תעסוקת חרדים בישראל

תעסוקת חרדים היא סוגיה כלכלית, חברתית ופוליטית, הנמצאת על סדר היום הציבורי בישראל. שיעור התעסוקה של הגברים החרדים נמוך מהממוצע בישראל.

רקע

החברה החרדית מתחלקת לשלושה זרמים מרכזיים: הזרם החרדי-ליטאי, חרדי-חסידי והחרדי-ספרדי. על פי רוב החוקרים כל זרם מהווה כשליש מכלל הציבור החרדי. קצב הגידול של האוכלוסייה החרדית גבוה יחסית לקבוצות אחרות בישראל, בשל שיעור פריון גבוה במיוחד. בין השנים 2000–2020 האוכלוסייה החרדית הכפילה את גודלה. בשנת 2021 חיים בישראל כ-1,226,000 יהודים חרדים, מתוכם כ-420,000 בגילאי העבודה (ובשנת 2023 כ-1,290,000 יהודים חרדים). בשנת 2022, שיעור התעסוקה הכללי בישראל (גילאי 25–64) עמד על 78.6%, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות הוא כ-80.1%, אך שיעור התעסוקה של גברים חרדים נכון ליולי 2023 הוא 55.8%. בנוסף לכך שיעורי המועסקים במשרה מלאה במגזר החרדי בגילאי העבודה העיקריים נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לאלו של החילונים והמסורתיים. פער זה בולט בעיקר בקרב נשים חרדיות בגילאים 25–64. 37% מהנשים בקבוצה זו הועסקו במשרה מלאה (בהיקף של 35 שעות שבועיות ויותר), לעומת כ-50% מהנשים ו-59% מהנשים החילוניות. גם הפער בשיעור המועסקים במשרה מלאה בין הגברים החילונים (71%) לגברים החרדים (31%) גבוה מאוד ומעיד על הבדלים מהותיים במאפייני התעסוקה של אוכלוסיות אלו.

שיעור העוני, לפי המדד המקובל בביטוח הלאומי, בציבור החרדי הוא בסביבות 50%. ההכנסה הממוצעת של משפחה חרדית נמוכה במחצית מהממוצע הישראלי ושיעור התעסוקה שלהם נמוך. שיעור התעסוקה של גברים חרדים חווה ירידה מתמשכת משיעור של כ-63% בקרב גילאי העבודה העיקריים (25–64) בשנת 1980 לכ-36% בשנת 2002. החל מ-2003, במהלך הדרגתי התהפכה המגמה ושיעור התעסוקה עולה בהתמדה. בשנים 2014–2015 עלה שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים לשיא של 53.8%. עם זאת, החרדים אינם מרגישים עניים, והחברה החרדית מספקת פתרונות – קניות מרוכזות, תרומות, סיוע לא כספי (התנדבות) והלוואות ללא ריבית. כמו כן, שיעור החייבים בהוצאה לפועל הוא 5% בלבד לעומת 15% במגזר היהודי הכללי.

על פי התחזיות לטווח הבינוני (עד 15 שנה), שיעורה של האוכלוסייה החרדית מכלל האוכלוסייה ב-2030 צפוי להיות כ-16%; באותה שנה יהיה מספר החרדים מתחת לגיל 20 כמיליון נפש, ושיעורם מכלל שכבת הגיל הזאת יהיה 25%. שיעור החרדים בגילאי העבודה העיקריים (25–64) יהיה 11%. הצפי הוא שבשנת 2033 תמנה האוכלוסייה החרדית כולה 2 מיליון נפש, מתוך 11.7 מיליון נפש הצפויים לחיות בישראל באותה שנה. שילוב החרדים בכוח העבודה, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, חשוב במיוחד לאור הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית בהשוואה לגידול של יתר האוכלוסייה. לפי התחזית הדמוגרפית של הלמ"ס שיעור האוכלוסייה החרדית בגילאי העבודה העיקריים (25–64) צפוי כמעט לשלש את עצמו בארבעת העשורים הקרובים. אם נכון ל-2020 שיעור החרדים בגילאי העבודה העיקריים עומד על 7.8%, הרי שבשנת 2040 הוא צפוי לעמוד על 14.3%, ובשנת 2060 על 23.4%.

