אולגה קונדינה
אולגה קונדינה (נולדה ב-18 בספטמבר 1965) היא אמנית וציירת ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולגה קונדינה נולדה בשנת 1965 בירוואן, ארמניה, שם הוריה נפגשו בשנות השישים, במסגרת שליחותם במכון לפיזיקה. במהלך השליחות הממושכת התחברו הוריה לאינטלקטואלים סובייטים ודיסידנטים ידועים, בראשם יורי אורלוב (אנ'). כעבור ארבעה חודשים נשלחה משפחתה חזרה למוסקבה. בבגרותה החלה לרכוש השכלה אמנותית רחבה, בין היתר לימודי אמנות בסטודיו של אבי הגל השני של האוונגרד הרוסי בשנות ה-50 -60, הצייר יורי זלוטניקוב שהיה למורה החשוב בחייה. בין השנים 1985–1990 למדה לתואר שני מהמכון המוסקבאי לעיצוב ואמנות גרפית. השתתפה בתערוכות של אמנים צעירים במוסקבה ובשנת 1989 הצטרפה כחברה באיגוד הלאומי של אמנים צעירים ברוסיה.
ב-1990 הגיעה לחופשה בישראל וכשפרצה מלחמת המפרץ שינתה את תוכניותיה והחליטה להישאר בארץ. בשבע השנים הראשונות התגוררה והציגה בירושלים ב-1997 עברה לראש פינה בה היא מתגוררת עד היום. מאז שרפת הענק ב-2005 בסטודיו בראש פינה שכילתה את כל ציוריה שאוחסנו בו, קונדינה מחזיקה שני סטודיואים בתל אביב וראש פינה וחולקת את זמנה ביניהן.[1]
שנת 1992 קונדינה חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל והיא אחת ממייסדות קבוצת ברביזון החדש הכוללת חמש אמניות שכולן ילידות ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 לישראל. משנת 2015 מרצה לאמנות במכללה האקדמית תל חי. במהלך נסיעותיה בקו תל אביב-ראש פינה, קונדינה משקיפה על השינויים האורבניים ומתרגמת אותם לדף. קונדינה הציגה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות בישראל וכן בארצות הברית, הולנד, ברלין וצרפת.[2]
לאולגה ארבעה ילדים.
עשייה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונדינה חוקרת ברבות מעבודותיה את ההוויה הישראלית ונותנות מקום למרכז הארץ ולפריפריה, למרכז העיר ולשוליה. היא מתבוננת במרקם העיר, מראה את הרכב האוכלוסייה המגוון ומתמקדת באנשים שבשולי החברה, בקשיי היומיום לצד המנוחה והחברותא, ביחס שהם זוכים לו מהסביבה ובנוף האורבני המשתנה תדיר, המשמש רקע לסיפוריה המצוירים המתמקדים בסיטואציות פואטיות של החיים.
ב-2004 הציגה קונדינה בתערוכה "ראש פינה", בגלריה נורה בירושלים, עבודות עם יסודות אקספרסיביים בשילוב ציור קריקטורי, בסגנון שכונה "ריאליזם נוירוטי", עם פרצי צבע עשירים, קו תזזיתי ומעברים חדים בין טכניקות.[3]
ב-2012 במסגרת התערוכה "קארגו קאלט" במוזיאון בת ים שקיבצה 15 אמנים רוסים, התגבשה קבוצת "ברביזון החדש" סביב הרעיון שיש ללמוד לצייר מחדש והדרך לעשות זאת היא בשיטת הציור מהתבוננות, כפי שנהגה קבוצת הברביזון במאה ה-19 אשר חיברה ריאליזם ציורי עם אמירה חברתית ביקורתית. כנשים שצברו חוויות הגירה וקליטה, הן מישירות מבט אמפתי לחלשים ולפגיעים בחברה וממשיכות לעסוק בנושאים אלה בקבוצה וכפרטים.[4]
בשנת 2016 הקבוצה חזרה למוזיאון בת ים והשתתפה בתערוכה האייקונית "הילדים רוצים קומוניזם" באוצרות יהושע סימון. באותה שנה השתתפה קבוצת "הברביזון החדש" בתערוכה "בנוגע לאפריקה" במוזיאון תל אביב, בה עבודותיה של קנדינה עסקו בסיפורים מחיי היומיום של הפליטים האפריקאים בנווה שאנן. בתום התערוכה מוזיאון תל אביב רכש את העבודה "שפירא" לאוסף[5].
ב-2018 הוצגה תערוכת יחיד של קונדינה "שיכונים" בגלריה הבית האדום, בה המשיכה להציג סיטואציות חיים ומפגשי רחוב פשוטים בין הפליטים האפריקאים מסודן ואריתריאה שנאבקים על הכרה וחיים בעוני ובין האוכלוסייה הוותיקה של השכונה שסובלת מהזנחה וחוסר במשאבים. בציורים של קונדינה שתי האוכלוסיות משתלבות זאת בזאת וחיות יחד בשלווה וקבלה.[6]
בשנת 2020 בתערוכת היחיד "קשה עכשיו הקלה אחר כך" בגלריית רוזנפלד, קונדינה מתארת את השינויים שעוברים על תל אביב עם התחלת פרויקט הרכבת הקלה. היא מתכתבת עם הסלוגן הממשלתי שטומן בחובו הבטחה לעתיד רחוק שאינו נראה באופק. בנקודת הזמן שקונדינה מתעדת את תל אביב, העיר נראית כמו אתר בניה ושקועה עד צוואר בעבודות תשתית, בניית מגדלים וסלילת נתיבי תחבורה. המוצא היחיד בציוריה הוא הים אך האיסור לפקוד את חופיו בעקבות הקורונה טענו אותו במשמעות חדשה.[7].
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2004 - "תמונות מראש פינה", גלריה נורה, ירושלים
- 2010 - "ראש פינה - תל אביב", גלריה רוזנפלד, תל אביב
- 2016 - "רישומים", בניין בצלאל ההיסטורי, ירושלים
- 2018 - "שיכונים", גלריה הבית האדום
- 2020 - "קשה עכשיו הקלה אחר כך", גלריה רוזנפלד, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2011 - "מחפשים את ונוס", הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון, גינוסר
- 2012 - "קארגו קאלט", מוזיאון בת ים (קטלוג)
- 2015 -"עבודות על נייר", גלריה רוזנפלד, תל אביב
- 2016 - "ילדים רוצים קומוניזם", מוזיאון בת ים
- 2017 - "בנוגע לאפריקה", מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2017 - "השיבה לחיים", משכן לאמנות עין חרוד
- 2021 - "New Barbizon", מרכז לאמנות De Appel (אנ'), אמסטרדם, הולנד
- 2021 - "הברביזון החדש מציירות נשים", סדנאות האמנים בשיתוף מכון גתה. אוצר אבי לובין.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אולגה קונדינה- אולגה קונדינה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Liss, Jonathan, A Little Help from Her Friends, The Jerusalem Post May 16, 2005
- ^ רעות ברנע, האמנית אולגה קונדינה: “אני פילטר של ת"א", באתר כלכליסט, 2020-05-25
- ^ אמיר, יונתן, רעה כמו פעם, כל העיר, 2004
- ^ גליה יהב (2012-12-31). "קארגו קאלט: ללא מטען חורג". הארץ. נבדק ב-2022-04-06.
- ^ יהונתן ה. משעל, "היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל", באתר ערב רב, 22 בדצמבר 2016
- ^ ענת ברזילי, תערוכה חדשה: האמת של שכונת שפירא, באתר כלכליסט, 2018-05-28
- ^ ורד לי (2020-05-20). "אולגה קונדינה: ההרס והבנייה של תל אביב, דרך המבט שלה מן החלון". הארץ. נבדק ב-2022-04-06.
- ^ מנופים | אמנות בירושלים | הברביזון החדש מציירות נשים, באתר manofim.org
