אווה גונזלס
.jpg) | |
| לידה |
19 באפריל 1849 Marruecos  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1883 (בגיל 34) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם |
| הושפעה על ידי |
שארל ג'ושיה שפלן, אדואר מאנה |
| יצירות ידועות |
A Box at the Theatre des Italiens |
| בן או בת זוג |
Henri Guérard |
  | |
_-_Edouard_Manet.jpg)
אווה גונזלס (בצרפתית: Eva Gonzalès; 19 באפריל 1849 – 6 במאי 1883) הייתה ציירת אימפרסיוניסטית צרפתיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אווה גונזלס נולדה בפריז. אביה היה הסופר עמנואל גונזלס שהכיר לה כבר בילדותה חוגי אמנות וספרות שונים בעיר[1][2].
בשנת 1865 כשהייתה בת 16 החלה גונזלס ללמוד אמנות וקיבלה שיעורי אמנות מהצייר צ'ארלס ג'ושוע צ'פלין שהיה אז צייר דיוקנאות חברתי[3]. אביה שהיה הנשיא המייסד של אגודת הסופרים הצרפתית: Société des gens de lettres, היה מקושר מאוד לאנשים בתחומי האמנות, ודרכו פגשה אווה במגוון רחב של אנשי אליטה תרבותית פריזאית, ומגיל צעיר נחשפה לרעיונות חדשניים סביב אמנות וספרות באותה תקופה.[4]
כתלמידתו של אדוארד מאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גונזלס ידועה בעיקר כמי שהחלה את הקריירה האמנותית שלה כתלמידתו של הצייר אדואר מאנה בשנת 1869[5]. על פי סיפורים מאותה תקופה, מאנה החל לצייר את דיוקנה של גונזלס וסיים אותו כמעט לחלוטין בפעם אחת. דיוקן זה הושלם במרץ 1870 והוצג בסלון פריז באותה שנה. ב"דיוקן של אווה גונזלס", מאנה מציג את אווה עובדת כאשר היא שעונה על כן ציור, אבל תנוחת היציבה שלה נוקשה נוקשה ושמלתה הנראית יוקרתית אינם מתאימים לתיאור מישהי שעובדת על יצירת אמנות. התיאור הזה שלה גרם ככל הנראה לחלק מהמבקרים לתפוס אותה כמודל דקורטיבי צעיר של אישה שעבדה עם צייר גבר ותיק ומבוגר ממנה בהרבה. גונזלס הייתה התלמידה הרשמית היחידה של מאנה, וגם שימשה כמודל ציור עבור כמה מחברי האסכולה האימפרסיוניסטית[2].
הסגנון של גונזלס מתיישב עם התקופה הספרדית של מאנה, ובוצעו בסגנון זה שינויים קלים לאורך השנים. הנושאים שבחרה לעבוד עליהם היו ייצוג של חיי היומיום, שהתבסס אצלה תחת ההדרכה של המורה שלה לציור, צ'אפלין.
במהלך 1871 מאנה המשיך לשלב את שילוב הצבעים המבריקים והמשטחים הפעילים יותר שאפיינו את האימפרסיוניסטים בעבודתו, בעוד שגונזלס החליטה לשמור על צבעים נייטרליים יותר ועל קווי מתאר מדויקים יותר, תוך שהיא ממשיכה להשתמש בפסטלים בגוונים רכים יותר שיצרו עבורה פלטה בהירה יותר. עבודתה של גונזלס אולי לא הייתה מאוד חדשנית, אך היא עדיין הביאה תחושת ביטוי אישי שהעניקה ערך ליצירתה. למרות התפיסה שלה כתלמידתו של מאנה, עבודתה עדיין נושאת משמעות ומייצגת את הטמפרמנט שלה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודותיה של גונזלס צוינו לטובה על ידי מבקרים בזכות האינטואיציה הגלויה שלה לאמנות וגם המיומנות הטכנית שלה[4]. ביקורות לחלק ניכר מעבודותיה התאפיינו בדיון על ה"טכניקה הנשית" וה"הרמוניה המפתה" שלה. עם זאת, אחד הציורים המפורסמים שלה אופיינו על ידי מבקרים כמאופיין ב"מרץ גברי", מה שהביא אותם לדחות שאלותו בנוגע לאותנטיות הציור שלה.[6] עבודותיה זכו לביקורות חיוביות על ידי מגוון מבקרים. לואיס לרוי, ז'ולס קסטגנרי ואמיל זולא שיבחו את העבודות שלה שהוצגו בסלון ומבקרת האמנות מריה דרם שיבחה את גונזלס על כך שציוריה קוראים תיגר על האופן בו יוצגו נשים ציירות בזירת האמנות בפריז.[2]
כמו אדוארד מאנה, גונזלס מעולם לא הציגה בתערוכות האימפרסיוניסטיות בפריז, אך היא נחשבה לחלק מקבוצת האמנים האימפרסיוניסטים של אותה תקופה בגלל סגנון הציור שלה. במהלך לימודיה אצל מאנה, הדיוקנאות העצמיים שלה העידו שהיא בחנה את האינדיבידואליות והזהות שלה כאמנית. עד שנת 1872 היא הושפעה מאוד ממאנה אך מאוחר יותר היא פיתחה את הסגנון האישי שלה. ניתן לראות זאת בעבודות שלה מאותה תקופה שקורצות ליצירות של מאנה, בעוד שעבודות מאוחרות יותר שלה כוללות דיוקנאות של אחותה ז'אן. גונזלס השתמשה רבות בבני משפחתה כמודלים לציוריה, במיוחד בבעלה ואחותה.
ציוריה של גונזלס נרכשו על ידי ממשלת צרפת וגם על ידי אספנים פרטיים. מתוך כל עבודותיה ניתן לראות את הייצוג הרחב ביותר של יצירתה באוסף של בנה ויורשיו.
הישגים אחרים לאורך הקריירה שלה כוללים את העיתון L'Art שרכש את יצירות הפסטלים שלה שקיבלו הכרה באנגליה, בלגיה וצרפת.
בשנת 1879, לאחר תקופת אירוסין של שלוש שנים, היא נישאה להנרי גוארארד, גרפיקאי וחרט של מאנה.[2]לזוג נולד בן בשם ז'אן ריימונד באפריל 1883, זמן קצר לפני מותו של מאנה. במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה היא מצאה מקום מקלט בדייפ[6].
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1883 נפטרה גונזלס במהלך לידה בהיותה בת שלושים וארבע, חמישה ימים לאחר מותו של מאנה. אביו של מאנה ואחותה של גונזלס, ז'אן, אשר מאוחר יותר הפכה לאשתו השנייה של גוארארד שהיה בעלה של אווה, גידלו את בנה. מאז מותה נערכו תערוכות של יצירתה בגלריות ומוזיאונים שונים ברחבי פריז.[7] עבודותיה גם הוצגו בשנת 1952 במוזיאון הלאומי במונטה קרלו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אווה גונזלס ב"גלריה של אולגה"
- אווה גונזלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Heller, Nancy, Women artists : an illustrated history, New York : Abbeville Press, עמ' 94
- ^ 1 2 3 4 Clement, Russell T; Houzé, Annick; Erbolato-Ramsey, Christiane-, The women impressionists : a sourcebook, Westport, Conn. : Greenwood Press
- ^ Sheila Klos, Review of DICTIONARY OF WOMEN ARTISTS 2 vol, Art Documentation: Journal of the Art Libraries Society of North America 17, 1998, עמ' 49–50
- ^ 1 2 Fine, Elsa Honig (1978). Women & Art: A History of Women Painters and Sculptors from the Renaissance to the 20th Century. Montclair, NJ: Allanheld & Schram. OCLC 3415319.
- ^ "Edouard Manet, Eva Gonzalès". National Gallery, London. נבדק ב-10 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Gaze, Delia, ed. (1997). Dictionary of Women Artists. Chicago: Fitzroy Dearborn Publishers. pp. 596–599.
- ^ Clement, Russell T.; Houze, Annick; Erbolato-Ramsey, Christiane (2000). The Women Impressionists: A Sourcebook. Westport, CT: Greenwood Press. p. 165.