אונרר"א
 | |
| ג'וזף שלייפשטיין, בן ארבע, ניצול בוכנוואלד, יושב על משאית של אונרר"א זמן קצר לאחר שחרור המחנה. | |
| מדינה |
גרמניה  |
|---|---|
| מטה הארגון |
וושינגטון די. סי. |
| תקופת הפעילות |
9 בנובמבר 1943 – 30 ביוני 1947 (3 שנים ו־33 שבועות) |
  | |
אונרר"א ראשי תיבות של סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות (מאנגלית: UNRRA, ראשי תיבות: United Nations Relief and Rehabilitation Administration) היה גוף של האומות המאוחדות שמטרתו הייתה לטפל בכל הפליטים תחת אזור הכיבוש של בעלות הברית באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה והמזרח הרחוק.
הארגון פעל בשנים 1943–1948, מנהלו הראשון היה הרברט ליהמן. פעילותו מומנה בעיקר על ידי ארצות הברית, והוא העסיק כ-12,000 עובדים. מקום מושבו הראשי היה בוושינגטון די. סי..
הקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אונרר"א הוקם ב-9 בנובמבר 1943 על בסיס הסכמת 44 מדינות שחתמו על הסכם הקמת הארגון בבית הלבן בוושינגטון[1], כהקדמה לפתיחת ועידה בינלאומית לסיוע באטלנטיק סיטי, למחרת. על פי הסכם ההקמה, הוקמה מועצה מנהלת ובה נציג לכל מדינה, וועד מרכזי שבו נציגים של ארבע המדינות שהובילו את הקמת הארגון: ארצות הברית, בריטניה, סין וברית המועצות. על פי ההסכם, הארגון נועד לפעול בכל מדינה שעתידה הייתה להשתחרר על ידי בעלות הברית, לספק מזון, מלבוש ומחסה לנזקקים וכן לשקם את הפעילות הכלכלית במדינות אלה[2]. הוועידה באטלנטיק סיטי ננעלה ב-1 בדצמבר 1943[3]. בוועידה נקבע שהארגון לא ישיב פליטים בכפייה למדינות מהן ברחו, אם הם אינם מעוניינים לשוב אליהן[4]. בוועידה נדונו ארבעה נושאים עיקריים[5]:
- מניעת התפתחות מגפות
- ארגון אוניות להובלת אספקה
- אספקת מזון
- שיקום ההריסות ודאגה למגורים לפליטים
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אונרר"א פעל בשטחי גרמניה הכבושה לאחר מלחמת העולם השנייה וסייע ליותר מ-11 מיליון עקורים לא-גרמנים ושארית הפליטה, שהתרכזו בעיקר בגרמניה לאחר תום המלחמה. על העקורים נמנו עובדי כפייה שהובאו לגרמניה, שבויי מלחמה וכן מזרח אירופאים שנמלטו מן הצבא האדום, שלחמו לצד הוורמאכט או שהגיעו מרצונם לגרמניה הנאצית לצורך עבודה.
הארגון לא סייע לאזרחי גרמניה עצמם וגם לא למיליוני הגרמנים האתניים שגורשו ממדינות מזרח אירופה לגרמניה. רוב היהודים שברחו ממדינות הגוש הקומוניסטי לאחר סיומה של המלחמה התגוררו במחנות של הארגון בגרמניה ובאוסטריה.
באסיה סייע הארגון לפליטים בסין ובטיוואן. משרדי הארגון הוקמו בלונדון.
אונרר"א סייע למדינות נוספות, ובכללן ליוון, ליוגוסלביה, לצ'כוסלובקיה, לפולין, לאלבניה, לאיטליה, לסין, לבילורוסיה, לאוקראינה, לאוסטריה ולאיי הדודקנס, שעדיין לא היו אז חלק מיוון.
הארגון היה מופקד על פעילותם של 23 ארגוני סעד מתנדבים, ביניהם היו כמה משלחות של ארגונים יהודיים, כגון משלחת של היישוב היהודי בארץ-ישראל, הג'וינט והוועד היהודי לסיוע בחוץ-לארץ.
בשנת 1947 העביר אונרר"א חלק ניכר ממשימותיו לארגונים בינלאומיים אחרים כגון ארגון הפליטים הבינלאומי (IRO), וסגר את רוב משרדיו באירופה. בשנת 1948 נסגרו משרדי הארגון הנותרים באירופה, במזרח הרחוק, במרכז אמריקה ובדרומה, בהודו ובאוסטרליה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אונרר"א, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נפעיל את עשרו של העולם כולו כדי לספק את מחסורו של העולם כולו, דבר, 10 בנובמבר 1943
- ^ Charles Benson, Hitler's Victims and Repatriation, בני ברית מסנג'ר, 5 בנובמבר 1943
- ^ ננעלה ועידת אונררה, דבר, 3 בדצמבר 1943
- ^ פליטים לא יוחזרו בכפיה, הַבֹּקֶר, 16 בדצמבר 1943
- ^ א. סקולניק, אונרר"א, הצופה, 12 בדצמבר 1943