מגמות וגורמים

משנת 2003 חלה עלייה בתעסוקת גברים חרדים שנבלמה בשנת 2015. בקרב תעסוקת נשים חרדיות העלייה נמשכת. בשני העשורים האחרונים (2000–2020) התחזקו התמריצים הכספיים לתעסוקה לכלל האוכלוסייה. עקב מאפייני הקבוצה החרדית ההשפעה הייתה משמעותית יותר עבורם. החל משנת 2002 נעשתה הפחתה משמעותית והדרגתית בקצבאות הילדים, בשנת 2012 הוחל תשלום מענק עבודה. בשנים 2013–2014 בוצעו שינויים ספציפיים לקבוצה החרדית. חל קיצוץ משמעותי בתקציב שמופנה לאוכלוסייה החרדית.

קצבת אברך: הקיצוץ חל בתקציב הישיבות הגבוהות והכוללים המועברים לאברכים (ממיליארד ₪ בשנת 2012 ל-570 מיליון ₪ בשנת 2014, מ-800 ₪ בחודש לאברך בשנת 2012, ל-400 ₪ בחודש בשנת 2014).

סבסוד מעונות יום ומשפחתונים: עד שנת 2008 הסבסוד היה מותנה בכך ששני בני הזוג עובדים. בשנה זו שונה החוק כך שלימוד בישיבה ייחשב כלימוד אקדמי ובכך יוכר לסבסוד מעונות. בשנת 2022 שונה החוק כך שלימוד בישיבה הוחרג, בג"ץ דחה את יישום החוק עד לסוף שנת תשפ"ב.

קצבת הבטחת הכנסה לאברך: הזכאות לקצבה 1,040 ₪ בחודש הניתנת לאברכים במשקי בית עם הכנסה נמוכה פחתה – בשנת 2012 היו כ-10,000 זכאים ובשנת 2014 כ-8,000 בלבד. בשנת 2014 בג"ץ ביטל את ההסדר לפיו ניתנה הקצבה וכתוצאה מכך בשנת 2015 לא ניתנה הקצבה. עם זאת, בשנת 2015 מדיניות התמיכה השתנתה ואיתה גדלו התמריצים השליליים ליציאה לעבודה של גברים חרדים. ממשלת ישראל השלושים וארבע שהוקמה בשנת 2015 שינתה חלק מההחלטות. למשל, בוטלה ההתניה של סבסוד מעונות היום בעבודה של שני ההורים, הועלתה בחזרה קצבת האברך, והוחסר התשלום של הבטחת הכנסה לאברכים נזקקים – רק שההגדרות שונו והיום הקצבה ניתנת דרך משרד החינוך לסטודנטים (לצורך הגדרה זו גם אברכים מוגדרים כסטודנטים) עם 3 ילדים או יותר ושמשתכרים שכר נמוך.

החלטות ממשלה וחקיקה בתחום

• בשנת 2010 התקבלה החלטת ממשלה על יעדי תעסוקה כמותיים לשנת 2020 לאוכלוסיות מיוחדות, בהן האוכלוסייה החרדית. היעדים שעל פיהם מכַוונים משרדי הממשלה את פעילותם בתחום שילוב חרדים בשוק העבודה הועמדו על שיעור תעסוקה של 63% בכל אחת משתי הקבוצות בנפרד, גברים ונשים, בגילאי העבודה העיקריים.
• בדצמבר 2015, התקבלה בממשלה ה־34 החלטה 869 המבקשת לאמץ את המלצות הצוות הבין-משרדי לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה, שהוקם כשנה וחצי קודם לכן. המלצות הצוות נגעו להפחתת חסמים וקביעת במגזר הציבורי מכסות מינימום להשתלבות חרדים.
• חוק ייצוג הולם: בהחלטת ממשלה מס' 3268 מ-17 בדצמבר 2017 נקבע שיש צורך בייצוג הולם של האוכלוסייה החרדית בקרב עובדים בשירות המדינה, ולפיכך נקבע ששיעור העובדים החרדים לא יפחת מ-7% מכלל העובדים שנקלטים בשירות המדינה בשלוש השנים הקרובות, קרי עד סוף שנת 2020.

