אוטומציה אדפטיבית
אוֹטוֹמַצְיָה אָדַפְּטִיבִית (באנגלית: Adaptive Automation) - היא אחד מהיישומים של גישות הנוירוארגונומיה והפסיכופיזיולוגיה, אשר מתייחס למערכת אדם-מכונה אשר עושה שימוש במדידה בזמן אמת של מצבו הקוגניטיבי של המשתמש האנושי, על מנת לבצע התאמות במערכת וכך לשפר את הביצועים הכוללים (של היחידה אדם-מערכת)[1].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חוק ירקיז-דודסון התפקוד משתפר ככל שעולה רמת החרדה, עד לסף מסוים שבו החרדה מאוד גבוהה ומובילה לירידה בתפקוד. כלומר, יש רמת עוררות שהיא אופטימלית עבור תפקוד (למשל לחץ שמוביל לעשיית פעולות ביעילות) - אבל אם רמת החרדה גבוהה מידי, היכולת לבצע יורדת בהדרגה ובהתאמה. אוטומציה אדפטיבית בתחום העוררות (לעיתים נעשה שימוש במושגים קרובים, כגון עומס עבודה או דחק) עושה שימוש בחוק ירקיז-דודסון וחותרת לבצע שינויים במערכת בזמן אמת על מנת להשפיע על רמת העוררות של המשתמש כך שתישמר ברמה אופטימלית וכך להגיע ליעילות מרבית.
מדידה בזמן אמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטומציה אדפטיבית נשענת על יכולת מדידת מצבו הקוגניטיבי של המשתמש בזמן אמת. המדידה נעשית על פי מדדים פיזיולוגיים או התנהגותיים ומסתמכת על מסווגים בזמן אמת, אשר מתרגמים את המדידה הגולמית לכדי מצב קוגניטיבי של המשתמש. אתגרים מרכזיים בתחום המדידה הם פולשנות מזערית וסנכרון. פולשנות מזערית היא השאיפה לצמצם ככל הניתן את ההפרעה של אופן המדידה למשתמש, אשר עלולה לנבוע מהממשק אל אמצעי מדידה (אלקטרודות, צמידים, משקפיים ועוד) ומתהליכי כיול מקדימים, אשר דורשים מהמשתמש תשומת לב וזמן. סנכרון מתייחס לצורך לשייך את השינוי הנצפה במדידה הפיזיולוגית או ההתנהגותית אל אירועים מערכתיים (מה קרה במערכת כאשר נמדד שינוי במצב המשתמש).
התערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת אדפטיבית משנה את מצבה בהתאם למצב המשתמש. כאשר מצבו הקוגניטיבי של המשתמש מתקרב לטווח בו יעילות התפקוד שלו צפויה להיפגע, המערכת מבצעת שינויים, כגון שינוי בהקצאת המשימות (העברת חלק מהמשימות של המשתמש אל משתמש אחר או אל רכיבים אוטומטיים), הפחתת עומס ויזואלי או אודיטורי, משוב מפורש אל המשתמש או מתן טיפול מסוג אחר.
תועלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים אשר השוו באותה מערכת מצב סטטי (שאינו אפדטיבי למצב המשתמש) ומצב אדפטיבי מצאו בקרה המשתתפים במצב האדפטיבי ביטחון עצמי גבוה יותר, עומס קוגניטיבי נמוך יותר וביצועים טובים יותר[2] [3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Evan A Byrne, Raja Parasuraman, Psychophysiology and adaptive automation, Biological Psychology 42, 1996-02, עמ' 249–268 doi: 10.1016/0301-0511(95)05161-9
- ^ Ewart de Visser, Raja Parasuraman, Adaptive Aiding of Human-Robot Teaming, Journal of Cognitive Engineering and Decision Making 5, 2011-06, עמ' 209–231 doi: 10.1177/1555343411410160
- ^ Yotam Sahar, Michael Wagner, Ariel Barel, Shraga Shoval, Stress-Adaptive Training: An Adaptive Psychomotor Training According to Stress Measured by Grip Force, Sensors 22, 2022-11-01, עמ' 8368 doi: 10.3390/s22218368