NGC 7793

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
NGC 7793
NGC 7793 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
NGC 7793 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
NGC 7793 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים פסל
מגלה ג'יימס דנלופ
תאריך גילוי 1826
סוג גלקסיה ספירלית
בהירות נראית 9.28[1]
סיווג מורפולוגי SA(s)d[1]
עלייה ישרה 23ʰ 57ᵐ 49.8ˢ
נטייה ‏27.7″ ‏35′ ‏32°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 18.6-
מרחק[2] 12,600,000 שנות אור
3,863,134.66 פארסק
קוטר 34,160[2] שנות אור
מסה ‎6×109‎‏[3] M
הסחה לאדום 230[2] ק"מ/שנייה
0.00077

NGC 7793 היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים פסל, הנמצאת במרחק של כ-12.6 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת פסל. הגלקסיה נמצאת במרכז קבוצת פסל, כ-4.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לכוכב δ בפסל וכ-11.2 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב הבולט אנקא. כ-7.5 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 55 ששייכת גם כן לקבוצת פסל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 9.3 והיא התגלתה בשנת 1826 על ידי האסטרונום ג'יימס דנלופ והופיעה כערפילית מספר 608 בקטלוג הערפיליות וצבירי הכוכבים שפרסם בשנת 1828, כשהיא מתוארת כערפילית עמומה ועגולה שמתעבה מעט לכיוון המרכז.[4] בשנת 1878 כלל ג'ון דרייר את הגלקסיה בתוספת שפרסם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים של ג'ון הרשל תחת הציון GC 6233, כשהוא מייחס את גילויה לאסטרונום ג'ורג' פיליפס בונד ומתאר אותה כ"דמוית שביט",[5] ובשנת 1888 הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 7793.[6]

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 7793 הוא כ-9.3 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-34,000 שנות אור, כשליש מקוטרו של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎6×109מסות שמש, כאחוז ממסת שביל החלב, כאשר מסת כוכבי הגלקסיה מהווה כ-‎4.5×109‎ מסות שמש ומסת הגז החופשי שבה היא כ-‎1.5×109‎ מסות שמש,[3] כך שכמעט אין בה כלל חומר אפל. במרכז הגלקסיה יש מספר גדול של צבירי כוכבים בגילאים שונים שנעים מ-10 מיליארד שנים ועד לעשרות מיליוני שנים בלבד ועדיין מתרחשת בו יצירה של כוכבים חדשים.[7]

בגלקסיה נמצא אזור H II שנקרא S26 ושמתוכו נפלטת קרינה חזקה מתחום גלי הרדיו ועד לקרני-X. ספקטרום הקרינה מצביע על יינון חזק של החומר בתוך האזור ועל התפשטות מהירה של הגז במהירות שמגיעה ל-330 קילומטר בשנייה. נראה שהערפילית היא שארית סופרנובה שנוצרה לפני כ-40,000 שנים ובמרכזה יש מערכת כפולה של כוכב המקיף חור שחור. החור השחור סופח אליו חומר משכבותיו החיצוניות של הכוכב וכתוצאה מכך נפלטים סילונים של חומר מהמערכת ומתנגשים בשארית הסופרנובה, מה שגורם ליינון ולקרינה החריגים.[8] בשנת 2008 נצפתה בגלקסיה סופרנובה מסוג II, שקיבלה את הסימון SN2008bk, והגיעה בשיאה לבהירות מדרגה 12.5. נראה שהמקור לסופרנובה היה על-ענק אדום עם מסה סביב 8.5 מסות שמש.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 7793 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 SIMBAD: NGC 7793
  2. ^ 1 2 3 NED: NGC 7793
  3. ^ 1 2 E. Schulz: Scaling Relations of Mass, Velocity, and Radius for Disk Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 836, Iss. 2, article id. 151, p. 6 (2017)
  4. ^ J. Dunlop: A catalogue of nebulæ and clusters of stars in the southern hemisphere, observed at Paramatta in New South Wales, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 118 p. 145 (1828)
  5. ^ J. L. E. Dreyer: A supplement to Sir John Herschel's "General catalogue of nebulae and clusters of stars.", The Royal Irish Academy, Dublin, p. 425 (1878)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 210 (1888)
  7. ^ N. Kacharov, N. Neumayer, A. C. Seth, M. Cappellari, R. McDermid, C. J. Walcher & T. Böker: Stellar populations and star formation histories of the nuclear star clusters in six nearby galaxies, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 480, Iss. 2, p. 13-4 (2018)
  8. ^ M. A. Dopita, J. L. Payne, M. D. Filipović & T. G. Pannuti: The Physical Parameters of the Micro-quasar S26 in the Sculp tor Group Galaxy NGC 7793, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 427, Iss. 2, p. 1 (2012)
  9. ^ S. Mattila, S. J. Smartt, J. J. Eldridge, J. R. Maund, R. M. Crockett & I. J. Danziger: VLT Detection of a Red Supergiant Progenitor of the Type II-P Supernova 2008bk, The Astrophysical Journal Letters, Vol. 688, Iss. 2, p. L91 (2008)