אדריאן בולט
.jpg) | |
| לידה |
8 באפריל 1889 צ'סטר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1983 (בגיל 93) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Adrian Cedric Boult |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בית הספר וסטמינסטר, כרייסט צ'רץ', בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
דקה רקורדס |
| בן או בת זוג |
Ann Mary Grace Bowles (1933–?) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סר אדריאן סדריק בולט (באנגלית: Adrian Cedric Boult; 8 באפריל 1889 - 22 בפברואר 1983) היה מנצח אנגלי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בולט נולד בצ'סטר למשפחה מבוססת ולמד בוסטמינסטר (שם קראו למרכז המוזיקה שלהם על שמו) ובאוקספורד. ידיד משפחה, פרנק שוסטר, קירב אותו לעולם המוזיקה בילדותו. שוסטר היה ידיד של אדוארד אלגר והציג את בולט הצעיר לפני המלחין. בולט השלים את השכלתו המוזיקלית בקונסרבטוריון לייפציג, שם למד ניצוח מתוך התבוננות במנצח ההונגרי הדגול ארתור ניקיש. הוא שר בפסטיבלי מקהלות ובפסטיבל לידס בשנת 1913, לשם נסע לראות את ניקיש מנצח והתוודע אל ג'ורג' באטרוורת' ומלחינים בריטים אחרים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא עבד במשרד המלחמה, ובעודו שם, בשנת 1918, תכנן סדרת קונצרטים עם התזמורת הסימפונית של לונדון, שכללו כמה יצירות בריטיות חשובות מן השנים האחרונות: "כוכבי הלכת" של הולסט, שעליה ניצח בביצוע בכורה (פרטי). "סימפוניית לונדון" מאת ראלף ווהן ויליאמס, שעל ביצוע הבכורה שלה ניצח בגרסה מעובדת, והסימפוניה השנייה של אלגר, שהוזנחה. אלגר כתב אליו ואמר, שהוא בטוח בעתיד המוזיקה שלו בידי בולט. כך הניח בולט את היסודות לקריירה ארוכה של תמיכה במוזיקה האנגלית של המאה ה-20.
בשנת 1920 התמנה בולט למנצח התזמורת העירונית של ברמינגהאם (בהמשך התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם) ובשנת 1930 היה למנהל המוזיקלי של BBC. כששירות השידור הבריטי הקים את תזמורת רשות השידור הבריטית, היה בולט למנצחה הראשי. את שני התפקידים האלה חיבר במרץ האופייני שלו, שאינו יודע ליאות.
במשך שנות ה-30 התפרסם באמות המידה הגבוהות שקבע לנגינת התזמורת ובביצועיו המיומנים למוזיקה חדשה ובלתי מוכרת, במקרים רבים לאחר תקופת חזרות קצרה מאוד. בין ההצלחות הללו היו ביצועי הבכורה ל"וריאציות" של ארנולד שנברג, האופרה "ווצק", אופוס 31 של אלבן ברג והסימפוניה בפה מינור (הרביעית) של ווהן ויליאמס.
בשנות מלחמת העולם השנייה פונתה תזמורת רשות השידור הבריטית לבריסטול, שם סבלה מן ההפצצות, ולבדפורד, שם נאבק בולט על רמת הביצוע ועל המוראל לנוכח עזיבתם של נגני מפתח רבים. בשנים אלה ניצח על הקלטות שלא תישכחנה של הסימפוניה השנייה של אלגר, "כוכבי הלכת" של הולסט ו"איוב" של ווהן ויליאמס. אחרי המלחמה, היה בולט מעורב, עם פתיחת התוכנית השלישית של ה-BBC בכמה יוזמות חלוציות לבריטניה, בהן ביצוע הבכורה של הסימפוניה השלישית של מאהלר וביצוע מוקדם של החמישית.
