M14

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
M14
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים נושא הנחש
שמות נוספים NGC 6402
מגלה שארל מסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1 ביוני 1764
סוג צביר כדורי
בהירות נראית 7.6+
סיווג מורפולוגי VIII
עלייה ישרה 17ʰ 37ᵐ 36.15ˢ
נטייה ‏45.3″ ‏14′ ‏03°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 7.25-
מרחק 30,300 שנות אור
9,289.92 פארסק
קוטר 100 שנות אור
מסה 1,200,000[1] M
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

M14 (מ-Messier 14, נקרא גם NGC 6402) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים נושא הנחש הנמצא במרחק של כ-30,300 שנות אור ממערכת השמש. אף על פי שבהירותו המוחלטת של צביר זה גדולה באופן משמעותי מהבהירות המוחלטת של M10 ו-M12, שנמצאים גם כן בקבוצת נושא הנחש, מרחקו הוא בערך כפול ממרחקם ולכן בהירות נראיתו הנראית קטנה בהרבה כך שקשה יותר לאתרו והוא פחות מרשים לצפייה באמצעות ציוד חובבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר התגלה על ידי שארל מסיה בשנת 1764 ותואר על ידו בקטלוג מסיה כ"ערפילית עמומה ועגולה ללא כוכבים". רק בשנת 1783 גילה האסטרונום ויליאם הרשל שזהו צביר, אך גם הוא לא היה בטוח בכך, שכן בשל מרחקו הגדול המרחק הזוויתי בין כוכבי הצביר קטן מאוד וקשה להפריד ביניהם. בשנת 1791 ציין הרשל שהצביר היה נראה כמו הצביר M10 לו היה מרחקו קטן בחצי.

בשנת 1938 צולם הצביר מספר פעמים דרך טלסקופ, אך רק בשנת 1964 נבחנו הצילומים בקפידה וב-8 מהם, שבוצעו בין התאריכים 21 ביוני ו-28 ביוני הופיעה נובה שבהירותה בצילומים הייתה מדרגה 16. ככל הנראה, בשיאה הגיעה הנובה לדרגת בהירות 9, כלומר בהירה ב-5 דרגות בהירות מהכוכבים הבהירים ביותר בצביר, אך בזמן זה לא בוצעו ככל הנראה תצפיות בצביר.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהירותו של הצביר היא מדרגה 7.6 וניתן להבחין בו באמצעות משקפת בה הוא נראה ככתם מעורפל עמום וקטן. רק באמצעות טלסקופ מקצועי ניתן להבחין בכוכביו הבהירים ביותר של הצביר שבהירותם היא מדרגה 14.

הצביר נמצא כ-10 מעלות ממזרח וכ-0.8 מעלות מצפון לצביר M10 או כ-3.5 מעלות מצפון מזרח לכוכב העמום 47 בנושא הנחש (דרגת בהירות 4.5). מעט מזרחית ל-47 בנושא הנחש נמצא צביר כדורי נוסף, NGC 6366, שבהירותו היא מדרגה 9.2 בלבד.

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטרו של M14 הוא כ-100 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-30,300 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-11 דקות קשת - כשליש גודלו הזוויתי של הירח המלא. עד היום התגלו בו 70 כוכבים משתנים, חלק ניכר מהם משתנים קפאידיים מסוג II. עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 70,000 מעוצמת ההארה של השמש (כמעט כפול מעוצמת ההארה של M10 ו-M12) והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M14 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]