תמורה (תחביר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התמורה היא סוג של לוואי אשר צירופו לגרעין אינו יוצר סמיכות; חלק ממשפט, המהווה ביטוי נרדף, או ביטוי נוסף לתיאור אותו הדבר. בניגוד ללוואי הסמיכות, אין חובת התאמה במין ובמספר בין התמורה לגרעין, ועל כן אחת הדרכים להבחין בין תמורה לבין סמיכות היא העברת הגרעין מצורת היחיד לצורת הרבים, או להפך. כמו כן, ניתן לנצל את העובדה שיידוע של צירוף סמיכות נעשה על ידי הוספת ה"א הידיעה לסומך בלבד.

לדוגמה (החלקים המודגשים הם תמורה):

  • ראש הממשלה, יצחק רבין, נרצח אתמול בכיכר.
  • הדוקטור, אבי כהן, הצליח לרפא אותי.
  • את הסרט, "עבודת נמלים", ראינו בקולנוע ונהנינו מאוד.
  • ברמזור יש שלושה צבעים: אדום, כתום וירוק.

המילה "או", שמציינת בדרך כלל קשר של ברירה בחלק כולל, משמשת לעיתים לציון תמורה. לדוגמה: "סידהרתה גאוטמה, או הבודהה, היה בנו של מלך מדינת שאקיה".

סוגי תמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמורה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתמורה הקלאסית שלוש תכונות:

  • יחס של זהות בין התמורה לבין השם שאותו היא ממירה.
  • ניתן להחליף את מיקומה עם מיקום שם העצם שאותו היא ממירה.
  • ניתן להשמיטה בלי לפגוע במשמעות המשפט, ולחלופין ניתן להשמיט את שם העצם שאותו היא ממירה בלי לפגוע במשמעות המשפט[1]

תמורה מבארת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמורה נוספת היא תמורה מבארת. תמורה זו מבהירה את השם שקדם לה, ומתקיים בה יחס זהות בין השם לתמורה. לפני תמורה זו תבוא מילת הבהרה: "כלומר", "זאת אומרת", "הווה אומר", וכדומה. בתמורה זו מתקיימות תכונת הזהות ותכונת ההשמטה.

תמורה מפרטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג נוסף של תמורה הוא תמורה כוללת (או בשמה האחר, תמורה מפרטת); רשימה לאחר ביטוי מכליל, שבסופו נקודתיים ("שלושה אבות: אברהם, יצחק ויעקב"). כמו בתמורה המבארת, גם בתמורה זו מתקיימת תכונת הזהות ותכונת ההשמטה.

תמורה מצמצמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמורה זו מצמצמת את השם שקדם לה, על ידי הבלטה או הדגמה: "המורות בבית הספר, ובפרט שולה ותקווה, מצטיינות בבישול", "אני אוהב מאכלי עדות, כמו למשל, מרק עם קובה". בתמורה זו מתקיימת תכונת ההשמטה, אך חסרה בה תכונת הזהות עקב ההמרה החלקית.

תמורה משייכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמורה זו משייכת את הגרעין לקבוצה מסוימת. לדוגמה: "יוסף כהן, עורך דין, עובד בסנגוריה הציבורית". במקרה של תמורה משייכת, מוסכם כי השם הפרטי משמש כגרעין, גם אם יופיע שני. בתמורה המשייכת מתקיימת אך ורק תכונת ההשמטה.

תמורה מוחקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמורה זו משמשת לתיקון משמעות, ועל כן נעדרת את כל התכונות של התמורה הקלאסית. לדוגמה: "יצחק, סליחה, אהרון היה המורה שלי בשנה שעברה". מכיוון שהביטוי לפני התמורה הוא הסגר, יש להפרידו בשני פסיקים.

פיסוק התמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית, סעיף 5, "תמורה תופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים) ... אבל אם התמורה קצרה או צמודה במהודק אל שלפניה או כאשר בא שם תפקיד ואחריו שם עצם פרטי – לא תופרד בפסיקים".[2][3]

האקדמיה אינה מציינת מתי יש להשתמש בפסיק אחד ומתי בשני פסיקים. למעשה, בכל הדוגמאות שמובאות באותו סעיף אין אפילו דוגמה אחת לשימוש בפסיק אחד. אם נסתמך על ההנחיה בסעיף ב' "...שלא להרבות בפסיקים ... בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה...",[2] הרי שבניגוד למשפט משועבד, בתמורה ניתן להשתמש בשני פסיקים דווקא כשהיא קצרה וחסכונית במילות קישור (במקרה זה ניאלץ לעבור על הנחיית האקדמיה להימנע מפסיקים בין יחידות קצרות). בכל מקרה, נראה שבפועל המוסכמה היא להפריד את התמורה בשני פסיקים או לא להפרידה בכלל .[4] מובן שאם התמורה נמצאת בסוף המשפט אין צורך להפרידה בשני פסיקים מכיוון שהיא מופרדת כבר על ידי נקודה.

מתי אפוא יש להימנע מלהפריד את התמורה בפסיקים? בעקבות הנחיות האקדמיה ללשון, ניתן להסיק שיש להימנע מתמורה בת מילה אחת או שתיים. לדוגמה: הרשות המבצעת בישראל הממשלה אחראית על ניהול ענייניה של המדינה. אלא שבאופן זה מתעלמים מתפקיד התמורה בהדגשת יחידות בטקסט, במקרה שלנו נושא המשפט .[5] נראה אם כך, כי המקרה היחיד שבו יש להימנע מפיסוק התמורה הוא כאשר מדובר בצירוף. לדוגמה: "שלמה המלך נשא אלף נשים" או "היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר דרש להעמיד לדין את ראש השב"כ אברהם שלום". בנוסף לכך, לפי הנחיות האקדמיה, כאשר התמורה היא שם של ארגון או של יצירה, התמורה תסומן במירכאות ולכן אין צורך להפריד אותה גם בפסיקים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי יואלי, תחביר עברי, מהדורה שישית, ישראל: יסודות, 1961, עמ' 59
  2. ^ 1 2 "כללי הפיסוק החדשים", לשוננו לעם (טבת התשס"ב)
  3. ^ כללי הפיסוק - פסיק להפרדת תמורה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  4. ^ תמורה באתר סנונית
  5. ^ רונית גדיש, תחביר בטקסט ותחביר הטקסט מתוך איגרת מידע נ"ב, תשס"ו, 128-98