Computer-generated Imagery

Computer-generated Imagery (בראשי תיבות: CGI; בתרגום חופשי: תמונות ביצירת מחשב) הוא שימוש בתוכנות מחשב ליצירת תוכן ויזואלי, תת-תחום של הגרפיקה הממוחשבת. לפני התפתחות התחום, השימוש במחשב לתוכן ויזואלי היה מוגבל לעיבוד תמונה קיימת והצגת אלמנטים בסיסיים.

השימושים המקובלים של טכנולוגיית CGI הם בעיקר בסרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה, פרסומות, משחקי מחשב ויישומי סימולציה ודפוס אחרים. במשחקי המחשב נעשה שימוש בעיקר בגרפיקת תלת-ממד בזמן אמת, אם כי טכנולוגיית CGI מצויה גם כן בקטעי מעבר או בסרטוני הפתיחה.

מאז תחילת העשור הראשון של המאה ה-21, עם ההתפתחות בעוצמת המחשוב הזמינה לתעשיית הקולנוע, השימוש בטכנולוגיית ה-CGI הוא נרחב למדי בשל העובדה שלרוב היא זולה יותר וניתנת לשליטה הרבה יותר משימוש בעצמים חיים או בדגמים כדוגמת מיניאטורות ושכירת ניצבים לסצנות הומות אדם. השימוש ב-CGI הוא יעיל בשל העובדה שיצירת אפקטים קולנועיים כגון להבות, יריות ויצירת דמויות נותנת לאמן ליצור תכנים ללא שימוש בשחקנים בשר ודם, תפאורות יקרות או אביזרים. האמן יכול ליצור סביבה ודמויות כמעט מאפס ובאמצעות עיצוב ממוחשב.

בדרך כלל, לצורך יצירת אפקטים ממוחשבים נעשה שימוש בתוכנות תלת-ממד שונות כדוגמת 3ds Max, בלנדר, LightWave 3D, Maya ו-Softimage XSI המשמשות את האולפנים השונים. יישומי סימולציה, בעיקר סימולציות טיסה, עושים שימוש בגרפיקת CGI רחבה המקנה אפשרות להציג עולם ריאליסטי.

תולדות השימוש בטכנולוגיית CGI[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בגרפיקת דו-ממד הראשון נעשה בסרט הקלאסי "עולם המערב" משנת 1973 בכיכובו של יול ברינר, אם כי הופעתה הראשונה של האנימציה התלת-ממדית נראתה בסרט ההמשך "עולם העתיד" משנת 1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. סרטים נוספים שהשתמשו בטכנולוגיה דאז היו מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה משנת 1977, בהדמיה של כוכב המוות, טרון משנת 1982 ו"לוחם הכוכבים האחרון" משנת 1984. הדמות התלת-ממדית הראשונה הייתה "אביר הזכוכית" (Stained glass knight), והיא נוצרה על ידי אולפני פיקסאר בשנת 1985 בסרטו של בארי לוינסון "שרלוק הולמס הצעיר".

הגרפיקה התלת-ממדית לא צדה את עינה של הוליווד אלא רק בשנת 1989, כאשר יצא לאקרנים סרטו של ג'יימס קמרון "מצולות" וזכה בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים. חברת Industrial Light & Magic יצרה אפקטים ויזואליים מרשימים לאותה תקופה, כאשר הבולט ביניהם היה היצור התת-ימי שהוצג באותו סרט ונוצר באמצעות מחשב ולא יצור אמיתי. טכנולוגיית CGI הוסיפה להדהים כאשר בשנת 1991 יצא הסרט "שליחות קטלנית 2" ובו נראתה טכנולוגיית המורפינג של המחסל T-1000. גם סרט זה זכה באוסקר בקטגוריית האפקטים. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטי אנימציה קלאסית עכשוויים, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני, כדוגמת סצנת אולם הריקודים בסרט "היפה והחיה".

פריצת הדרך הטכנולוגית הושגה בשנת 1993, כאשר דמויות CGI של דינוזאורים שולבו בסצנות עם בני אדם בסרט "פארק היורה". הדבר סימן את מעברה של הוליווד מטכנולוגיית סטופ-מושן לטכניקות דיגיטליות. בשנה שלאחר מכן, אפקטים מיוחדים שימשו לצורך הסרט "פורסט גאמפ", ביניהם הסרה דיגיטלית של רגליו של השחקן גארי סיניז, פיצוץ נפלם, כדור פינג פונג מהיר במיוחד והכנסתו הדיגיטלית של השחקן טום הנקס לתוך מספר אירועים היסטוריים.

