תנועת מאבק סוציאליסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת מאבק סוציאליסטי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים הנהגה קולקטיבית
תקופת הפעילות 1999–הווה (כ־25 שנים)
אפיון תנועה סוציאליסטית
אידאולוגיות סוציאליזם, מרקסיזם, טרוצקיזם, אנטי-קפיטליזם, התאגדות מקצועית, אינטרנציונליזם, פמיניזם, אנטי-גזענות
ארגונים בינלאומיים ISA
socialism.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תנועת מאבק סוציאליסטיערבית: حركة النضال الاشتراكي) היא תנועה סוציאליסטית הפעילה בישראל. התנועה פועלת לקידום שינוי סוציאליסטי של החברה ולחיזוק מאבקי עובדים, מאבקי שכונות ומאבקים חברתיים, והיא מתנגדת באופן עקרוני לשיטה הקפיטליסטית, לנאו-ליברליזם, להפרטה, להעסקה קבלנית, לקיצוצים בתקציבי הרווחה, לגזענות, לכיבוש ולהרס הסביבה.

התנועה מארחת כנס ציבורי שנתי תחת הכותרת "כנס סוציאליזם", שמכנס לדיון עשרות נציגים ונציגות מתנועות חברתיות ומוועדי עובדים לדיון באסטרטגיה ובטקטיקות לקידום המאבקים, ומקדם סדר-יום של מאבק בגזירות הכלכליות ושינוי סוציאליסטי של החברה[1].

תנועת מאבק סוציאליסטי שותפה באלטרנטיבה סוציאליסטית בינלאומית (ISA), המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם. היא כיום התנועה הטרוצקיסטית הגדולה בישראל.

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציאליזם דמוקרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מאבק סוציאליסטי" תומכת בהלאמה של הבנקים, משאבי הטבע ותאגידי הענק במשק, והעברתם לניהול ובקרה ציבוריים ודמוקרטיים, כחלק ממעבר למה שהיא רואה כ"הרחבת הדמוקרטיה" לתחומי הכלכלה ותכנון דמוקרטי של המשק לרווחת כלל הציבור. התנועה מקדמת סוציאליזם דמוקרטי כחלופה הן לשיטה הקפיטליסטית והן למודל הסטליניסטי של הכלכלה המתוכננת הביורוקרטית בברית המועצות לשעבר.

מהפכה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהתנועה תומכת ברפורמות שמשפרות את תנאי המחיה של האנשים העובדים, היא מתנגדת לגישה רפורמיסטית כללית לשינוי חברתי. לתפיסתה, תנועות רחבות בחברה מסוגלות להביא לרפורמות משמעותיות, אולם היא מצביעה על ההתקפות על מדינת הרווחה בעשורים האחרונים וטוענת שבמסגרת השיטה הקפיטליסטית כל רפורמה חברתית ודמוקרטית עשויה לעמוד תחת מתקפה מצד כוחות ריאקציוניים, בייחוד בתקופות של משבר, בשל ההיגיון מונחה-הרווח של השיטה וכתוצאה מניסיונות לדכא תסיסה חברתית. כחלופה שתאפשר בסיס יציב לרפורמות מתמשכות, התנועה טוענת שיש להיאבק כדי לקחת את הכוח הפוליטי והכלכלי בחברה מידי בעלי ההון ולהעבירו לידי ציבור העובדים.

העבודה המאורגנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה, הכוללת גם חברי ועדים ופעילי איגודים, מזהה את העבודה המאורגנת ככוח המכריע של העובדים להתגונן מפני ניצול, לשפר את תנאי העבודה והמחיה ולהיאבק לשינוי החברה, והיא תומכת בקידום התארגנויות עובדים במקום העבודה ובמישור הפוליטי. היא שמה דגש רב על הצורך במנגנונים דמוקרטיים בהסתדרות ובשאר ארגוני העובדים כדי להבטיח את קידום רצון העובדים והאינטרסים שלהם. היעדר דמוקרטיה בארגוני העובדים גורר לשיטתה תופעות של הנהגות שעושות יד-אחת עם המעבידים והממשלה. היא קוראת להיאבק לרפורמות דמוקרטיות בהסתדרות והייתה שותפה גם בתהליך הקמת ארגון העובדים הדמוקרטי כוח לעובדים.