חסמים

החסמים העיקריים לתעסוקה בקרב האוכלוסייה החרדית הם בעלי שונות מגדרית. מאפיין בולט של האוכלוסייה החרדית הוא בכך שחלק ניכר מהגברים משקיעים את עיקר זמנם ומרצם בלימודים תורניים ולכן חסמיהם שונים משל הנשים.

החסמים העיקריים בקרב הגברים

• החסם החוקי – חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם המונע מתלמידי ישיבה להשתלב בשוק העבודה כל עוד לא שירתו בצבא.
• החסם הכלכלי – הטבות ותמריצים שלילים היוצרים כדאיות נמוכה לצאת לעבודה.
• החסם המקצועי – היעדר השכלת יסוד וכישורים תעסוקתיים מותאמים לשוק העבודה כתוצאה מהימנעות מלימודי ליבה.

החסמים העיקריים בקרב הנשים

חסמי התעסוקה של נשים חרדיות פחותים מאלו של הגברים החרדים והפער בשיעור התעסוקה בינן לבין נשים יהודיות לא חרדיות הצטמצם משמעותית בעשורים האחרונים, ונכון לשנת 2022 הוא עומד על 2% בלבד – 81%, לעומת 83% במגזר היהודי הכללי. עיקר הפער בין הנשים החרדיות לנשים הלא חרדיות ולגברים החרדים הוא ברמת השכר החודשי וזאת משום שנשים חרדיות עובדות בשיעורים גבוהים במשרות חלקיות. פוטנציאל משמעותי להגדלת ההכנסה היחסית של הנשים החרדיות הוא מיצוי התעסוקה באמצעות הרחבת היקף המשרה. אולם, סביר להניח שיהיה קשה לממש פוטנציאל זה במלואו בהינתן מספר הילדים הגדול יחסית במשק הבית החרדי. חסמים נוספים נוגעים להתנגדות של חלקים בחברה החרדית ללימודים אקדמיים ולהשתלבותן של נשים בתחומי עיסוק ובמקומות עבודה מסוימים, שאינם נתפסים כמתאימים לאישה חרדית.

השכלה

ערך מורחב – השכלה גבוהה בחברה החרדית בישראל

כאשר בוחנים את רמת ההשכלה של גברים חרדים ונשים חרדיות, ניכרים פערים מהותיים ביניהם. בעוד ש-73% מהנשים החרדיות הן בעלות תעודת בגרות או השכלה על-תיכונית או אקדמית, רק ל-29% מהגברים החרדים השכלה ברמה כזו. כמו כן, שיעור הנשים האקדמאיות בקרב החרדיות (14%) הוא יותר מפי שניים מאשר שיעור זה בקרב גברים חרדים (6%). גברים חרדים ללא השכלה אקדמאית מועסקים בין 40%–60% בלבד. מאידך גברים חרדים אקדמאים הם קבוצת המיעוט שמשולבת בצורה המיטבית מבחינת ייצוג וגם מבחינת שכר.

שיעורי התעסוקה בשנים האחרונות

שיעור התעסוקה בקרב גברים

שנה	שיעור התעסוקה	ציון דרך
2014	53.8
2015	51.2	הורדת גיל הפטור משירות צבאי ל-22 באופן חד-פעמי (ריקון הבריכה), קיצוץ בקצבאות
2016	51.7
2017	51.1
2018	50.2
2019	52.2
2020	53.1
2021	50.8	משבר הקורונה בישראל

• לפי מחקר שבוצע מספר הגברים החרדים העובדים גבוה מהמדווח.

שיעור התעסוקה בקרב נשים

שנה	שיעור התעסוקה	ציון דרך
2014	70.8
2015	73.1	קיצוץ בקצבאות
2016	72.8
2017	73.1
2018	76.1
2019	77.5
2020	78.7
2021	78.2	משבר הקורונה בישראל

תעסוקה והכנסה

שכר עבודה חודשי

המגזר החרדי מאופיין ברמת שכר נמוכה מהממוצע של כלל האוכלוסייה בישראל. בשנת 2016 ממוצע השכר של כלל האוכלוסייה (25–64) היה גבוה ב-48.7% מהממוצע הכלל חרדי. מפילוח מגדרי עולה כי ממוצע השכר של כלל הגברים היה גבוה ב-60.1% מממוצע השכר אצל גברים חרדים. בקרב הנשים הממוצע הכללי היה גבוה ב-29.3% מהשכר הממוצע בקרב הנשים החרדיות. השכר של הגברים והנשים מהאוכלוסייה החרדית עלה בשנים 2014–2016 ב-10% וב-14% בהתאמה. לפערי השכר הסברים רבים, ביניהם פערים בהון אנושי שמותאם לשוק העבודה, בידול ענפי ופערים בהיקפי משרה.

שכר שעתי

בשנת 2016 הממוצע הכללי של ערך שעת עבודה ברוטו בקרב העובדים בישראל היה גבוה 18.6% מהממוצע באוכלוסייה החרדית העובדת. בפילוח מגדרי, ערכה הממוצע של שעת עבודה ברוטו היה גבוה ב-30.5% בקרב גברים לא-חרדים מאשר בקרב גברים חרדים, עם זאת בקרב הנשים פער הממוצע של ערך שעה עמד על 3.7% בלבד. מספר שעות העבודה השבועיות בישראל גבוה ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. בשנת 2015 כלל הגברים בישראל עבדו בממוצע 45.2 שעות בשבוע, לעומת 40.5 שעות שבועיות בממוצע במדינות ה-OECD. כלל הנשים בישראל עבדו בממוצע 36 שעות בשבוע לעומת 34 שעות שבועיות בממוצע לנשים במדינות ה-OECD. בקרב העובדים החרדים התמונה שונה לחלוטין: מספר שעות העבודה השבועיות לגבר חרדי עמד על 37 שעות בלבד, שהן 82% מן הממוצע של עובד גבר בישראל, ומספר שעות העבודה לנשים חרדיות עמד על 27.5 שעות בלבד, שהן 76% מן הממוצע של אישה עובדת בישראל.

מבנה ההכנסות

בניתוח מבנה ההכנסות ברוטו של משקי בית לא-חרדיים ניתן לראות שבממוצע כ-78% מהכנסות משק הבית מקורן בעבודה, 9% מקצבאות ותמיכות, וכ-13% מהון ומקופות גמל ופנסיה. לעומת זאת, בקרב משקי בית חרדיים, בממוצע רק כ-66% מהכנסות משק הבית מקורן בעבודה, 24% מההכנסות מגיעות מקצבאות ותמיכות, וכ-10% מגיעות מהון ומקופות גמל ופנסיה< כאשר מביאים בחשבון גם את תשלומי החובה, כדי לחשב את ההבדלים בתמהיל ההכנסות נטו, מתברר כי רק 62% מהכנסותיהם נטו של משקי הבית החרדיים מקורם בעבודה (לעומת 73% בקרב יהודים לא-חרדים). תמהיל הכנסות זה בעיתות משבר (דוגמת משבר הקורונה בשנת 2020) או מיתון כלכלי מספק למשקי הבית החרדיים יציבות כלכלית גדולה יותר נוכח התלות הנמוכה יותר בהכנסות מעבודה, שנפגעות יותר בעיתות משבר. עם זאת בטווח הבינוני, לא ניתן להגיע למסקנה זו כאשר מביאים בחשבון את מאפייני התעסוקה של הציבור החרדי, ואת מקורות ההכנסה מקצבאות ותמיכות – שעשויים להיפגע לאחר היציאה מהמיתון בשל הצורך שנוצר לצמצם את הגירעון.

תחומי תעסוקה

קיימים הבדלים משמעותיים בשיעור המועסקים בענפי התעסוקה השונים בין עובדים חרדים לעובדים יהודים לא־חרדים. בשנת 2015 שיעור הגברים החרדים שהועסקו בחינוך היה 28% לעומת 5% באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. תחום נוסף הוא המסחר: 16% מן העובדים החרדים עובדים במסחר לעומת 11% בקרב שאר העובדים היהודים. בענף ההייטק, הנחשב "קטר הצמיחה של המשק", עובדים 13% מכלל הגברים היהודים הלא-חרדים אך רק 3% מן הגברים החרדים. בקרב הנשים הפערים דומים: ב-2015 שיעור הנשים החרדיות שהועסקו בחינוך עמד על 42% אל מול 17% המועסקות בתחום זה באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. בתחום המסחר הועסקו 7%, לעומת 11% מקרב העובדות היהודיות הלא-חרדיות. בענף ההיי-טק הפערים בקרב נשים קטנים מאלו שבקרב גברים. שיעור הנשים החרדיות המשתלבות בהיי-טק גבוה יחסית ועמד בעבר על 4% מכלל העובדות, לעומת 7% מקרב העובדות הלא-חרדיות. היעדרם של גברים חרדים (ובעבר גם נשים חרדיות) מתחומי התעסוקה עתירי השכר ובייחוד התעשייה וההיי-טק משפיע על רמת השכר הנמוכה שלהם. בשנים האחרונות שיעור הנשים החרדיות בהייטק הוא כמו השיעור בחברה הכללית, ובקרב הצעירות הוא אף גבוה יותר.

חוסר עבודה כגורם לעוני בחברה החרדית

הסיבה המרכזית לשיעור העוני בחברה החרדית היא שהם עובדים פחות ומרוויחים הרבה פחות. לפי נתונים מתוך "שנתון החברה החרדית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רוב גדול של הנשים החרדיות (78%) עובדות, אבל הן משתכרות בממוצע רק 66% מהשכר הממוצע של יהודיות לא-חרדיות. 52% מהגברים עובדים, והם מרוויחים בממוצע 56% מהשכר הממוצע של גברים יהודים לא-חרדים. הסיבות לפערים העצומים בין המגזרים בהכנסה הכוללת הן בחירתם של מחצית מהגברים החרדים לא לעבוד, ועבודה במשרות בעלות הכנסה נמוכה אצל גברים ונשים שכן עובדים.

מציאות קשה זו אינה תוצאה של מדיניות ממשלתית, המכוונת להחלשת החרדים, אלא היא תוצאה של בחירתם של רבים מהם לא לעבוד ולא לרכוש השכלה אקדמית. לפי מחקר שנעשה בבנק ישראל, רק 4% בלבד מהגברים החרדים שרוצים לעבוד לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה. אייל ארגוב מחטיבת המחקר בבנק ישראל כתב: "נתוני ההשתתפות בחברה החרדית בשוק העבודה נמוכים מכיוון שאין שם רצון רב לעבוד."

ההבדל בשיעור התעסוקה בין ארצות הברית וישראל

החברה החרדית בארצות הברית אימצה היבטים רבים יותר של העולם המודרני לעומת זו הישראלית. השפעת המודרניות על החרדיות האמריקאית כוללת רמת חיים גבוהה, תרבות ופנאי. בחרדיות האמריקאית התפתח גם מעמד ביניים של חרדים המתגוררים בבתים מרווחים, מחזיקים מכוניות ותחומי התעסוקה שלהם דומים למקביליהם במעמד הביניים האמריקאי. גם בתחום ההשכלה יש פערים בין החרדיות האמריקאית לחרדיות הישראלית. ל־25% מהחרדים בארצות הברית יש תואר אקדמי.

ניתן להציע כמה סיבות להבדלים בין החרדים בארצות הברית לחרדים בישראל:

• סיבה חוקית — לגברים חרדים בארצות הברית אין חובת שירות צבאי או לימוד תורה כתחליף אליו. משום כך רובם יצאו לעבוד או לרכוש הכשרה מקצועית בגיל צעיר יותר. בישראל לעומת זאת דחיית השירות לבני ישיבות הותנתה באי־יציאה לעבודה עד גיל מאוחר וכתוצאה מכך התפתחה "חברת הלומדים" החרדית־ישראלית.
• סיבה היסטורית — בארצות הברית התבססה החברה החרדית לאחר מלחמת העולם השנייה, ואילו בישראל נבנתה החברה החרדית על בסיס שורשים קנאיים של היישוב הישן שהתגבשו כבר בסוף המאה ה־19.
• סיבה תאולוגית — החרדים בארצות הברית התמודדו בעיקר מול אתגרי העולם המודרני, ואילו התמודדות החרדים בישראל הייתה כפולה, עם המודרניות ועם הצלחת מדינת ישראל החילונית. הממד התאולוגי באתגר השני מחייב ניכור מהמדינה, אך באופן שונה מהמודל "המוכר" של חיים יהודיים בגלות.
• סיבה אידאולוגית — האוכלוסייה החרדית שהגיעה לארצות הברית, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה אוכלוסיית פליטים שהיגרה מסיבות כלכליות בלבד. לעומת זאת, ההגירה לישראל נבעה גם מסיבות דתיות הקשורות בקדושת הארץ.
• סיבה חברתית — הגבולות בין החברה החרדית לחברה הסובבת ברורים יותר בארצות הברית. ההבחנה בין יהודים לגויים שם מובהקת, ולכן גם עבודה משותפת עימם אינה סודקת את ההבחנה. חרדים בישראל, לעומת זאת, חיים ועובדים לצד יהודים אחרים, לעיתים יהודים דתיים, ולכן החשש מזליגה גדול יותר, ובעקבותיו הצורך בהגברת ההסתגרות.
• סיבה כלכלית — תנאי החיים וההזדמנויות הכלכליות אפשרו לחברה החרדית בארצות הברית שגשוג כלכלי מותנה בתעסוקה. כמו כן, היקף מדינת הרווחה בארצות הברית מוגבל יותר, במיוחד בתחומי החינוך, ההשכלה התורנית (ישיבות וכוללים) וקצבאות הילדים. אילוץ זה מחייב את החרדים בארצות הברית לצאת לעבודה בגיל צעיר.

תעסוקה במשבר הקורונה

כמחצית מדורשי העבודה בחודש מרץ 2020 היו עובדים כלליים (או ללא ניסיון), או עובדי חינוך, מכירות, או מסעדנות ומזון. כאשר מחריגים את ענף החינוך, החשיפה של המגזר החרדי לענפים שנפגעו בתחילת משבר הקורונה יותר מן המשבר נמוכה משמעותית מן החשיפה של המגזר היהודי הלא-חרדי. ניתוח המצב בענף החינוך (בהקשר החרדי), מצייר תמונה מורכבת. מחד, ייצוג היתר של החרדים בקרב עובדי משרד החינוך מקנה לרבים מהם ביטחון תעסוקתי שאינו מנת חלקם של רבים אחרים במגזר הכללי. מאידך, יש לחרדים גם ייצוג יתר במשרות חינוך שאינן מטעם משרד החינוך, בפרט מטפלות, סייעות ומורות מחליפות, שרבות מהן הוצאו לחל"ת או פוטרו בחודש מרץ 2020. בשל המגבלות שהוטלו על הפעילות בתקופת המשבר, עובדים שיכלו להמשיך לעבוד מרחוק נפגעו פחות. מאחר שהנגישות לעבודה מרחוק בחברה החרדית נמוכה, בשל מספר נמוך של מחשבים, נגישות נמוכה לאינטרנט ומחסור במיומנויות דיגיטליות, הפגיעה התעסוקתית בחברה החרדית הייתה גבוהה. במשבר הקורונה, אומנם הפגיעות בשוק העבודה ואובדן ההכנסה מעבודה היו גדולים יותר בקרב העובדים החרדים מאשר בציבור הכללי, אך בשל אופי המענקים שחולקו, בשנת 2020 הירידה בהכנסה הכוללת של החרדים (דהיינו הכנסה הכוללת גם תשלומי העברה) בחברה החרדית הייתה פחותה מזו שבחברה הכללית, ושיעור העוני בקרבה אף ירד.

בטווח הארוך, הפגיעה הכלכלית צפויה להיות קשה יותר בקרב משפחות חרדיות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וזאת מאחר שמדובר באוכלוסייה חלשה בשוק העבודה המסתמכת יותר על תשלומי העברה.

קישורים חיצוניים

• ישי הבלין, חרדים עובדים בעיר האברכים: ראיון עם הרב ישראל גרטנר, מגזין המקום גיליון 12
• ישי הבלין, פרופ' אלי איזנברג: "סטודנטים חרדים מרגישים לא לגיטימיים" מגזין המקום גיליון 17
• הרב דוד לייבל בלב סוגיית הליבה מגזין המקום גיליון 19