אברהם ניצן
 | |
| לידה |
3 במאי 1944 (בן 79) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום מגורים |
ישראל |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
יהושע יורטנר |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
דבירה סגל |
| פרסים והוקרה |
|
|
atto | |
  | |
אברהם (אייב) ניצן (נולד ב-3 במאי 1944) הוא פרופסור אמריטוס לכימיה באוניברסיטת תל אביב ופרופסור לכימיה באוניברסיטת פנסילבניה שבארצות הברית. חתן פרס ישראל לכימיה לשנת ה'תש"ע (2010).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצן נולד בתל אביב ובשנת 1964 סיים לימודי תואר ראשון בכימיה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1966 סיים לימודי תואר שני ובעבודת הגמר שלו, בהנחיית פרופ' גדעון שפסקי, ערך מחקר ניסיוני על השפעת קרינה על תהליכים כימיים במים ובתמיסות מימיות. בשנים 1966–1969 שירת בצה"ל ולאחר מכן החל בלימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. עבודת המחקר שערך, בהנחיית פרופ' יהושע יורטנר, עסקה במחקר של תהליכי מעבר לא קרינתיים במולקולות גדולות. בשנת 1972 סיים לימודיו. שלושת תאריו ניתנו לו בהצטיינות יתרה.
בשנים 1972–1974 עבד ניצן שנתיים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס כעמית מחקר. שנה לאחר מכן שהה באוניברסיטת נורת'ווסטרן ובסיומה חזר לישראל והצטרף לסגל המחלקה לכימיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1981 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין. בין השנים 1983–1986 שימש ראש בית הספר לכימיה, בו פיתח מסלולים משולבים ללימוד כימיה לצד מקצועות נוספים, ובין השנים 1995–1998 היה דיקן הפקולטה למדעים מדויקים. במסגרת תפקידיו האקדמיים היה ראש ועדת ההוראה של הפקולטה, חבר ובועדת המינויים של האוניברסיטה והיה נציג סנאט האוניברסיטה הוועדה המרכזת ובחבר הנאמנים. כן הוא היה חבר ועדת מקצוע הכימיה של משרד החינוך. בשנים 2003–2015 ניהל ניצן את המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת תל אביב. מלבד היותו פרופסור וחוקר אורח באוניברסיטאות ברחבי העולם, ניצן היה חבר במערכות כתבי העת "Journal of Physical Chemistry", "Journal Journal of Chemical Physics", "Computational and Theoretical Nanoscience" ו-"Physical Reviews Letters".
תחומי מחקרו נוגעים לתאוריה של הדינמיקה הכימית, החוקרת תגובות כימיות בתהליכים כימיים ופיזיקליים. בשנים 1970–1980 התמקדה עשייתו בתהליכי מעבר אנרגיה במערכות מולקולריות ובמהלך שהותו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ערך ניצן מחקר משותף עם ג'ון רוס ובו ניבאו את קיומן של תגובות כימיות מחזוריות במערכות פוטוכימיות רחוקות משווי משקל. בעבודתו בשנות השמונים הוא היה בין מניחי היסודות לתחום העוסק כיום בפלסמונים מולקולריים. שורת מחקרים שערך בין השנים 1975–1995 הביאה לפיתוח תאוריות שונות בנוגע לתהליכים כימיים במולקולות מורכבות ופיתוח מודלים לתיאור הולכה חשמלית בהם. עד 2019 פורסמו על ידו למעלה מ-350 מאמרים ועבודותיו הוצגו בעשרות כנסים בינלאומיים.
הוא דורג בידי האתר Science Watch כאחד ממאה הכימאים המשפיעים בעולם בשנים 2000–2010.[1] מנחם ניצן, אחיו של אברהם ניצן, היה ראש מחלקת ילדים בשניידר.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצן חבר באקדמיה הישראלית למדעים משנת 2009[2], באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 2004 ובאקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2015. כמו כן קבל דוקטורט כבוד מאוניברסיטת קונסטנז. מלבד זאת עבודתו זיכתה אותו ב:
- מלגת פולברייט (1972)
- פרס קולטהוף (1995)
- פרס המבולדט (1995)
- פרס החברה הישראלית לכימיה (2003)
- פרס מנצ'וט (2004)
- פרס ישראל לכימיה (2010)[3]
- פרס א.מ.ת (2012)
- מדליית החברה הישראלית לכימיה (2015)
- פרס הירשפלדר (2017)
- פרב פליילר של החברה האמריקאית לפיזיקה (2019)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אברהם ניצן- אברהם ניצן, באתר גוגל סקולר
- כרטיס אישי וקורות חיים, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- פרופ' אברהם ניצן, באתר פרס ישראל
- חתן פרס ישראל בכימיה – פרופ' אברהם ניצן, חדשות אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thomson Reuters, Top 100 Chemists, 2000-2010, February 10, 2011
- ^ הפרופסורים עודד אברמסקי, יוסף לויה ואברהם ניצן מצטרפים כחברים חדשים לאקדמיה למדעים, באתר "הידען", 15 בדצמבר 2009
- ^ חתן פרס ישראל בכימיה – פרופ` אברהם ניצן מאוניברסיטת תל אביב, באתר "הידען", 14 בפברואר 2010