מפלגה של ציבור העובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה קוראת להקמת מפלגה רחבה חדשה של ציבור העובדים והעובדות, שתלכד עובדים, צעירים, פעילים חברתיים ופעילי שלום במטרה להציב חלופה למפלגות הממסד התומכות בשיטה הקפיטליסטית. לקראת בחירות 2013 הצהירה התנועה כי היא "תומכת עקרונית בשילוב כוחות בין התנועות החברתיות המעוניינות להציג אלטרנטיבה למפלגות ההון הגדולות, לצורך הצגת רשימה חברתית לוחמת לצדק חברתי ושלום. רשימה כזו צריכה להיות מורכבת מנציגות ונציגים יהודים וערבים מחזית מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים, כולל עובדות סוציאליות, רופאים, עובדי רכבת, נציגי עיתונאים מהשטח, פעילים ופעילות ממאבקי הדיור, השלום, ההתנגדות לגזענות ולכיבוש, זכויות נשים ועוד"[2].

מאבק בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מאבק סוציאליסטי" היא תנועה אינטרנציונליסטית הדוגלת בסולידריות חברתית בינלאומית. היא רואה בשיטה הקפיטליסטית שיטה גלובלית שחוסמת את האפשרות לפתור חלק גדול מהבעיות הכלכליות-חברתיות והבעיות הסביבתיות ברמה הארצית או האזורית בלבד, ולטענתה למעמד העובדים בכל מדינה יש אינטרס חיוני להתגבר על שסעים לאומיים ולחתור לשיתוף-פעולה במאבקים נגד ניצול ודיכוי ולמען שינוי חברתי, ובפרט במאבקים נגד ניצול ו"שוד משאבים" על ידי תאגידים רב-לאומיים ונגד תכתיבים והתערבויות מצד מעצמות אימפריאליסטיות. לדעתה השסעים והמתיחויות הלאומיים בחברה משרתים בסופו של דבר את האליטה השלטת בחברה במידה רבה ככלי לגיוס תמיכה לסדר נצלני ודכאני שפוגע באינטרסים של הרוב – התנועה מתנגדת ללאומנות ולגזענות ולכל תפיסה שוביניסטית של עליונות לאומית. כפועל יוצא מהשקפה זו, "מאבק סוציאליסטי" מסונפת לתנועת אלטרנטיבה סוציאליסטית בינלאומית, לוקחת חלק בקמפיינים בינלאומיים ומקדמת סולידריות עם מאבקיהם של עובדים וצעירים בשאר העולם, לרבות בשטחים וברחבי המזרח התיכון. התנועה תמכה בהתקוממויות ומהפכות "האביב הערבי".

מאבק לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה, הכוללת פעילים יהודים וערבים, מתנגדת למה שהיא מגדירה כ"הפרד ומשול" בין אנשים עובדים ישראלים ופלסטינים ומתנגדת לגזענות, לכיבוש השטחים ולמפעל התנחלות, ורואה בסיומם תנאי יסודי לשלום, שיוכל להתבסס לטענתה רק על מימוש זכות קיום וזכות הגדרה עצמית שווה לשני העמים, שוויון זכויות מלא בכל התחומים ופיתוח הכלכלה והחברה לתועלת האנשים העובדים משני צדי השסע הלאומי. כמו כן, התנועה מתנגדת לטרור ולירי רקטות על אזרחי ישראל. התנועה תומכת בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית, סוציאליסטית ודמוקרטית שבירתה מזרח ירושלים לצדה של ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, כחלק ממאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ודמוקרטי. מאבק סוציאליסטי טוענת שממשלות ישראל ש"תוקפות כלכלית" את רוב הישראלים גם אינן מונעות מדאגה לשלום הציבור הרחב, אלא ממניעים לאומניים צרים שמביאים להעמקת הסכסוך הלאומי והמתיחות בין ישראל לשאר האזור. אחת הסיסמאות שלה נגד ממשלת נתניהו השנייה הייתה "ממשלה גזענית – סכנה ביטחונית".

