אבינעם בחור כארז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אֲבִינֹעַם[1] בָּחוּר כָּאֶרֶז הוא שיר אהבה שמחברו אינו ידוע. הולחן בלחן עממי רוסי. חובר בארץ ישראל המנדטורית בראשית שנות העשרים.

השיר מתאר יחסי חברות ואהבה, הנרקמים בין יליד מושבה אבינעם בנו של "מוכתר" המושבה, לבין רחל חלוצה וחברה בגדוד העבודה. שני הנאהבים באים מקבוצות שונות: רחל ממחנות החלוצים, רובם חסרי הון, שרובם השתייכו לתנועת העבודה, ולעומתה אבינעם היא בן הציבור "האזרחי" הוותיק והמבוסס יחסית, ובכללו האיכרים במושבות שהוקמו בתקופת העלייה הראשונה והשנייה. שני הצעירים מערערים באהבתם ובחברותם את המתיחות הקימת ואף העוינות שנוצרה בין שני המחנות, וזאת בשל תחרות על משאבי הון ושליטה ביישוב; ובכך "משרתת" אהבתם את החזון הציוני על אחדות לאומית ושיתוף פעולה בין מגזרים שונים, למען כינונה המאורגן של החברה היהודית הריבונית בארץ.

השיר שנעשה אהוד מאוד ביישוב, זכה לגרסאות מקומיות רבות ולמספר ביצועים.[2] המפורסם שבהם הוא ביצועם של הדודאים משנת 1986.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עַל הַגִּבְעָה הַסְּמוּכָה
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי נָעִים
בֶּן הָאִכָּר הוּא בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.

עַל הַגִּבְעָה הַנַּעֲלָה
שָׁם תָּגוּר פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר גַּם רָחֵל הַיָּפָה
בַּת אוּקְרַאיְנָה הַגֵּאָה.

מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבְיַחַד יְטַיֵּלוּ
גַּם בַּחֹרְשָׁה גַּם בַּנִּיר.
 

אֲבִינֹעַם, בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס
יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאָמֶרִיקָה
כֶּסֶף תִּשְׁלַח כָּל עֵת וָעֵת.

וּמַה יָּפָה כְּשׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲלוּצָה מִגְּדוּד הָעֲבוֹדָה.
 

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציפורה ריקלין באתר "ראשונים" של מוזיאון אבן יהודה, השיר נכתב בסג'רה על אבינעם ריקלין, באתר בית הראשונים באבן יהודה - אתר משפחות - ריקלין, אבינעם ריקלין היה בנו של איכר עשיר שרצה לחתן את בנו עם עולה מפולין קרובה של אמו החורגת והבטיח לו כרם וקרקע והוא סרב ולא קיבל כלום.
  2. ^ ראו: אבינועם, באתר זמרשת.