אדם צין
 | |
| לידה |
10 במאי 1950 קטוביץ, פולין |
|---|---|
| נהרג |
21 באוקטובר 1973 (בגיל 23) סיני, מצרים |
| מקום קבורה |
בית הקברות הצבאי בהר הרצל  |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1969–1973 (כ־4 שנים) |
| דרגה | רב-טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| חייל ביחידת חרמ"ש | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 צל"ש הרמטכ"ל | |
  | |
אדם צין (10 במאי 1950 – 21 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בצל"ש הרמטכ"ל על פעולתו בקרב בסיני במלחמת יום הכיפורים. במהלך הפעולה נהרג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם צין נולד בקטוביץ שבפולין להורים ניצולי השואה. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1957 והתיישבה בבאר שבע. היה שומר מצוות. למד בבית הספר היסודי "נתיבות" בבאר שבע ולאחר סיום לימודיו שם למד במגמת מכניקה בישיבה התיכונית-מקצועית "קריית נוער" בירושלים.
צין גויס לצה"ל בקיץ 1969 והוצב בנח"ל. שירת בסיירת הנח"ל, עבר קורס מ"כים וקורס צניחה והשתלם במקצועות הטנק בחיל השריון. חלק משירותו עבר עליו עם גרעין הנח"ל במשק בדרום רמת הגולן, שם היה מא"ז, אחראי על הביטחון.
לאחר שחרורו מצה"ל התחתן והתיישב עם אשתו ביישוב בני יהודה שברמת הגולן. בהמשך גרו בירושלים, שם עבד כמדריך מקצועי במשרד העבודה. היה בעל הכרה דתית-לאומית ונמנה עם הנאבקים למען הקמת התנחלויות. בנו נולד כחודש וחצי לפני מועד נפילתו.
במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרבות על רכס "חמוטל" במלחמת יום הכיפורים
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לא נקרא צין לשירות, אך יצא והתנדב לשרת ביחידת חרמ"ש. יחידותו נשלחה לחזית סיני.
הוא צוות לנגמ"ש הסמל במחלקה שהשתייכה לפלוגת החרמ"ש הקדמית (בשם הקשר "סמום") בפיקודן של סרן פרוספר עמר.[1] הפלוגה הייתה רכובה על נגמ"שים, והשתתפה ב-21 באוקטובר 1973 בבהתקפה של כוח גדודי מחטיבה 274 על מתחם "חמוטל" שבגדה המזרחית של תעלת סואץ, אחת מסדרה של התקפות צה"ל על מתחם זה. חמש פעמים נשלחו כלי הרכב של היחידה לכבוש את השטח שהחזיקו החיילים המצרים. הנגמ"ש שבו נמצאו צין ושבעה חיילים נוספים נפגע משני טילים נגד טנקים ועלה באש, וכל יושביו למעט צין נהרגו או נפצעו. הוא ניסה לכבות את האש וחילץ את חבריו הפצועים דרך דלת קטנה של כלי הרכב הבוער, עד שלבסוף נפגע גם הוא ונהרג. באותו קרב נהרגו שבעה חיילי צה"ל נוספים ו-20 נפצעו.
אחד מהפצועים שניצלו בזכות פעולתו של צין העיד:
...הוא התעקש והתנדב להילחם ולהיות שם. באותו אירוע הוא היה יכול לשכב לחכות לפינוי שלו, ולהציל את עצמו. אבל הוא התאמץ כל כך ובפעולה שלו הציל אנשים אחרים שהוא בכלל לא הכיר.
אדם צין היה בן 23 במותו. הניח אשה, בן, הורים ואח. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1975 הוענק לצין לאחר מותו צל"ש הרמטכ"ל על פעולתו בקרב שבו נפל.
שמו של צין הונצח במספר אנדרטאות - באנדרטת יד לשריון בלטרון, באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך, באנדרטת חטיבה 274 בלטרון, בבתי יד לבנים בבאר שבע ובירושלים ובישיבה התיכונית שבה למד. משפחתו הנציחה את זכרו בהקמת ספרייה על שמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדם צין, באתר יזכור
- אדם צין, באתר הגבורה
- אריה ארבל, מה אתה זוכר מרגעי הפציעה? “הוא משך אותי מהנגמ”ש, חטף כדור, ונפל עלי ללא רוח חיים”, אתר צומת השרון, 8 במאי 2019
- אילנה שטוטלנד, "גיבור עולם": סיפור הגבורה של הלוחם שחילץ את חבריו מהנגמ"ש במלחמת יום כיפור, באתר מעריב אונליין, 27 בספטמבר 2023
- רב"ט אדם צין ז"ל , Zikaron Lachaim, באתר יו טיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עודד מגידו, “חמוטל” ו”מכשיר” לא בידינו – פרק י”א, קרבות סיום המלחמה בגזרה : 22.10-21.10, באתר במה להיסטוריה צבאית, אפריל 2018