המחאה והמאבקים החברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הוקמה בשנת 1999, על רקע התסיסה החברתית שהתגברה בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה ושכללה את השביתות הכלליות הראשונות בישראל ואת שביתת הסטודנטים הגדולה בסוף שנת 1998. התנועה הייתה מעורבת מאז בשורה של מאבקי עובדים, מחאות חברתיות, במאבקים לזכויות נשים וזכויות להט"ב ובמאבק לשלום.

בתחילת 2011, על רקע העלייה ביוקר המחיה והתפרצות מהפכות האביב הערבי, התנועה ארגנה ולקחה חלק בהפגנות מחאה נגד יוקר המחיה תחת סיסמאות כמו "המחירים בשמיים – ניאבק כמו במצרים". במהלך הקיץ באותה השנה הייתה התנועה מעורבת במחאת האוהלים. בחיפה, פעיליה לקחו חלק מוביל בהתארגנות "החזית החיפאית" וגם היו בין הנואמים בעצרות המרכזיות[3]. ילד במאהל רוטשילד בתל אביב שהזדהה כפעיל התנועה והסביר את מטרות המחאה זכה לסיקור תקשורתי מיוחד במהלכה[4][5][6]. התנועה קראה לחיזוק המחאה באמצעות שילוב כוחות של תנועת המחאה עם איגודי העובדים ובמיוחד לשביתה כללית כנגד יוקר המחיה הגבוה, ההעסקה הקבלנית וההפרטה.

בקיץ 2012 יצאה התנועה נגד קמפיין "השוויון בנטל" וטענה כי "מדובר בספין אחד גדול ומתוזמר להסחת הדעת מהמאבק החברתי ולהסטת הזעם מהטייקונים ומממשלת ההון לעבר האוכלוסיות העניות ביותר בארץ... זהו מסע הסתה מאורגן נגד חרדים וערבים, מיעוטים מודרים הנושאים בעיקר נטל העוני"[7].

בתגובה לגזירות הכלכליות שמתוכננות על הציבור במסגרת תקציב המדינה לשנים 2013–2014, התנועה לקחה חלק מארגן בהפגנות המרכזיות תחת הסיסמה "איפה הכסף? אצל הטייקונים, טמבל", וקראה בין השאר להלאמת משאבי הגז ולביטול העברת תקציבים להתנחלויות. התנועה גינתה את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על כך שלשיטתה הסכים בשתיקה לגזירות הכלכליות, וקראה לוועדי עובדים, לאיגודים, למרחבים ולהנהגת ההסתדרות לגייס לטובת המאבק בגזירות את הכוח של העבודה המאורגנת[8][9].

העבודה המאורגנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר שהפיצה תנועת מאבק סוציאליסטי בקריאה להלאמת משאבי הגז, פברואר 2011

התנועה פועלת לחיזוק העבודה המאורגנת ולוקחת חלק פעיל בתמיכה במאמצי התארגנות של עובדים במקום העבודה. חלק מחברי התנועה הם חברי ועדי עובדים ונציגים בארגוני עובדים שונים, בהם יו"ר ועד עיתונאי הארץ-TheMarker, אריאל גוטליב[10][11], יו״רית ועד המרצות במכללת ויצו בחיפה, וחברת מזכירות ארצית באיגוד העובדים הסוציאליים.

ההסתדרות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה תומכת בחיזוק הסתדרות העובדים, אך טוענת שההנהגות בראשות עמיר פרץ ועופר עיני "מכרו" באופן בלתי דמוקרטי מאבקי עובדים וטוענת שיש להיאבק כדי להפוך את ההסתדרות לדמוקרטית ולוחמנית יותר. התנועה פועלת לקידום אופוזיציה רחבה בהסתדרות שתפעל להחלפת ההנהגה.

