אבטליון (משורר)

אל הר בת ציון
אבטליון ב"ר מרדכי דויק (לחן: טורקיה - מפטירים) אֶל הַר בַּת צִיּוֹן בֶּטַח יִשְׁכֹּן נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי טִירַת אַפִּרְיוֹן לְעִיר קָדְשׁוֹ יִבְנֶה מִבְצָרִי אֵל לִבִּי יָגֵל, צוּר חֶבְלִי אֱלֹהֵי אָמֵן יְכוֹנֵן עֶלְיוֹן, וְיִּסּוֹב דַּלְתִּי עֲלֵי צִירִי אֵל לִבִּי יָגֵל, צוּר חֶבְלִי אֱלֹהֵי אָמֵן נִשְׂגָּב לְאֶבְיוֹן, הוּא יַכְרִית אֶת אוֹיְבִי צוֹרְרִי אֵל לִבִּי יָגֵל, צוּר חֶבְלִי אֱלֹהֵי אָמֵן

אַבְטַלְיוֹן ב"ר מרדכי דויק (ה'ש"ל, 1570, קושטא – נפטר באדריאנופוליס) היה מגדולי המשוררים בטורקיה במאה ה-17.

ביוגרפיה

אבטליון נולד בעיר קושטא בתקופתו של הסולטאן סלים השני. הוא נסע לארץ ישראל וחי כפי הנראה בעיר עזה, שבהּ פגש את רבו, ר' ישראל נג'ארה, ולמד ממנו את שיטתו בהלחנת ניגונים. לאחר מות רבו שב לטורקיה והתיישב בעיר אדרינופוליס, שם הפיץ את השירה העברית החדשה מבית מדרשו של ר' ישראל נג'ארה וייסד את התשתית למקהלת המפטירים שהייתה מופקדת על ביצוע הפיוטים.

קשריו עם הטורקים

שמו של אבטליון הלך לפניו כמומחה למוזיקה העות'מאנית האמנותית, והטורקים כינו אותו "קיוג'וק חוג'ה (המורה הקטן) חכם אבטליון". הוא גם עמד בקשרים עם המיסטיקנים המוסלמים, הדרווישים המחוללים מהמסדר המוולווי, שהוקם במאה ה-13 על ידי ג'לאל א-דין רומי בקוניה והתפרסם בדרווישים שחוללו במחולות מסחררים לקול נגינת געגוע ועצב המופקת מן הנאי. מעריכים כי דרכו התוודע רבו, ישראל נג'ארה, למסורת המוזיקלית של כתות מיסטיות אסלאמיות אלה.

המיוחד בלחניו

באותה תקופה לא הרבו משוררי ספרד ליצור ניגונים לשבת, אלא הסתפקו במה שקיבלו מן הדורות הקודמים או בניגונים שלמדו מהערבים, שהפייטנים הסכימו לרשום להם מילים. כך היה עד בואם של ר' ישראל נג׳ארה ותלמידיו, אבטליון דויק, יצחק פריסקו, יצחק רומנו מקושטא, ר' משה פיארו, הרב אריאס, יצחק אמיגו ורבי יהודה רזון, אשר הלחינו ניגונים חדשים, שמהם מושרים עד היום הזה. שיטתם הייתה לקיים קשר אימננטי בין מוטיבים מילוליים ובין ריטואלים מוזיקליים והקשריהם, כלומר קשר עמוק בין תוכן הטקסט הכתוב לבין אופן ביצועו.

שיריו

שירי אבטליון מקובצים בספר "חדשים לבקרים", אשר שרד בהעתקים מועטים בכתב יד. כל כתבי היד של שירת קודש מן המאות ה-16 עד ה-19 מסודרים לפי המקאמים הטורקיים, בתבנית שקבע ר' ישראל נג'ארה בספרו "זמירות ישראל", ועוד יותר ב"שארית ישראל", שלא ראה אור בזמנו אך השפיע רבות על תלמידיו-ממשיכיו. לכל שיר כותרת ובהּ פרטים כגון שם הלחן הטורקי, הערבי או הספרדי שעליו מיוסד הפיוט, שם הסוגה המוזיקלית הטורקית ושם התבנית המקצבית שעליה מושתת השיר. לעיתים נמצאים בכתבי היד העבריים גם שמות המלחינים הטורקיים שחיברו את הלחנים שעליהם מבוססים הפיוטים.

שירת המפטירים

שירת "המפטירים" הטורקית, שירת הקודש העברית הספרדית, נכתבה והושרה באימפריה העות'מאנית על ידי תלמידיו וממשיכי דרכו של ר' ישראל נג'ארה, ובראשם רבי אבטליון ב"ר מרדכי דויק. מקהלות המפטירים פעלו החל מהמאה ה-18 בעיר אדרינופוליס ולאחר מכן באיסטנבול. הרפרטואר שהושר בשבתות סודר לפי המקאמים הטורקיים, כאשר המוזיקה וסגנון השירה מתבססים על המוזיקה הטורקית הקלאסית.

לקריאה נוספת

• רבי ישראל נג'ארה, זמירות ישראל, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ה'שנ"ט -ה'ש"ס.
• מתוך המבוא של ש"א רוזאניס, נעים זמירות, סלוניקי: ה'תרפ"ט.

קישורים חיצוניים

• נרות שבת - קונטרס ל״ה, שנה שנייה, כרך ב׳ ירושלים(הקישור אינו פעיל) עש"ק מטו"מ
• הפיוט אל הר בת ציון, באתר הפיוט והתפילה