהודי. והממציא ד"ר ולטר ברגמן מפוטר מחברת חימוש על ידי הנאצים. הוא בורח לפראג, שם רודפים אחריו שני סוכנים. הם אמורים לגנוב את השרטוטים שלו למכונת מלחמה, אך נחשפים ונעצרים.
התבוללות היא מרכזית במחזה. האחים רוברט ו-ולטר ברגמן מייצגים קטבים מנוגדים: רוברט ראה את הסכנה שבנאציזם ואף מדבר על "האוויר המוגז" של השנאה האנטישמית. אחיו ולטר מגלם את היהודי בעל האוריינטציה הלאומית השואף להתבוללות. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה ועדיין רואה בגרמניה את הגדולה שבה. הוא האמין כמעט עד הסוף שהוא יכול להכתיב את תנאיו למשטר הנאצי.
כמה היבטים מעידים על האקטואליה של המחזה. התיארוך של יצירה שמתנגנת במחזה הוא לפי "שנת לידתו של המנהיג". המכונה שכביכול המציא ברגמן משמשת לחיסול מטוסי אויב. זינגר מספר גם על מוסדות הטרור, כמו מחנה הריכוז אורניינבורג.
כתיבה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכיבוש הנאצי של צ'כיה היה זינגר העורך הראשי של העיתון היהודי היחיד שעדיין היה מותר, "Jüdisches Nachrichtenblatt". במקביל היה חבר בהנהגת הקהילה הדתית היהודית ואחראי בפני אדולף אייכמן. הוא היה צריך להציג את הטיוטה המתוכננת של ה-JNB פעם בשבוע. במאמריו קרא להגירה לארץ ישראל. הוא מתח ביקורת על חוגים יהודיים אנטי-ציוניים. הוא עודד את קוראיו על ידי זכירת הרצל ועל ידי ציטוטו כדוגמה לגדולה נבואית.
כתיבה בגטו לודז'[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר הגעתו לגטו מצא זינגר עבודה במחלקה הסטטיסטית של היודנראט. במחלקה זו נאספו מקורות "עבור חוקרים עתידיים הלומדים את חיי קהילה יהודית באחת מתקופותיה הקשות ביותר".[5] יש בכך הקבלה לארכיון עונג שבת שהוקם בגטו ורשה.
מסוף 1942 עבד זינגר על "כרוניקה". לאחר שחלה הכרוניקן הראשי והעורך הראשי הפולני יוליאן צ'רסקי בשחפת, זינגר קיבל את תפקידו, תחילה על בסיס ביניים ולאחר מכן באורח קבע מינואר 1943. עם עלייתו חל שינוי ב"כרוניקה": מספטמבר 1942 הדיווחים היומיים אינם מופיעים עוד בפולנית אלא בגרמנית. דוחות בפולנית נכללים רק לעיתים רחוקות. מינואר 1943, הטקסטים כתובים בגרמנית בלבד. זינגר הציג טור פיליטון "מראה הגטו הקטנה": כאן, החיים מאחורי החוטים תוארו במיניאטורות עבור קוראים עתידיים.[17] זינגר גם היה מעורב כסופר בפרויקט הגדול השני של המחלקה הסטטיסטית, "האנציקלופדיה". אישים, מוסדות, אירועים וחפצים מהגטו תוארו בכרטיסיות והוכנו ליצירת אינוונטאר. "האנציקלופדיה" זמינה ככתב יד בארכיונים בפולין, ישראל וארצות הברית.
דיווחיו של אוסקר זינגר "לאורך יום בגטו..." הם בין רישום ביומן, חיבור, פתק וכתבה עיתונאית. הם התגלו בארכיון העירייה בלודז' במהלך יצירת מהדורת "כרוניקה של גטו לודז' / ליצמנשטאט". הנושאים המרכזיים ברשימותיו של זינגר הם דיווחים על פעילות מפעלי הגטו: מעל הכל, עולים הרצון לחיות וכבוד האדם. מתוארים גם ניסיונות להשגת יתרון אישי ומעשי שרירותיות, על רקע תנאי החיים הקשים. לעיתים יש דיון בצרכים הפיזיים ובסבל של משפחת זינגר עצמה. המחבר ממעט לדבר על הנאצים, שכן כנראה לא ראה אותם ראויים לאזכור. מתואר בעדינות רומקובסקי השנוי במחלוקת. אין ביקורת ישירה על מעשיו. בחיבורים "על בעיית המזרח והמערב" מתייחס זינגר להבדלים בין יהודי מזרח ומערב בגטו.
כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- „Hellseher Halmström“ (Hörspiel; gesendet am 8. Februar 1935 im Prager Rundfunk).
- „Herren der Welt: Zeitstück in drei Akten“, Prag: Refta-Verlag, 1935. Neu hrsg. von Sascha Feuchert, Hamburg: Forschungsstelle für Exilliteratur, 2001.
- „‚Im Eilschritt durch den Gettotag…‘ Reportagen und Essays aus dem Getto Lodz“, hrsg. von Sascha Feuchert, Erwin Leibfried, Jörg Riecke sowie Julian Baranowski, Krystyna Radziszewska und Krzysztof Woźniak, Berlin: Philo-Verlagsanstalt, 2002.
- „‚Przemierzając szybkim krokiem getto…‘. Reportaże i eseje z getta łodzkiego“, Łódź: Oficyna Bibliofilów, 2002. [Polnische Edition des voranstehenden Titels.]
ספרות אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Die Chronik des Gettos Lodz/Litzmannstadt, 5 Bände, hrsg. von Sascha Feuchert, Erwin Leibfried, Jörg Riecke, Göttingen: Wallstein, 2007.
- F. B.: Singers ‚Herren der Welt‘, in: „Die Kritik“, 10/1935, S. 14.
- Sascha Feuchert: Oskar Rosenfeld und Oskar Singer. Zwei Autoren des Lodzer Gettos. Studien zur Holocaustliteratur, Frankfurt am Main: Peter Lang, 2004 (= Gießener Arbeiten zur Neueren Deutschen Literatur und Literaturwissenschaft, 24).
- Carsten Jakobi: Der kleine Sieg über den Antisemitismus. Darstellung und Deutung der nationalsozialistischen Judenverfolgung im deutschsprachigen Zeitstück des Exils 1933-1945. Tübingen: Max Niemeyer, 2005 (= Studien und Texte zur Sozialgeschichte der Literatur, 106). [zu 'Herren der Welt': S. 197–208]
- Kronika Getta Lodzkiego/Litzmannstadt Getto 1941–1944. Opracowanie i redakcja naukowa Julian Baranowski, Krystyna Radziszewska, Jacek Walicki, Ewa Wiatr, Piotr Zawilski u. a. 5 Bände. Łódź: Archivum Panstwowe w Lodzi/Wydawnictwo Uniwersytetu Lodzkiego, 2009. [Polnische Edition der „Chronik“.]
- W. Sternfeld: Auf der Suche nach einem Tagebuch, in: „Aufbau“, 26. April 1946, S. 33.
- Andrea Löw: Juden im Getto Litzmannstadt. Lebensbedingungen, Selbstwahrnehmung, Verhalten. Göttingen: Wallstein, 2006. ISBN 978-3-8353-0050-7
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Vgl. Feuchert, Sascha: „Oskar Rosenfeld und Oskar Singer. Zwei Autoren des Lodzer Gettos. Studien zur Holocaustliteratur“, Frankfurt am Main: Peter Lang, 2004 (=Gießener Arbeiten zur Neueren Deutschen Literatur und Literaturwissenschaft, 24), S. 170–174.
- ^ Vgl. Feuchert 2004: 199 sowie „Oskar Singer und seine Texte aus dem Getto – eine Hinführung“, in: „‚Im Eilschritt durch den Gettotag…‘ Reportagen und Essays aus dem Getto Lodz“, hrsg. von Sascha Feuchert, Erwin Leibfried, Jörg Riecke sowie Julian Baranowski, Krystyna Radziszewska und Krzysztof Woźniak, Berlin: Philo-Verlagsanstalt, 2002, S. 9–25, hier S. 22.
- ^ החדר על שם אוסקר זינגר באוניברסיטת גיסן (בגרמנית)
- ^ Vgl. W. Sternfeld: „Auf der Suche nach einem Tagebuch.“, in: „Aufbau“, 26. April 1946, S. 33.
- ^ Aus einer Rede von Henryk Neftalin, dem Gründer des Archivs, zu dem auch die Statistische Abteilung gehörte; zitiert nach: „The Chronicle of the Lodz Ghetto“, hrsg. von Lucjan Dobroszycki, New Haven/London: Yale University Press, 1984, S. X; übersetzt von Sascha Feuchert für Singer 2002.