לקראת הבחירות הפנימיות בהסתדרות ב-2012 חברה התנועה לעובדות סוציאליות מתנועת עתידנו ולפעילים מתנועת חד"ש בניסיון להקים רשימה אלטרנטיבית לרשימות "העוגנים" של עיני ו"הבית החברתי" של איתן כבל[12][13]. התארגנות זו הספיקה לערוך הפגנה לתמיכה בשביתה הכללית שארגנה ההסתדרות נגד ההעסקה הקבלנית במשק[14], אך לבסוף היוזמה להצגת רשימה חדשה לא יצאה לפועל לאחר שחד"ש החליטה לחבור ל"בית החברתי".

איגוד העובדים הסוציאליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שביתת העובדים הסוציאליים ב-2011, התנועה הייתה מעורבת במחאה חריפה בשטח על ההסכם שהושג בין ההסתדרות למשרד האוצר[15]. עובדת סוציאלית הפעילה בתנועה נבחרה ב-2013 כנציגה מטעם מחוז חיפה והצפון לוועידת איגוד העובדים הסוציאליים, ובהמשך למזכירות הארצית של האיגוד, וזאת לאחר שהתמודדה בבחירות למוסדות האיגוד, לצד עובדת סוציאלית נוספת הפעילה בתנועה, על בסיס תוכנית לרפורמות דמוקרטיות באיגוד, למאבק בייבוש תקציבי ובהפרטה, למאבק באפליית שירותי הרווחה ברשויות הערביות, ולהיערכות למאבק בתוכניות הקיצוצים ולמען הסכם שכר חדש[16].

ארגון כוח לעובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הייתה שותפה בתהליך הקמת ארגון העובדים הדמוקרטי כוח לעובדים במהלך שנת 2007, לאחר שהייתה מעורבת במאבקי העובדים שהובילו להקמתו, ובהם התארגנויות מאבטחים[17], מאבק קלדניות דואר ישראל ומאבק מלצריות "קופי-טו-גו". פעיליה לקחו חלק בתקופות שונות גם בגופי ההנהגה של הארגון ופועלים כיום בשורותיו במקביל למעורבות בארגוני עובדים אחרים. בשנת 2011 ארגנה התנועה קמפיין סולידריות עם שביתת עובדי חיפה כימיקלים צפון.

עובדי רכבת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2012 ארגנה התנועה משמרות סולידריות עם מאבק עובדי רכבת ישראל וניצלה את קשריה הבינלאומיים כדי לגייס תמיכה ציבורית במאבק מאיגוד עובדי התחבורה בבריטניה[18][19]. כשהנהגת עובדי הרכבת החליטה בהמשך השנה לעבור ל"כוח לעובדים" פעילי התנועה התגייסו לצד העובדים אך הזהירו כי "דרך הפעולה שנבחרה מביאה עימה סיכונים משמעותיים מאוד לעובדים, בעיקר לקראת העימות הבא מול הממשלה"[20].

פעילות בחירות, מפלגת עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה קוראת להקמת מפלגה רחבה חדשה של האנשים העובדים שתציב אלטרנטיבה למפלגות הממסד ותשמש כדבריה קול למאבקי העובדים והמאבקים החברתיים והסביבתיים.

בתחילת דרכה תמכה התנועה סביב בחירות 1999 באופן ביקורתי במפלגת "עם אחד", ופעיליה אף פעלו תקופה קצרה במסגרת המפלגה כאופוזיציה להנהגת המפלגה בראשות עמיר פרץ.

בבחירות למועצת העיר תל אביב-יפו בשנת 2008, על רקע מעורבות במאבקי תושבים נגד פינויי משפחות בשכונת כפר שלם בדרום תל אביב ובשכונת עג'מי ביפו, לקחה התנועה חלק בקמפיין של רשימת עיר לכולנו, אך תמכה גם בהצבעה לרשימת יאפא, וביקרה בחריפות את התנהלותה של תנועת חד"ש שהביאה לטענתה לפיצול על בסיס לאומי בין שתי הרשימות[21].

