אבסורדיזם
"האבסורד" בפילוסופיה מתייחס לקונפליקט שבין הרצון האינסופי של בני האדם להבין ולמצוא משמעות בקיומם, אל מול חוסר המשמעות או חוסר היכולת של בני האדם למצוא ולהבין את משמעות זו.[1]
אחד הפילוסופים המוכרים ביותר שעסקו באבסורד הוא אלבר קאמי, שהיה אבסורדיסט אשר לטענתו האדם צריך לקבל את האבסורד הקיומי ולא להתנגד אליו, אך באותו הזמן לבצע מעין "מרד" על ידי הבנה והערכה של הדברים הטובים שמסבים אושר בחיים.[2]
האבסורדיזם התפתח מהתנועה האקזיסטנציאליסטית האירופית שהתרחשה, במיוחד כאשר אלבר קאמי דחה היבטים מסוימים של קו מחשבה פילוסופי זה ופרסם את חיבורו "המיתוס של סיזיפוס".
יש דמיון רב בין פילוסופיית האבסורד, אל בין אקזיסטנציאליזם וניהיליזם. לכן, אנשים רבים עם מעט ידע בפילוסופיה נוטים להתבלבל בין אלו ולחשוב שמדובר בעמדה אחת המתייחסת אל חוסר המשמעות שבקיום.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפילוסופיית האבסורד דואגים לציין את הקונפליקט שבין הרצון האינסופי של בני האדם להבין ולמצוא משמעות בקיומם, אל מול חוסר המשמעות או חוסר היכולת של בני האדם למצוא ולהבין את משמעות זו. בפילוסופיה זו אין שלילה של משמעות בחיים, אך הטענה היא כי גם אם קיימת משמעות ביקום, לבני האדם אין את היכולת להבין או לגלות את המשמעות הזו ולהיות בטוחים במשמעות.
לפי אלבר קאמי וסרן קירקגור, לאדם האבסורדי, בתור יצור חי אשר מחפש משמעות ביקום, יש 3 פתרונות אפשריים:
- התאבדות – בפתרון זה, האדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה כתגובה לאבסורד הקיומי. אלבר קאמי וסרן קירקגור אינם תומכים בפתרון זה, והם סבורים כי ההתאבדות היא המלטות מהאבסורד.
- דת, אמונה דתית, אמונה באלוהים – בפתרון זה, האדם מאמין בישות אלוהית ובכך מאמין בכל ליבו שיש משמעות ביקום. סרן קירקגור, אשר היה אקזיסטנציאליסט, טוען כי האמונה באלוהים היא לא רציונלית, אך לעיתים נחוצה לחייו של האדם על מנת לפתור את בעיית האבסורד. לעומתו, אלבר קאמי מתנגד נחרצות לאמונה באלוהים וקורא לה "התאבדות פילוסופית", תוך שהוא מאמץ את הכרזתו של ניטשה בדבר מות האלוהים.
- קבלה והבנה של האבסורד – בפתרון זה, האדם האבסורדי מבין ומקבל את האבסורד, וממשיך לחיות למרות חוסר המשמעות בחייו והאבסורד הקיומי. לטענתו של אלבר קאמי, הפתרון הזה הוא האידיאלי והטוב ביותר, ועל האדם האבסורדי לקבל את האבסורד הקיומי ולא להתנגד אליו, אך באותו הזמן לבצע מעין "מרד" על ידי הבנה והערכה של הדברים הטובים שמסבים אושר בחיים. לעומתו, סרן קירקגור קורא לפתרון זה "מטורף": "הוא משתולל יותר מכל מהמחשבה שהנצח עלול להכניס אותו לראש ולקחת את מצוקתו!"[3]
בחיבורו של אלבר קאמי "המיתוס של סיזיפוס", קאמי דואג להסביר מדוע אינו תומך בהתאבדות או באמונה בישות אלוהית (אשר הוא קורא לה "התאבדות פילוסופית"). אלבר קאמי מסביר כי ההתאבדות הפילוסופית אשר היא האמונה הדתית, אינה אלא ניסיון לברוח (לחמוק כלשונו) מהאבסורד. האמונה עצמה היא אינה רציונלית ובני האדם אינם יכולים להיות בטוחים בקיומו או בחוסר קיומו של אלוהים. בנוסף, בדומה לזאת קאמי טוען כי התאבדות של ממש היא, בדומה להתאבדות הפילוסופית, הצהרה שהעולם חסר המשמעות לא מתאים לאדם המתאבד, ומדובר בחוסר קבלה של האבסורד שמתבטא בניסיון לברוח מהאבסורד.
