אהבת ציון (רומן)

אהבת ציון
	עטיפת הספר אהבת ציון. האיור הוא של בינה גבירץ
מידע כללי
מאת	אברהם מאפו
שפת המקור	עברית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	דפוס ראם
תאריך הוצאה	1853
מספר עמודים	210

"אהבת ציון" (1853) הוא רומן מאת הסופר היהודי אברהם מאפו. זה הרומן העברי הראשון וכתיבתו נמשכה עשרים ושלוש שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפו החל בכתיבת הרומן בהיותו עלם צעיר בן עשרים ושתיים בשנת 1830. הרומן יצא לאור לראשונה ב-1853 ועורר התרגשות רבה והתעוררות לאומית בקרב היהודים הרבה שנים לפני הקמת התנועה הציונית. הצעירים היהודים שהיו אמונים על שפת התנ"ך קראו בשקיקה את הרומן שתיאר את ארץ ישראל כארץ פורייה מלאה במעיינות, שדות וכרמים והגבירו בהם את הרצון לעזוב את הגולה ולעלות אליה.

הסיבות שגרמו לכתיבה הממושכת של הרומן היו רצונו להחזיר את עטרת לשון הקודש ליושנה, רצינותו בחיבור יצירה חזיונית גדולה, ושאיפתו לשלמות.

מאפו היה נוהג לצאת מרחובות קובנה ולעלות על גבעת אלקסוטס שם היה צופה על העיר ונהר הניימן ומדמה את ירושלים בימי התנ"ך.

ברומן יש דמויות חיוביות ודמויות שליליות באופן מובהק, ומאפו מעניק לחיוביות שמות חיוביים כמו תמר, ידידיה ויורם, ואילו לשליליות שמות בעלי משמעות שלילית או ששייכים לדמויות שליליות במקרא, כמו עכן, נבל, חלאה, זמרי. יוצא מן הכלל הזה הוא אמנון, שהוא דמות חיובית, בשונה מאמנון המקראי שהיה אנס.

העלילה מתרחשת בממלכת יהודה בימי אחז וחזקיהו. האירוע ההיסטורי המרכזי המתואר ברומן הוא מסע סנחריב בארץ ישראל. מאפו מתאר את המצב בירושלים הנצורה ואת המחלוקת בין האקטיביסטים בראשות המלך חזקיהו וישעיהו בן אמוץ שלא מפחדים מאיומיו של רבשקה ובין התבוסתנים בראשות שבנא הסופר הדורשים להתייחס ברצינות לאיומיו של רבשקה ולהיכנע. הרומן התפרסם ביותר מארבעים מהדורות בעברית, ותורגם לגרמנית, אנגלית, יידיש, רוסית, צרפתית, לדינו, ערבית ופרסית-יהודית. בישראל הוא הופיע בהוצאת יזרעאל עם דברי פתיחה של יעקב פיכמן.

בשנת 1947 הועלתה בהבימה ההצגה "אהבת ציון" בעקבות הרומן^[1]^[2].

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידידיה - איש עשיר ונדיב, שר הרכוש של המלך. נשוי לתרצה ואב לתמר ותימן.
יורם - איש עשיר, ידידו של ידידיה, נשוי לחגית ונעמה. נופל בשבי הפלשתים ונמכר לעבד.
מתן - שופט מושחת. מתנקם בחגית שהעדיפה את יורם עליו. גורם לשריפתם למוות של חגית ובנה עזריקם.
נעמה - אשתו של יורם. מעלילים עליה שהיא שרפה את חגית ובנה. נאלצת לברוח למדבר בזהות בדויה ויולדת שם את אמנון ופנינה.
אמנון - בנם של יורם ונעמה. רועה צאן. הוא פוגש את תמר, מתאהב בה ומצילה מטפריו של אריה.
תמר - בתם של ידידיה ותרצה. עלמה יפת חן. אהבתה לאמנון יודעת מעלות ומורדות.
זמרי - נביא בעל. מצליח לברוח ולהגיע ליהודה לאחר כיבוש ממלכת שומרון. איש ללא מצפון המוכן לבצע כל קנוניה תמורת תשלום.
עזריקם - נבל - האיש הרע ברומן. נולד בשם נבל לעבד עכן ולאשתו חלאה. במעשה מרמה מחליף אותו עכן בעזריקם, בנה של חגית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידידיה הוא אדם עשיר בירושלים. חננאל, אחד מאצילי שומרון מגיע אליו עם בתו תרצה. ידידיה מתאהב בתרצה, הם נישאים ונולדת להם בת בשם תמר ובן בשם תימן.

יורם הוא חברו של ידידיה. אדם עשיר ולו שתי נשים: חגית, לה שלושה ילדים ונעמה, ללא ילדים. חגית מתעמרת בשפחתה חלאה אשתו של העבד עכן. תינוקה הקטן של חגית נקרא עזריקם. לחלאה יש תינוק באותו גיל בשם נבל והיא מניקה את שניהם. יורם יוצא לקרב ונודר לידידיה שאם לא יחזור, ישיא את בתה של תרצה לבנה של נעמה או להפך, לפי מין היילוד. יורם מסביר כי בשל אהבתו הרבה לנעמה, ובשל אהבת ידידיה לתרצה אשתו, נישואין בין שני הצאצאים ירבו אהבה עד מאוד.

מתן, שופט מושחת, מחליט להתנקם בחגית שלא נענתה לחיזוריו והעדיפה את יורם. הוא מנצל את היעדרותו של יורם וביחד עם עכן הוא מתכנן נקמה נוראה. בלילה מריק עכן בהשתתפות שני בני בלייעל, חפר ובוקיה, את בית האוצר של יורם ומביאים אותו למתן. הם מעלים באש את בית חגית ושורפים אותה וילדיה. עכן מגיע לבית נעמה ומשכנע אותה לברוח מיד על נפשה. חפר ובוקיה מפיצים את השמועה כי זה מעשה של נעמה מקנאתה בחגית. עכן לוקח את תינוקו נבל, מביאו לידידיה ואומר לו שזה עזריקם. ידידיה מגדל את עזריקם ומייעדו לתמר לפי הבטחתו ליורם.

נעמה נמלטת לסתרי, ידיד יורם שם יולדת תאומים: פנינה ואמנון. אמנון מופרד ממנה וגדל כרועה בבית אבישי, ידיד אחר של יורם. הוא גדל כרועה יפה תואר בבית לחם ואינו יודע על מוצאו. נעמה ופנינה מתגוררות באהל בפאתי ירושלים כשהן מתחזות לנשים פלישתיות.

האשורים כובשים את ממלכת שומרון. חננאל נאלץ לצאת לגלות. הוא כותב מכתב לתמר שבו הוא מתאר חלום שחלם, מופיע בו עלם יפה עיניים שאומר לו שחשקה נפשו בנפש תמר וכי הוא יפדה אותו מהשבי. חננאל מפקיד את המכתב בידי זמרי ומבקשו להעבירו לידידיה.

תמר יוצאת עם חברותיה לבית לחם, פוגשת באמנון, הוא מציל אותה מטפריו של אריה. אמנון תואם לגבר שראה חננאל סבה בחלומו. היא מתאהבת בו ומזמינה אותו לביתה. לאחר זמן מגיע אמנון לבית ידידיה בירושלים. האהבה בינו לתמר פורחת למגינת ליבו של עזריקם. הם מחזיקים יד ביד וידידיה רואה זאת, כועס על אמנון, נותן בידו מאה כסף ומגרשו. הוא אומר לתמר כי אחת בליבו להשיאה לעזריקם במלאת לה שמונה עשר שנה. אמנון מגיע לבבל, פודה את חננאל ומביאו לבית ידידיה. בהשפעת חננאל משנה ידידיה את דעתו ומסכים לנישואי אמנון ותמר. בינתיים מביא סתרי את אמנון לנעמה ופנינה ומגלה לו כי הן אמו ואחותו. אמנון ממשיך לבקרן וזמרי מגלה לתמר כי אמנון בוגד בה עם נשים נכריות שכישפו אותו. תמר מובאת לצפות בפגישה בין אמנון ושתי הנשים.

תמר כועסת על אמנון שמתראה עם נשים זרות ומגרשת אותו מעליה. אמנון המדוכא חוזר לבית לחם אך בדרך תופסים אותו פלשתים, מוכרים אותו ליוונים והוא מועבר כעבד לקפריסין שם פורש עליו חסות יורם הנמצא שם שמונה עשר שנים. הוא אינו יודע שאמנון הוא בנו.

עזריקם מחליט להשמיד את כל אלה שיודעים על המזימה. הוא שורף את ביתו של מתן ואת ביתו של עכן וחלאה ובית חפר ובוקיה. זמרי נמלט ממנו לבית ידידיה עכן דולק אחריו ודוקר אותו למוות. לפני מותו מספר זמרי על כל מזימת השקר שהעליל על אמנון בלחצו של עזריקם. בני עכן תופסים את עזריקם והורגים אותו.

לאחר נסיגת סנחריב והסרת המצור כולם חוגגים ושמחים אולם תמר מתאבלת על אהובה. לידידיה יש ידיד צידוני בשם הדורם, סוחר עשיר עם קשרים בארצות שונות. לבקשתו של ידידיה מוצא הדורם את אמנון ויורם בקפריסין, פודה ומביא אותם לירושלים. אמנון ותמר מתחבקים ומתנשקים וכך גם תימן ופנינה והרומן נגמר בסוף טוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן מירון, "הציפוי המזהיר: תרגיל בהבנת האמנות המליצית של א. מאפו ב'אהבת ציון'", מולד ו', תשל"ד, עמ' 107-93.
ישורון קשת, "'אהבת ציון' כתיאטרון בובות: מאה שנה למותו של מאפו", מולד א', תשכ"ח, עמ' 367–372.