לקראת בחירות 2013 קראה התנועה ל"שילוב כוחות בין התנועות החברתיות המעוניינות להציג אלטרנטיבה למפלגות ההון הגדולות, לצורך הצגת רשימה חברתית לוחמת לצדק חברתי ושלום. רשימה כזו צריכה להיות מורכבת מנציגות ונציגים יהודים וערבים מחזית מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים, כולל עובדות סוציאליות, רופאים, עובדי רכבת, נציגי עיתונאים מהשטח, פעילים ופעילות ממאבקי הדיור, השלום, ההתנגדות לגזענות ולכיבוש, זכויות נשים ועוד". בהיעדר רשימה כזו, הביעה התנועה תמיכה ביקורתית בהצבעה לרשימת חד"ש כ"הצבעת מחאה נגד ממשלת נתניהו ונגד מפלגות הממסד הקפיטליסטיות והגזעניות", אך סייגה זאת וטענה כי "זו אינה השאלה המהותית. השאלה המהותית היא כיצד קמפיין הבחירות יתרום לחיזוק המאבקים בשטח, לרבות ההיערכות למאבק בגזירות הממשלה הבאה"[2].

קמפיינים לשוויון ושלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבק בגזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה מקדמת מאבק משותף של עובדים יהודים וערבים ולוקחת חלק במחאות נגד גזענות. בין השאר, ב-2009 ארגנה התנועה בחיפה יחד עם מרכז מוסאווא הפגנה נגד פיטורים על רקע גזעני ברשת חנויות הבגדים "קרוקר". התנועה מתנגדת לתוכנית פראוור ולקחה חלק בפעולות מחאה נגד הרס כפרים בדואיים בנגב, ונגד פינוי משפחות ערביות-פלסטיניות מבתיהן באזורים שונים, ובעיקר במזרח ירושלים.

מאבק בסקסיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות ופעילי התנועה היו בין המארגנים של אירועי מחאה נגד הטרדות מיניות ו"תרבות אונס" ב-20122013, ובהם משמרות מחאה נגד יחס סקסיסטי בבתי המשפט וצעדות שזכו לכותרת "צעדת השרמוטות" – שממנה הסתייגו בטענה כי "רוב הנשים יכולות להזדהות עם מאבק נגד תרבות האונס, אבל העובדה שהן ירגישו לא נוח להגדיר עצמן 'שרמוטות' אינה בעייתית ומוכרחה להילקח בחשבון, מבלי לוותר על המסר החד־משמעי והברור נגד האשמת הקורבן. המאבק בסקסיזם לא יכול להיות מאבק של נשים פמיניסטיות רדיקליות בלבד. כמו במחאה בהודו, הוא צריך לשאוף לכלול חלקים רחבים בחברה כולה"[22][23].

מאבק לזכויות להט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה מעורבת במאבקים ובקמפיינים לקידום זכויות להט"ב. היא השתתפה בהפגנות המחאה שפרצו בעקבות הרצח בברנוער ב-2009, בין השאר תחת הסיסמה "ההומופובים בשלטון אחראים לאסון". התנועה הייתה ממארגני מצעד הגאווה הראשון בראשון לציון ב-2010, ולקחה חלק ב"מצעד הגאווה הרדיקלי" באותה השנה בתל אביב[24]. בפברואר 2013, במסגרת מחאה בינלאומית בנושא, ארגנה התנועה, בתמיכת אגודת הלהט"ב, משמרת מחאה מול שגרירות רוסיה בתל אביב נגד חקיקה מפלה כלפי ציבור הלהט"ב ברוסיה.

