תעשיות אלקטרוכימיות
תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ היה מפעל לייצור PVC, כלור וחומרים כימיים נוספים שפעל באזור התעשייה הדרומי של עכו בין השנים 1956 ל־2004.
במהלך שנות פעילותו גרם המפעל לנזקים סביבתיים קשים באזור מפרץ חיפה, ולנזקים בריאותיים קשים לעובדיו.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפעל הוקם על שטח של 430 דונם בחלקו הצפוני של מפרץ חיפה, באזור התעשייה הדרומי של עכו, במרחק של כמה עשרות מטרים מחוף הים התיכון וממערב למסילת הברזל חיפה - עכו, כ־3 ק"מ מדרום לעכו, וכ־1 ק"מ ממערב לעין המפרץ וכפר מסריק. מדרום לשטח המפעל שוכנים שמורת חולות המפרץ ומכון דוד של רפא"ל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1952 חיפשו בפרוטרום משקיעים לצורך הקמת המפעלים[1][2]. במרץ 1954 נסתיימה הכשרת השטח של המפעל[3] והוחל בבנייתו[4], כאשר ההון הראשוני לצורך הקמת המפעל התקבל ממענק אמריקאי, הלוואות, ומשקיעי חוץ מארצות הברית. בראש מועצת המנהלים של המפעל עמד עורך הדין יעקב סלומון. החברה החדשה הייתה גם בעלת השליטה במפעל פרוטרום הוותיק לייצור תמציות טעם וריח. במרבית תקופת פעילות המפעל הוא כונה גם בשם 'פרוטרום', על שם חברת הבת. המפעל נחנך והחל בייצור באפריל 1956[5]. המפעל ייצר כלור בתהליך אלקטרוליזה שנעשה ממלח בישול בעזרת תאי כספית. במהלך תהליך הייצור נוצרו תוצרי לוואי של סודה קאוסטית, חומצת מלח ומימן, ששימשו לצורכי המפעל או נמכרו כתוצרי המפעל. מוצר נוסף שיוצר במפעל היה חומר הדברה בשם לינדיין (בנזן הקסאכלוריד)[6][7][8]. חלקו של הייצור במפעל שימש לצריכה מקומית, וחלקו יוצא למדינות זרות.
כושר הייצור ההתחלתי השנתי של המפעל היה כ־3,000 טון כלור וסודה קאוסטית בשנה. בסוף שנות ה־50 החלה הרחבת המפעל לצורך הכפלת יכולת הייצור[9].
בראשית שנות ה־60 החלה הקמת מתקן לייצור פוליוויניל כלוריד (PVC) בכושר ייצור שנתי של 6,000 טונות. הידע לייצור נרכש מחברות זרות, וכחומר גלם שימש האתילן, שייצורו בארץ החל באותה תקופה על ידי תעשיות פטרוכימיות במפרץ חיפה (מאוחר יותר הפך היצרן לחברת כרמל אולפינים). המתקן נחנך בינואר 1964[10].
בשנת 1974 רכשה חברת ICC Industries (בבעלות ג'ון פרבר, ישראלי לשעבר) 54% ממניות החברה[11]. מאז ועד לסגירת המפעל, הייתה ICC בעלת השליטה במפעל.