ההבדל בין אבסורדיזם, אקזיסטנציאליזם, וניהיליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש דמיון רב בין פילוסופיית האבסורד, אל בין אקזיסטנציאליזם וניהיליזם. מסיבה זו, אנשים רבים עם מעט ידע בפילוסופיה נוטים להתבלבל בין אלו ולחשוב שמדובר בעמדה אחת המתייחסת אל חוסר המשמעות שבקיום. האמת היא, שאף על פי הדמיון בין אלו, קיימים הבדלים משמעותיים בין שלוש העמדות הפילוסופיות הללו.
האבסורדיזם מקורו מהאקזיסטנציאליזם והניהיליזם של המאה ה-20: הוא חולק כמה נקודות התחלה בולטות עם שניהם, אם כי גם טומן בחובו מסקנות הנבדלות באופן ייחודי מאסכולות מחשבה אחרות אלה. שלושתם נבעו מהחוויה האנושית של ייסורים ובלבול הנובעים מהאבסורד: חוסר המשמעות לכאורה בעולם שבו בני אדם, בכל זאת, נאלצים למצוא או ליצור משמעות.[4]
לפי האקזיסטנציאליסטים המונותאיסטים, יש משמעות ביקום, אך על האדם להאמין בישות אלוהית. האדם יכול ליצור ולבנות משמעות משל עצמו, אך בסופו של דבר משמעות זו תכלול את אלוהים, בהיותו בורא היקום וה"משמעות" עצמה.
לפי האקזיסטנציאליסטים האתאיסטים, באמצעות שילוב של מודעות, רצון חופשי ואחריות אישית, האדם יכול לבנות משמעות משל עצמו בתוך עולם שלמעשה אין לו משמעות.
לפי האבסורדיסטים, החיפוש אחר משמעות מנוגד מטבעו לחוסר המשמעות בפועל, אך צריך גם לקבל את האבסורד וגם למרוד בו באותו הזמן, על ידי הערכה והסתכלות על מה שיש לחיים להציע, ושאיפה לחיים מאושרים או לפחות רגועים עד המוות. למראית עין הפילוסופיה דומה לפילוסופיה של פסימיזם ויאוש, אך אין הדבר נכון.
לפי הניהיליסטים, לא רק שאין משמעות ביקום, אלא גם אין טעם לנסות לבנות את עצמנו, לשנות או לקבל משהו, כי זה שלעצמו הוא חסר משמעות. הניהיליסטים נחשבים לפסימיסטים, ורבים מהם חווים מחשבות אובדניות ובמקרים מסוימים אף מתאבדים. קיימים ניהיליסטים המכנים עצמם "ניהיליסטים אופטימיים", ניהיליסטים אלו דומים מאוד לאבסורדיסטים. לעומת האבסורדיסטים, ה"ניהיליסטים האופטימיים" מאופיינים ברמות גבוהות יותר של אופטימיות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ptliveideas, An Argument for the Absurd, 2019-03-11 (באנגלית)
- ^ ראו המיתוס של סיזיפוס
- ^ S. Kierkegaard, The Sickness Unto Death, 1941
- ^ Nihilism | Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית)