אברהם אליקים שיף
 | |
| לידה |
כ"א בכסלו ה'תרנ"ח בלוזוב |
|---|---|
| פטירה |
י"ג באייר תשמ"ו (בגיל 88) ירושלים |
| מקום פעילות | פולין גרמניה, ישראל |
| השתייכות | חסידות |
| תחומי עיסוק | רב בהיידנהיים ורודניק, פוסק, מחבר תורני ופעיל ציבור |
| תלמידיו | רבי שלום מוסקוביץ' אדמו"ר משאץ לונדון |
| בני דורו | הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם |
| חיבוריו | ה' שערים |
  | |
הרב אברהם אליקים (גצל) שיף (כ"א כסלו תרנ"ח - י"ג אייר תשמ"ו)[1] היה רב פולני. רבן של רודניק ואפלען, ומחנה העקורים היידנהיים שבגרמניה. יו"ר אגודת ישראל בגרמניה אחרי שואה,[2] וחבר הנהלת ועד שארית הפליטה, שעסק בהצלת ושיקום היהדות אחר השואה. מחבר ספר ה' שערים. חבר קרוב של האדמו"ר מקלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב אברהם אליקים נולד לרב מרדכי שיף, בעיירה בלוזוב. למד אצל רבי שלמה ליב מטיטשין ורב המקום הרב אריה מאיר הורוביץ. את חלק חושן המשפט בשו"ע למד אצל הרב מאיר רייך, מתלמידי המהרש"ם.[3] לאחר מלחמת העולם הראשונה, באלול תרע"ט נשא לאישה את פרידא בוק מהעיירה רודניק. התיישב בעיירה רודניק שם, ונסמך לרבנות על ידי רבו הרב אריה מאיר, לאחר שבחן אותו בהלכות במשך כשבועיים שלמים. אף שלא קיבל מינוי רשמי, נחשב באותה העת לרבה של העיירה. בד בבד, היה מנהל סניף הבק המקומי.[4] נשא ונתן הרבה בהלכה עם הרב אריה לייביש טייטלבוים (יידיש), האדמו"ר מקרעשוב, שהעריך אותו מאוד והרבה להתייעץ עימו.[5]
בתחילת מלחמת העולם השנייה ברח מזרחה אחרי חודש בשלטון הנאצי, וגלה לסיביר. תלאותיו והקשיים שעבר שם הקשורים בשמירת המצוות, תוארו על ידיו באריכות בספרו, בעידודו של הרב אהרן קוטלר.
פעילותו לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום המלחמה, בשנת תש"ו עזב את רוסיה והגיע לפולין, שם כיהן כרב העיר אפלען. זמן קצר מכן נמלט משם והגיע לגרמניה, שם כיהן נבחר לכהן כרב מחנה העקורים היידנהיים.[6] באותה העת התיידד עם הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מקלויזנבורג, והשנים שיתפו פעולה לאחר השואה וגם מאוחר יותר בארץ ישראל. מכתבים רבים בספריו של הרב הלברשטאם ממוענים לרב שיף,[7] וסיפורים רבים אודותיו מובאים משמו.[8]
בפגישה ביניהם הציע הרב הלברשטאם את רעיונו להקים אגודת ישראל בגרמניה, וביקש מהרב שיף לכהן כיו"ר. כינוס רבנים אכן נערך זמן קצר לאחר מכן, והרב שיף נבחר ליו"ר האגודה. כמו כן שימש כעורך עיתון האגודה "קול ישראל לגולה", וחבר הנהלת ועד שארית הפליטה. במסגרת תפקידו, יומיים בשבוע ישב במשרד במינכן ועסק בצורכי הכלל. היה מראשי הפעילים לשיקום החיים הדתיים, בבנית מקואות, תלמודי תורה, ישיבות ובתי ספר לבנות (בית יעקב).[3] במסגרת תפקידו התכתב עם רבנים רבים במחנות העקורים בענייני הלכה, בהם הרב נפתלי הניג, מאוחר יותר מרבני סאטמר הבולטים בארצות הברית.[9] וכן עם הרב חיים נחום מרמלשטיין.[10]
בטרם עלה ארצה, ביקש הרב הלברשטאם מידידו הרב שיף לבדוק את ההיתכנות של עלייתו, והלה נסע בשליחותו והתייעץ עם גורמים רבים ועם כמה מגדולי ישראל.[11]
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחנוכה תש"י עלה לארץ והתיישב בשכונת מאה שערים, ב'בית רקובר'.[12] סירב לקבל משרה רבנית, עם זאת, במשך עשרות שנים לימד תורה בבית הכנסת חב"ד במאה שערים, ונהג לדרוש ביום כיפור בבית כנסת החסידים מנהג צאנז. היה בקרבה וידידות עם אדמו"רים רבים בארץ, בהם הגרי"ז סולובייצ'יק, והיה חבר הנהלת מוסדות צאנז, ויו"ד ועד הבניין להקמת בית החולים לניאדו. בסוף ימיו פרסם ספר ה' שערים, שמכיל חלק המתאר את קורות חייו, וכן מאות עמודים של חידושי תורה בהלכה ואגדה. כמו כן, פרסם מאמר הספד לידידו, הרב מאיר בלומנפלד בירחון הפרדס.[13] נפטר בי"ג אייר תשמ"ו, רחוב על שמו נקרא בשכונת רמות ד' בירושלים.
תמונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר וונדר, עיניך רואות, עמ' 354
- ^ לפיד האש, כרך א, עמ' שלה
- ^ 1 2 אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ה, עמ' 243-245
- ^ שו"ת זקן אהרון חלק או"ח, סימן כב
- ^ צבי תפארה, כרך ב, עמ' שסז
- ^ לפיד האש, כרך א, עמ' רעח
- ^ למשל, שפע חיים חלק ה', עמוד רמג
- ^ לפיד האש, כרך א
- ^ שו"ת תפארת נפתלי, סימן צו
- ^ שו"ת המאור, חלק ב, עמ' תקנה
- ^ לפיד האש, כרך ב, עמ' תעב
- ^ מאה שערים ושכונותיה, עמ' 475
- ^ הפרדס, כרך נד חוברת י, עמ' 30
- ^ עמוד שג
- ^ עמוד 3