RAM Drive

דיסק RAM (באנגלית: RAM Drive ולעיתים RAM Disk) הוא בלוק של זיכרון גישה אקראית (לדוגמה DRAM), אשר תוכנת מחשב מתייחסת אליו כאילו היה דיסק קשיח רגיל המחובר למחשב. לפעמים מכונה "דיסק זיכרון וירטואלי".

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדיסק מסוג כזה יתרון בולט של ביצועים הטובים בסדר גודל יותר מאשר דיסקים "רגילים" כגון SSD, דיסק קשיח או כונן תקליטורים אופטי. דיסק מבוסס RAM הוא בעל זמני גישה קצרים במיוחד לקבצים, עקב העובדה שהזיכרון אינו מכני, בעוד דיסק קשיח, DVD או Blu-ray מחייבים ראש קורא או עין אופטית במיקום מסוים לפני שמתחילה פעולת הקריאה או הכתיבה. דיסק RAM זקוק לכתובת של המידע בלבד.

עקב השיפור הניכר בביצועים, זיכרון זה נמצא בשימוש מערכות המחשבות חישובים הדורשים עבודה אינטנסיבית עם קבצים בזמן קצר ככל שניתן, בחישובי סימולציה שונים וכן אצל "גיימרים" המחפשים ביצועים טובים יותר בזמן הרצת משחק מחשב.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמובן עקב היותו מבוסס RAM, הדיסק הוא "נדיף", כלומר עם כיבוי המחשב (כולל מהפסקת חשמל), המידע נאבד. המשתמש צריך לדאוג להעביר את המידע שהוא רוצה לשמור באופן יזום לאחסון במיקום שאינו על ה־RAM.

שימוש בזיכרון וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורטית, ניתן להשתמש בזיכרון וידאו המותקן על כרטיס גרפי ופועל לרוב על זיכרון מסוג GDDR או HBM, אשר מהיר פי עשרות מזיכרון RAM רגיל ויכול להגיע למהירויות של מאות GB ועשרות מיליוני העברות (GT) לשנייה.^[1]^[2]^[3] פרקטית, השימוש לא יהיה אפקטיבי עקב כך שהזיכרון אינו מקושר ישירות למעבד ודורש מעבר במספר תחנות (בקר PCI Express ובקר הזיכרון של הכרטיס הגרפי), כך שזמן הגישה יתארך מעבר לזמן הגישה של דיסק RAM רגיל ופתרונות כמו שימוש בזכרונות מסוג NVMe יהיו יעילים וזולים יותר.^[4]