בשנת 1993, סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית "בבילון 5" הייתה הראשונה שהשתמשה במודלים ובאפקטים ממוחשבים בניגוד לשימוש במיניאטורות ובדגמים כפי שהיה נפוץ עד אותה עת.

בשנת 1995 יצא הסרט קספר שהיה הסרט הראשון שהציג דמות ממוחשבת שמגיבה עם עצמים אמיתיים. באותו שנה יצא לאקרנים הסרט "צעצוע של סיפור" שנוצר ברובו באמצעות CGI והוקמו מספר אולפני אנימציה בנוסף ל-ILM ופיקסאר, כאשר המפורסמת שבהם היא Weta Digital, שעמדה בראש יצירת האפקטים של סרטים מובילים כדוגמת "סדרת סרטי שר הטבעות", "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" והמשכו "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן", "קינג קונג" המחודש, "סדרת סרטי ההוביט" (בטרילוגיית ההוביט של פיטר ג'קסון, שהמשיכה את שר הטבעות, נעשה שימוש מלא לאורך כל סרטי הטרילוגיה בטכנולוגיית CGI. דמויות הנבלים האורק אזוג נעשתה הן בלכידת תנועה (בידי מאנו בנט) והן בטכנולוגיית CGI והנבל הדרקון הענק סמאוג הופיע בטכנולוגיית CGI ב-48 פריימים לשנייה) והסרט "ערי טרף".

בשנת 1999 יצא לאקרנים הסרט מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטום, שהציג את ג'אר ג'אר בינקס, הדמות הממוחשבת הראשונה שמגיבה לעצמים בסביבה ולבני אדם.

בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט התלת-ממדי פיינל פנטזי שהגדיר מחדש את השימוש בטכנולוגיית CGI, היות שניסה לדמות מראה פוטו-ריאליסטי לדמויות אנוש. בדומה, הדבר נעשה גם בסרטון הקצר "טיסתה האחרונה של האוסיריס" של מקבץ סרטי האנימציה "The Animatrix", וכן בסרט האנימציה התלת-ממדי "ביאוולף" משנת 2007.

לסרט "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" משנת 2005 נוצרה דמותו של אסלן האריה מ-1,851 מכוונים שהוצמדו לראשו של השחקן המגלם אותו (ליאם ניסן), כאשר 742 מתוכם בפנים בלבד לצורך האנשת הדמות בצורה ריאליסטית יותר. באופן כזה הועתקו תנועות השרירים של השחקן ותורגמו למראה אמיתי יותר של התנועות שביצעה דמות האריה בסרט עצמו.

לאחר מותו של פול ווקר בסרט השביעי בסדרת סרטי מהיר ועצבני, אחיו החליף אותו בעזרת טכנולוגיית CGI ששחזרה את פניו של פול. בנוסף השחקן אנדי סירקיס גייס אנסמבל שחקנים לסרטו "מוגלי: אגדת הג'ונגל", שצולם כולו באמצעות טכנולוגיית לכידת תנועה וטכנולוגיית CGI שיצרה סביבה ודמויות באמצעות שימוש בגרפיקה ממוחשבת.

מאז העשור השני של המאה ה-21 אולפני דיסני עושים שימוש מסיבי מאוד בטכנולוגיית CGI לצורך עיבוד מחודש של סרטי האנימציה שלהם כאילו הם נעשים בלייב אקשן כשבפועל הצילום כולו או רובו המוחלט נעשה באמצעות CGI, עם הסרטים שנוצרו באופן כזה ניתן למנות את: מליפיסנט, סינדרלה, ספר הג'ונגל, העי"ג, היפה והחיה, דמבו, אלאדין, מלך האריות, מולאן. כל אלה מעידים על פריצה טכנולוגית והתקדמות אדירה בתחום הטמעת טכנולוגיית CGI בתעשיית הקולנוע.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור שבין 1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים^[1]. בתחילת שנות ה-2000, טכנולוגיית CGI הפכה למובילה שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים (כדוגמת גולום בסרטי שר הטבעות וסופרמן בסרט סופרמן חוזר) וכן הוספה מסיבית של דמויות חיות בסצנות הומות אדם (דוגמת שדות הקרב בסרטי שר הטבעות וההוביט).