בסוף שנות ה-40 מונה סטיוארט וילסון למנהל מוזיקלי וביקש להדיח את בולט מתפקידו. דיבורים על כך, שרמת הנגינה ירדה מעבר ליכולתו של בולט לשקמה, התקבלו כעילה לדרוש את פרישתו בגיל 60, בשנת 1949, תקרית שעודנה שנויה במחלוקת עד היום. בולט קיבל את משרת מנצח התזמורת הפילהרמונית של לונדון, אשר בשנות ה-30, בניצוחו של תומאס ביצ'ם, לא נפלה בטיבה מן התזמורת הסימפונית של לונדון, אך מאז פרישתו, הייתה זקוקה לשיפוצים. בולט הטיל עצמו בהתלהבות למשימה ואת התוצאות אפשר לשמוע עד היום בסדרה ארוכה של הקלטות, החל ב-1950, בהן, בתקופה הראשונה, כל תשע הסימפוניות של ווהן ויליאמס והרבה משל אלגר. בולט השיג לתזמורת חוזה הקלטות עם חברות אמריקאיות והקליט סימפוניות של ברהמס, ברליוז וסיבליוס, בין שאר מלחינים.
בשלב זה היה בולט דמות מכובדת מאוד במוזיקה הבריטית, ועל אף שנותיו המתקדמות המשיך לנצח על יצירות חדשות וזכה להוקרה על הימנעותו ממשוא פנים ועל מהימנותו. בשנת 1966 חידש את הניצוח למען EMI ונהנה עד מותו מ"קיץ אינדיאני", בהקלטות חדשות וחוזרות של הרפרטואר שלו בפרשנויות, המוצגות עד היום כמופת. למשל, לאחר שהקליט הרבה מן המוזיקה הבריטית, המריצו אותו להקליט את המוזיקה התזמורתית של ברהמס, וגנר ושוברט. הקלטות אלה הפתיעו מאזינים רבים, שלא ידעו כי היכרותו עם יצירות אלה ראשיתה בתקופה שלפני 1914, כאשר שמע את ניקיש ואת קרל מוק מנצחים עליהן בגרמניה. הרפרטואר שלו בכללותו היה רחב פי כמה משאפשר להסיק מהקלטותיו המאוחרות; לא זו בלבד, שניצח על כמה מן הסימפוניות של מאהלר הרבה לפני התחיה של מאהלר בשנות ה-60, אלא שאף כלל בתוכניותיו את בלט "דפניס וכלואה" של ראוול במלואו ואפילו את האופרה של בוזוני, "דוקטור פאוסט", העולה רק לעיתים נדירות על הבימה, בסוף שנות ה-40. ההקלטה האחרונה, מכל מקום, הייתה תקליטור של הקלטות בכורה למוזיקה של הוברט פארי.
בולט חיבר שני ספרים על ניצוח, ומבחר ממאמריו התפרסם לאחר מותו. הוא הרבה גם להופיע בשידורי רדיו ונודע בסגנון דיבורו האדוארדיאני, האדיב והמאופק.
בשנותיו האחרונות התייחסו אליו ביראת כבוד כ"זקן" וסגנון ניצוחו נעשה כמעט בלתי נתפס, כשהתנועה היחידה ניכרת רק בשרביטו הארוך.
הופעתו האחרונה הייתה בניצוח על הבלט The Sanguine Fan באופרה האנגלית הלאומית בקולוסיאום בלונדון.
אולם אדריאן בולט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבניין הקונסרבטוריון בברמינגהם, אנגליה (שלוחה של אוניברסיטת מרכז אנגליה) נמצא "אולם אדריאן בולט", מקום להופעות תלמידי הקונסרבטוריון וקונצרטים אחרים, בעיקר ג'אז ומוזיקת עולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדריאן בולט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדריאן בולט, באתר ספוטיפיי
אדריאן בולט, באתר AllMusic (באנגלית)
אדריאן בולט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אדריאן בולט, באתר Discogs (באנגלית)- אדריאן בולט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
| הקודם: לא היה |
מנצח ראשי, תזמורת רשות השידור הבריטית
1930 - 1950 |
הבא: מלקולם סרג'נט |
| הקודם: אדוארד ון ביינום |
מנצח ראשי, הפילהרמונית של לונדון
1950 - 1957 |
הבא: ויליאם שטיינברג |