אוטו דיטריך
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1897 אסן  |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1952 (בגיל 55) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
אוניברסיטת מינכן |
| תפקיד |
חבר הרייכסטאג של גרמניה הנאצית |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה |
אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (26 ביוני 1942) |
  | |
יקוב אוטו דיטריך (בגרמנית: Jacob Otto Dietrich; 31 באוגוסט 1897 - 22 בנובמבר 1952) היה קצין אס אס בגרמניה הנאצית, אשר כיהן כראש לשכת העיתונות של המשטר הנאצי ואיש אמונו של אדולף היטלר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיטריך נולד באסן, שירת כלוחם במלחמת העולם הראשונה וזכה בצלב הברזל מסדר ראשון. לאחר מכן למד באוניברסיטאות מינכן, פרנקפורט אם מיין ופרייבורג וסיים דוקטורט במדע המדינה בשנת 1921. [1]
דיטריך עבד בעיתונים באסן ובמינכן. בשנת 1929 התפקד למפלגה הנאצית ושם היה רפרנט עיתונות. הוא הציג בפני היטלר פקידים בכירים בתעשיית הכרייה וכך הבטיח סיוע במימון למפלגה הנאצית. ב-1 באוגוסט 1931 מונה לראש העיתונות של המפלגה הנאצית, ובשנה שלאחר מכן הצטרף לאס אס. ב-2 ביוני 1933 מינהו היטלר לרייכסלייטר, הדרגה הפוליטית השנייה בבכירותה במפלגה הנאצית. [2] ב-1 בנובמבר מונה דיטריך לסגן נשיא לשכת העיתונות של הרייך (Reichspressekammer) תחת מקס אמאן. ב-28 בפברואר 1934 העלה היטלר את דיטריך לתפקיד ראש עיתונות הרייך במפלגה הנאצית. במרץ 1936 הוא נבחר כחבר נאצי ברייכסטאג. ב-26 בנובמבר 1937 הפך דיטריך לראש לשכת העיתונות של הרייך ולמזכיר המדינה במשרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם. ב-20 באפריל 1941 הועלה לדרגת אס אס אוברגרופנפיהרר. [3]
בצו של היטלר ב-28 בפברואר 1934 הוסבר באופן רופף תפקידו של ראש העיתונות של הרייך: "הוא מנהל בשמי את העקרונות המנחים לעבודת העריכה של עיתונות המפלגה. בנוסף, כראש העיתונות שלי הוא הסמכות העליונה לכל פרסומי העיתונות של המפלגה וכל סוכנויותיה." [4] לדיטריך, כראש העיתונות של המפלגה הנאצית ולאחר מכן כראש העיתונות של ממשלת הרייך, הייתה שליטה על הפרסומים והעיתונים של המפלגה הנאצית כולל מה שהופץ לאנשי אס אס, אס אה, נוער היטלר וחזית העבודה הגרמנית . [5] עבודתו סייעה להבטיח את אחיזת הנאצים בגרמניה. הוא סייע לחברי המפלגה לרכוש עמדות כוח ולהתקבל בקהילות ועזר להפיץ את האידאולוגיה הנאצית בציבור. [6]
תפקידו כראש העיתונות חפף את משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם של יוזף גבלס, וקיימות אנקדוטות על הסכסוכים ביניהם. הם היו ידועים בחילוקי הדעות ביניהם, וחשו לעיתים קרובות מחויבים "לתקן" את הטעויות של האחר. דיטריך האמין שהוא האחראי העליון על העיתונות הגרמנית ולכן ביקש להפחית את השפעתו של גבלס במחלקת העיתונות. [7]
לדיטריך הייתה מערכת יחסים קרובה עם היטלר. הנס פריטשה, ראש חטיבת העיתונות הגרמנית מדצמבר 1938 עד נובמבר 1942, שעבד תחת דיטריך, ציין כי "במשך שנים הוא [דיטריך] סיכם גם את מברקי העיתונות, שהיוו אחד ממקורות המידע החשובים ביותר עבור היטלר. נוכחתי באופן אישי בכך שהוא הרחיב את נאומיו של היטלר שנועדו לפרסום. כך תפקד ד"ר דיטריך גם כמעביר ההנחיות הנוכחיות של היטלר לד"ר גבלס." [8] עם זאת, עקב הסודיות שהוכתבה על ידי המלחמה, דיטריך, שלא היה ב"מעגל הפנימי" של היטלר, לעיתים קרובות לא ידע על מקום הימצאו של היטלר.
דיטריך שמר על אמונו של היטלר במשך כל תקופת המשטר, עד שהיטלר האשים אותו בתבוסתנות והוציא אותו לחופשה ללא הגבלת זמן לאחר ויכוח ב-30 במרץ 1945. [9] לאחר המלחמה הוא נעצר על ידי הבריטים. ב-1949 נשפט במשפטי נירנברג הנוספים, הורשע בפשע נגד האנושות ובחברות בארגון פשע, האס אס, ונידון לשבע שנות מאסר. הוא שוחרר ב-1950. בנובמבר 1952 מת בדיסלדורף.
זיכרונות: היטלר שהכרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשבי בכלא לנדסברג כתב דיטריך את "The Hitler I Knew. Memoirs of the Third Reich's Press Chief" - "היטלר שהכרתי: זיכרונותיו של ראש העיתונות של הרייך השלישי", ביקורת חריפה כלפי היטלר והוקעת הפשעים שבוצעו בשם הנאציזם. חלקו הראשון של הספר מכיל הערכות של דיטריך לגבי דמותו של היטלר, הרהוריו על היטלר כפוליטיקאי וכחייל, וביקורת על מנהיגותו. החלק השני, "סצנות מחייו של היטלר", מתאר צפיה ממקור ראשון בפעילות היומיומית של היטלר לפני המלחמה ובמהלכה. הספר יצא לאור בגרמנית בשנת 1955 בשם "12 שנה עם היטלר" (Zwölf Jahre mit Hitler). הוא תורגם לאנגלית על ידי ריצ'רד וקלרה וינסטון, פורסם על ידי Methuen בשנת 1957 ופורסם מחדש בשנת 2010 על ידי Skyhorse Publishing, עם הקדמה חדשה מאת ההיסטוריון רוג'ר מורהאוז.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיטריך, The Hitler I Knew. Memoirs of the Third Reich's Press Chief, Skyhorse, 2010. מסת"ב 978-1602399723
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Berndt, Alfred-Ingemar, "The Importance of Dr. Dietrich’s Lecture"; Dietrich, Otto, The Philosophical Fundamentals of National Socialism A Call to the Weapons of the German Mind, 1934.
- ^ Dietrich Orlow: The History of the Nazi Party: 1933-1945 (University of Pittsburgh Press), 1973, Pages 74. מסת"ב 0-822-93253-9.
- ^ Hardy (1967), pp. 50-51.
- ^ Hitler Decree. Document NG-3477, Prosecution Exhibit 815, Document Book 10, Case No. 11, NWCT.
- ^ Hardy (1967), p. 51.
- ^ Hardy (1967), pp. 51-52.
- ^ Hardy (1967), pp. 52-53
- ^ Affidavit of Hans Fritzsche. Document NG-4351, Prosecution Exhibit 867, Document Book 11, Cased No. 11, NWCT.
- ^ Gordon (2014), p. 583
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hardy, Alexander G. (1967). Hitler's Secret Weapon: The "Managed" Press and Propaganda Machine of Nazi Germany. New York: Vantage Press.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gordon, Gregory S. (2014). "The Forgotten Nuremberg Hate Speech Case: Otto Dietrich and the Future of Persecution Law". Ohio State Law Journal. 75: 571–607.