פעילות שלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה לקחה חלק בין השאר במחאות נגד מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן, וכמו כן גם במחאה נגד אפשרות תקיפה באיראן בשנת 2012. התנועה משתתפת במחאות, הפגנות ועצרות בישראל ובתחומי הגדה המערבית למען שלום ונגד כיבוש השטחים, נגד ההתנחלויות והפקעת אדמות מתושבים פלסטינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורן פרסיקו, "מחסום הפחד השתחרר", באתר העין השביעית, 30 בדצמבר 2012
  2. ^ 1 2 שחר בן-חורין, בחירות 2013: בחירות לקראת גזירות, אתר המאבק‏, 9 בנובמבר 2012
  3. ^ עצרת מחאה בחיפה – תנועת מאבק סוציאליסטי, YouTube‏, 13 באוגוסט 2011
  4. ^ סיון כהן, הדובר הבולט של מחאת הדיור – ילד בן 13, חדשות10‏, 19 ביולי 2011
  5. ^ בועז פיילר, פטריוט, מהפכן, בן 13. צפו בילד של מחאת הדיור, באתר ynet, 18 ביולי 2011
  6. ^ בן מיטלמן, הכירו: בן נוער ישראלי-סוציאליסט, חדשות 2‏, 4 באוגוסט 2011
  7. ^ שחר בן-חורין, "שוויון בנטל": במקום בטייקונים נלחמים בעניים, J14‏, 1 באוגוסט 2012
  8. ^ אביבה יובל, משמרת תמיכה בשביתה כללית מול בית ההסתדרות, J14‏, 12 במאי 2013
  9. ^ אריאל נורה כהן, מאות בהפגנת מחאה בירושלים: "התקציב ברברי, עלינו להילחם ביחד", J14‏, 19 במאי 2013
  10. ^ ראיון עם יו״ר ועד עיתונאי הארץ, YouTube,‏ 4 באוקטובר 2012
  11. ^ אריאל גוטליב ושי גלי, המשבר בעיתונות: להתארגן להצלת הענף, אתר המאבק, 1 בנובמבר 2012
  12. ^ אורן מג'ר, שפיר: אמרו שאתמודד בהסתדרות? אני גם רצה לנשיאות הירח, באתר TheMarker‏, 2 בפברואר 2012
  13. ^ יאשה מארמר, הבחירות בהסתדרות: איך לנצח את השיטה?, אתר המאבק, 20 במאי 2012
  14. ^ טל ליטמן, מפגינים מחוץ לבניין ההסתדרות: "חברות קבלן זה פשע מאורגן", באתר כלכליסט, 8 בפברואר 2012
  15. ^ איך איבדו העובדים הסוציאליים את המומנטום, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
  16. ^ עו"ס סוהיר דקסה-חלבי ועו"ס נעמה לוין, איך נשנה את איגוד העו"ס, אתר המאבק, 22 בינואר 2013
  17. ^ נמרוד בוסו‏, סטודנטים: מכון וייצמן מנצל את המאבטחים, באתר וואלה!‏, 7 בנובמבר 2006
  18. ^ יובל גורן, חיזוק מפתיע לאדרעי: עובדי הרכבת הבריטית, nrg‏, 23 בפברואר 2012
  19. ^ גלובס עזרי עמרם, ‏שר התחבורה: "אם יימשכו השביתות נסגור הרכבת", באתר ‏מאקו‏, 4 במרץ 2012
  20. ^ שי גלי, עובדי רכבת ישראל בקרב בלימה, אתר המאבק‏, 15 ביולי 2012
  21. ^ יאשה מארמר ושחר בן-חורין, עיר לכולנו – רק אלטרנטיבה פוליטית תשיג את השינוי, אתר המאבק‏, 1 בנובמבר 2008
  22. ^ עידן בן-ארי, לא אשמות, לא מתביישות – צעדת השרמוטות 2013, הטלוויזיה החברתית‏, 5 באפריל 2013
  23. ^ יערה ליברמן־כליף, מחסלות את תרבות האונס, משנות את החברה, אתר המאבק‏, 1 באפריל 2013
  24. ^ ירון קלנר, מחאה משולשת, מגזין הזיקית‏, 11 ביוני 2010