NGC 4503
 | |
| NGC 4503 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 15 במרץ 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.97[1] |
| סיווג מורפולוגי | -SB0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 32ᵐ 06.2ˢ |
| נטייה | 35.1″ 10′ 11°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.01- |
| מרחק[1] |
51,200,000 שנות אור 15,697,817.02 פארסק |
| קוטר | 52,110[2] שנות אור |
| מסה | 3.4×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
1,334[2] ק"מ/שנייה 0.00445 |
NGC 4503 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-51 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.97 והיא התגלתה ב-15 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.66, כאשר היא מתוארת רק כדי בהירה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג תחת הציון 1313, כאשר היא מתוארת כדי בהירה, עגולה ועם מרכז שמתבהר בהדרגה.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3052 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4503, כאשר היא מתוארת כדי בהירה, קטנה, עגולה ושמרכזה מתבהר בהדרגה.[6]
תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלקסיה נמצאת במרכזו של צביר הבתולה, כ-7.4 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-9.7 מעלות מצפון-מערב לכוכב δ בבתולה. כ-1.1 מעלות ממזרח לה נמצאות NGC 4567 ו-NGC 4568 ובאותו מרחק ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאת NGC 4564, כ-1.6 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M89 וכ-1.3 מעלות מצפון-צפון-מערב לה נמצאת M87. כ-2.1 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4388, כ-1.8 מעלות ממערב-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4371, כ-1.15 מעלות ממערב לה נמצאת NGC 4429, כ-1.7 מעלות מדרום-מערב לה נמצאת NGC 4442 וכ-2.2 מעלות וכ-2.5 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאות בהתאמה NGC 4596 ו-NGC 4608, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכה הזוויתי של NGC 4564 הוא כ-3.5 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט יותר מ-50,000 שנות אור, או מעט יותר מחצי הקוטר של שביל החלב, ומסתה מוערכת בכ-3.4×1010 מסות שמש, כ-6% ממסת שביל החלב. כ-60% מהמסה או כ-2.4×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה, ובנוסף יש בה גם כמות קטנה מאוד של מימן אטומי ומימן מולקולרי, שכמותם המשותפת מוערכת בפחות מ-30 מיליון מסות שמש,[7] כך שבסך הכל כמות המימן החופשי בגלקסיה היא פחות מאלפית של מסתה הכוללת. כתוצאה מהמחסור במימן, קצב יצירת הכוכבים החדשים בגלקסיה נמוך מאוד ומוערך בכ-1.2 מאיות של מסת שמש בשנה או במסת שמש בכ-80 שנים,[8] ובהתאם לכך אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה זקנה מאוד עם גיל ממוצע של כ-14 מיליארד שנים ומתכתיות נמוכה של כ-56% מהמתכתיות של השמש.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 4503, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4, p. 4492 (2016)
- ^ 1 2 3 NED: NGC 4503
- ^ M. S. Roberts, D. E. Hogg, J. N. Bregman, W. R. Forman & C. Jones: Interstellar Matter in Early-Type Galaxies. I. The Catalog, Astrophysical Journal Supplement, vol. 75, p. 792 (1991)
- ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 474 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 428 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 127 (1888)
- ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli & A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 13 (2018)
- ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli & A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 21 (2018)