אדמתי (סרט)
 | |
| נביל עיוש מציג בפני צעיר ישראלי ראיון עם תושב מחנה פליטים בלבנון | |
| בימוי | נביל עיוש |
|---|---|
| הופק בידי |
French connection Films, Les Films du Nouveau Monde, Ali n’ Productions |
| צילום | וואדג'י אליאן, דניאל גל |
| מדינה | צרפת, מרוקו |
| הקרנת בכורה | 8 בפברואר 2012 |
| משך הקרנה | 82 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית, ערבית, עברית, אנגלית |
| סוגה | סרט תיעודי |
| https://www.frenchcx.com/portfolio/my-land | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
אדמתי (בערבית: أرضي) הוא סרט תיעודי משנת 2011 בבימויו של נביל עיוש. הסרט צולם במהלך 2010, והיה סרטו התיעודי הראשון. מטרתו הייתה ליצור דו-שיח, בתיווך מצלמה, בין פליטים פלסטינים מהכפרים סעסע, ספוריה וצפצאף המתגוררים עדיין במחנות פליטים בלבנון, לבין צעירים ישראלים המתגוררים ביישובים שקמו על חורבות הכפרים מהם ברחו או גורשו במלחמת העצמאות[1].
עיוש אמר שרצה שהישראלים "ישמעו את הפלסטינים שגרו פעם במקום בו הם גרים עכשיו." הוא היה מודע לכך שגם הצעירים, כמו הפליטים הפלסטינים שראיין, מרגישים זיקה עמוקה למקום בו נולדו וגדלו. אבל ללא זיכרון, הוא מאמין, הם נידונו לחיות בהכחשה וללא יכולת להסביר מה קושר אותם לאדמתם[2].
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נפתח עם קריינות של עיוש עצמו, המסביר את זיקתו לנושא הסרט והשפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על חייו[2]:
נולדתי בצרפת בשנת 1969 לאב מרוקאי מוסלמי ולאם יהודיה ממוצא תוניסאי. מבחינת הקהילה היהודית הייתי פרי נישואים שלא זכו להכרה [...] במרוקו, הייתי "הבן של היהודיה". כל זה לא השפיע עלי כמו שהשפיעו השיחות הקבועות בין בני המשפחה על הסכסוך במקום רחוק מאוד מארצי בין שני עמים הנלחמים על אותה אדמה.
— נביל עיוש, "אדמתי" (צרפת-מרוקו, 2011)
המשכו של הסרט, ועיקרו, הוא תגובת הצעירים הישראלים לראיונות בהם צפו. עיוש לא נוכח עוד בסרט מלבד לצורך הצגת השאלות, דרך מתורגמנית, במטרה להבין מהם מה קושר אותם לאדמתם.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערין הווארי אמרה כי עיוש עשה כמיטב יכולתו להימנע מדרמטיזציה, אבל המראות במחנות הפליטים שנקלטים במצלמתו מעידים על מצב של "זמניות"[3].
איזבל רנייה אמרה כי הסרט "מנסה ליצור דיאלוג בין גולים פלסטינים ובין ישראלים" וייחודו הוא במגוון נקודות המבט של הצעירים הישראלים, בעוד שהחוויה שמתארים הקשישים הפלסטינים נוטה להיות הומוגנית יותר[4].
פרנסואה-גיום לוריין כתב כי הסרט מלמד כי הסכסוך הישראל-פלסטיני הוא "קונפליקט של זיכרונות, בין חרטה לשיכחה."[5]
הכרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים התיעודים Ramdam בבלגיה (צר').
- פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הים תיכוניים בתטואן בשנת 2012
- פרס חביב הקהל בפסטיבל Cinéalma בניס 2011
- פרס עריכה ופסקול מקורי בפסטיבל הסרטים הלאומי בטנג'יר 2011
- פרס העיתונאים בפסטיבל הסרטים הערבים Faemack 2011
- בחירה רשמית בפסטיבלים מונטפלייה (אנ'), Namur ופסטיבל סרטי פלסטין בבוסטון (אנ') 2011
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אדמתי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדמתי, קדימון הסרט באתר יוטיוב- הסרט My land לצפייה ללא תשלום באתר Vimeo
- מפגשים מזווית כהה 9: "האדמה שלי" - על פליטים ופחדים, בין הכחשה למחשבה על עתיד משותף, אתר הקשת הדמוקרטית המזרחית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תקציר (בצרפתית) (ארכיון)
- ^ 1 2 הערות הבמאי (בצרפתית) (ארכיון)
- ^ לא יהיה שקט ולא תהיה שלווה - העוקץ, באתר העוקץ, 2 במאי 2012
- ^ Isabelle Regnier, "My Land" : faire surgir une parole impossible, Le Monde, 2 בינואר 2012 (בצרפתית)
- ^ François-Guillaume Lorrain, "My Land" - OEuvre de mémoire, Le Point, 2 בינואר 2012 (בצרפתית)