במהלך השנים הורחבו מתקני הייצור של ה־PVC, בשל הביקוש הגובר. בסוף שנות ה־70 החלה הקמת מתקן ייצור ויניל כלוריד (VCM) (חומר גלם לייצור PVC), והורחבה פעילות מתקן ייצור הכלור. לצורך גיוס ההון להרחבת מתקני הייצור, בוצעה הנפקת מניות לציבור בבורסה לניירות ערך[12]. במהלך שנות ה־80 נקלע המפעל לקשיים כלכלים, עקב תחרות בינלאומית רחבה וירידה בביקוש, שהובילה לירידה במחיר ה־PVC. בתחילת 1981 קיבלה על עצמה ממשלת ישראל לסבסד את החשמל המסופק למפעל. לאחר מספר חודשים הודיע משרד האנרגיה שהוא מפסיק את סבסוד החשמל ובעקבות זאת איים הבעלים שיסגור את המפעל[13]. המפעל המשיך לפעול, ובתחילת 1986 הודיעו בתי הזיקוק שיפסיקו לספק לה אתילן בגלל חוב קבוע[14]. בסיוע בעלי המניות וממשלת ישראל נחלץ המפעל מהקשיים, ואף בוצעה בו השקעה לחידוש ושכלול מערכי הייצור. באמצע שנות ה־90 פוצלה פעילות המפעל מחברת פרוטרום, שהפכה מחברת בת לחברה עצמאית. בסוף שנות ה־90 נקלע המפעל שוב לקשיים, על רקע ירידת מחיר ה־PVC בעולם, תחרות גוברת ועלייה בתשומות הייצור (אנרגיה ואתילן), וצבר הפסדים כבדים. ב-2003 עבר המפעל לניהול כונס נכסים, בעקבות ההפסדים הכבדים וחובות שעמדו על כ-900 מיליון ש"ח. תחזוקת המפעל הייתה ירודה ביותר (על התחזוקה היקשה גם מיקומו של המפעל על שפת הים), דבר שהוביל לשרשרת תקלות בראשית שנות ה-2000. באוקטובר 2003 אירעה שרפה במתקן ייצור שהובילה לפיצוצו ולזיהום אוויר נרחב באזור. בעקבות האירוע הושבת המפעל בהוראת המשרד להגנת הסביבה. ב־2004 הוצא צו סגירה למפעל בידי המשרד להגנת הסביבה, שמימן מתקציבו את פינוי החומרים המסוכנים שאוחסנו בשטח המפעל, תוך עימות עם עובדי המפעל שניסו למנוע את פינוי החומרים מהמפעל, כאמצעי לחץ להבטחת זכויותיהם בתהליך הפירוק. כיום עומד המפעל נטוש, והחברה מנוהלת בידי כונס הנכסים הרשמי. ניקוי הקרקעות מחומרים רעילים עוכב שנים רבות, בשל העלויות הגבוהות לביצוע הפעולה (עשרות מיליוני שקלים). בשנת 2011 רכשה את שטח המתחם חברה אלמונית, לצורך אפשרות להקמת מתקן לקליטת גז טבעי מבארות הקידוח בים התיכון. עקב התנגדות משרד הביטחון (תחתיו פועלת חברת רפא"ל שאחד ממתקניה סמוך לשטח המפעל), נחסמה האפשרות להקמת המתקן בשטח המפעל. בינואר 2023 החלו פעולות לשיקום הקרקעות המזוהמות בשטח המפעל.
עד ראשית שנות ה־80 נחשב המפעל למקום עבודה מבוקש, והחברה נחשבה לחברה מצליחה. המשכורות ששילמה החברה לעובדיה נחשבו לגבוהות יחסית. בראשית שנות ה־2000 העסיק המפעל כ־300 עובדים מעכו, הקריות וחיפה.
עם השנים הפך ה־PVC למוצר העיקרי של החברה. צינור מיוחד הוביל מהמפעל אל תוך הים, ושימש ליבוא EDC, חומר גלם לייצור ה-PVC, באמצעות אונייה. במהלך מרבית שנות פעילות המפעל, הוא היה מונופול בתחום ייצור ה-PVC בישראל. מנגד, היה המפעל תלוי באספקת אתילן מכרמל אולפינים, שהיה מונופול ארצי בייצור אתילן. לצורך הייצור נדרשה הפעלת מתקני הייצור באופן רציף במהלך כל שעות היממה כל ימות השנה (למעט הדממות לצרכים תפעוליים), והמפעל צרך כמות גדולה של חשמל. עקב צריכת החשמל הגבוהה, הוקם במפעל מתקן ייצור חשמל בהספק מגה-וואט בודדים שהופעל באמצעות מזוט.
מנכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנכ"ל המפעל בין השנים 1960–1982 היה ישראל קוזלוב, ובמהלך שנות ה־80 אריה מרקמן. באמצע שנות ה־90 שימש בתפקיד צביקה גרינגולד, ובין 1998 ל־2003 אמיר אנדוולט.
זיהום סביבתי בתקופת פעולת המפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחקיר של העיתון ידיעות אחרונות גילה כי המפעל יצר זיהום סביבתי כבד במהלך שנות פעילותו, ופעל באופן בלתי חוקי בנושא. פעילות המפעל גרמה גם לנזקים בריאותיים קשים לעובדיו.
במהלך תהליך הייצור שבוצע במפעל נוצרו תוצרי לוואי מזהמים כדוגמת כספית, דוכלורואתאן (EDC) ו־ויניל כלוריד מונומר (VCM), כאשר כספית ידועה כחומר המזיק למערכת העצבים, ושני החומרים הנוספים ידועים כחומרים מסרטנים. על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, במהלך תהליך הייצור הרגיל של המפעל נפלטו מדי שנה כ־100 טונות של VCM וכ־1,200 טונות של EDC. פליטת המזהמים הייתה בשיעורים הגבוהים פי אלפים מהתקנים של המשרד לאיכות הסביבה. כ־7 טון של כספית נפלטו מדי שנה בתהליך הייצור, כאשר רובם הוזרמו לים, ומיעוטם חלחל למי התהום ונפלט לאוויר. פליטת חומרים אלו נמנית בין הסיבות העיקריות לעודף התחלואה בסרטן באזור חיפה והקריות בהשוואה לממוצע הארצי. המפעל הזרים לים התיכון שפכים שהכילו מתכות כבדות[15].
למרות שהזיהום הכבד שיצר המפעל היה ידוע למשרד לאיכות הסביבה כבר מראשית שנות ה־2000, נמנע המשרד מפעולות לסגירת המפעל, עד ל־2003, שבה הושבתה פעילות המפעל עקב הפיצוץ במתקן הייצור. שטח המפעל נותר מזוהם גם לאחר סגירת המפעל, בקיץ 2015 זוהתה דליפה של כספית משטח המפעל לחוף עכו[16].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוח הנאמנים שמונו לחברה על מצבה הכלכלי, קיץ 2003, אתר הבורסה לניירות ערך.
- שני דיונים בנושא המפעל לאחר סגירתו, ועדת המשנה של הכנסת לאיכות הסביבה, חורף 2004-2005.
- הודעה על קיום מונופולין(הקישור אינו פעיל) באתר הרשות להגבלים עסקיים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מחפשים מליון וחצי דולר, הצופה, 5 באוקטובר 1952
- ^ י. שדמי, בקיעים בחומת התכנון, מעריב, 14 באוקטובר 1952
- ^ מפעלי פרוטרום בעכו, חרות, 3 במרץ 1954
- ^ מפעל אלקטרו-כימי גדול מוקם במפרץ עכו, על המשמר, 21 באוקטובר 1954
- ^ הוקם ביח"ר גדול לחומרים חימיים, דבר, 29 בפברואר 1956
- ^ עליה בתפוקה הלאומית, הצופה, 8 בפברואר 1956
- ^ נחנך מפעל תעשיות אלקטרוכימיות בעכו, דבר, 16 באפריל 1956
- ^ הוחל בייצור חומר חדש להדברת מזיקים, דבר, 20 במאי 1956
- ^ תעשיות אלקטרוכימיות מכפילות ייצורן, חרות, 27 במאי 1959
- ^ הושלמה התשלובת בתעשייה הפלאסטית, דבר, 24 בינואר 1964
- ^ מאיר הראובני, חצה את הכביש ליד הקיבוץ, והיה למליונר, מעריב, 19 בפברואר 1980
- ^ פרוטארום תקים חברה אירופאית לשיווק מוצריה, דבר, 11 באוגוסט 1977
- ^ "פרוטרום" בסכנת סגירה, דבר, 11 ביוני 1981
- ^ מפעל פרוטרום מתפרק, חדשות, 16 באפריל 1986
- ^ אורי אס, "תעשיות אלקטרוכימיות" בעכו פלט מאות טונות חומר מסרטן בשנה, באתר הארץ, 5 ביולי 2004
- ^ דליפת כספית גדולה לים התיכון באזור עכו, אתר תשתיות