תחנת זברה אינה עונה (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אליסטר מקלין (Alistair MacLean) |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | הרפתקאות |
| נושא |
המלחמה הקרה  |
| מקום התרחשות |
האזור הארקטי |
| הוצאה | |
| הוצאה |
William Collins, Sons, דאבלדיי |
| תאריך הוצאה | 1963 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מ. מזרחי |
| תאריך | 1965 |
| תרגום | מירון אוריאל |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The Satan Bug |
| הספר הבא |
The Last Frontier |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002294369, 001307498, 001755161 |
  | |
תחנת זברה אינה עונה הוא ספר הרפתקאות שכתב אליסטר מקלין על מסעה של צוללת אמריקאית להצלת אנשי תחנה מטאורולוגית בריטית בקוטב הצפוני. הספר פורסם באנגליה ב-1963, תורגם ב-1965 לעברית והוסרט ב-1968. רבים מתייחסים לספר זה כאחד הספרים הטובים שכתב מקלין.
הרקע לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המלחמה הקרה
הספר נכתב בשיאה של המלחמה הקרה שבמהלכה התגוששו המעצמות (רוסיה בראש הגוש המזרחי מול ארצות הברית בראש המדינות החופשיות) על השליטה בעולם. מלחמה זו התאפיינה בפעילות חשאית אינטנסיבית של כל גורמי הביון בעולם כשרק חלק קטן מפעילות זו נחשף. חלק מפעילות זו התמקדה בקוטב הצפוני שם ניצלו המעצמות את היותו של אזור זה ללא שייכות טריטוריאלית (עד שנת 1999) כדי להציב תחנות מעקב אחרי יריביהם.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתמקדת במסעה של הצוללת האמריקאית "דולפין" להצלת ניצולים בתחנה מטאורולוגית בריטית הממוקמת על קרחון צף בקוטב הצפוני ונפגעה משרפה. במהלך הקריאה בספר נחשף הקורא לרבדים נוספים בעלילה דבר שמביא להבנה מחודשת של האירועים והגיבורים הראשיים.
היציאה לדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת בריטניה מבקשת מממשלת ארצות הברית סיוע להגיע לתחנת מחקר מטאורולוגית בקוטב הצפוני ממנה הגיעו שידורי חירום שדיווחו על שרפה בתחנה ועל מותם של חלק מאנשי התחנה. האמריקאים מסכימים לשלוח לסיוע את הצוללת האטומית "דולפין" בפיקודו של קומנדר (סא"ל) סוואנסון[1]. זמן קצר לפני היציאה לדרך מגיע לבסיס היציאה אדם בשם ד"ר נייל קארפנטר על מנת להצטרף למסע. לטענתו הוא מומחה בתחום של פגיעות קור ובידיו מכתב מגורמים רמי דרג ובו הנחיה לצרפו לנסיעה. סוואנסון ומפקדו מתנגדים להנחיה זו וקארפנטר נאלץ לחשוף בפניהם שהתחנה אליה מועדות פניהם אינה תחנה מטאורולוגית רגילה אלא תחנת מעקב אחר שיגור טילים גרעיניים מבסיסים ברוסיה. בעקבות גילוי זה מסכים סוואנסון לצרפו לצוות.
המסע לתחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההפלגה מתנהלת תוך תחרות עם שוברת קרח רוסית שמנסה גם היא להגיע לתחנה לעזרה. המסע צפונה עובר כמעט ללא תקלות למעט מקרה חירום, בזמן הצלילה מתחת לקרח, בו הצוללת כמעט טובעת לאחר שמי ים חודרים מצינור שילוח הטורפדו. במהלך ההפלגה חושף קארפנטר בפני מפקד הצוללת שמפקד התחנה הוא אחיו. בגלל עובי הקרח מצליח סוואנסון להציף את הצוללת 5 מייל מהתחנה ואת שאר הדרך עושים קארפנטר ועוד 3 מאנשי צוות הצוללת ברגל תוך שהם סוחבים על גבם ציוד ועזרה ומתמודדים עם סערה.
ההגעה לתחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגיעם לתחנה מגלה המשלחת ש-8 מאנשי התחנה מתו ושמבני התחנה נשרפו למעט אחד בו מצאו מחסה 11 ניצולים מורעבים שחלקם סובל מכוויות קור משמעותיות. בזמן ששלושת אנשי הצוות מטפלים בניצולים חוקר קארפנטר את גופות המתים ואת המבנים השרופים. הוא מגלה ששלושה מהמתים נורו מאקדח (אחד מהם הוא אחיו), שמכשיר הרדיו חובל ושהשרפה הייתה מכוונת. כמו כן מוצא קארפנטר מאגר מוסתר של מזון שמישהו הכין לשעת צרה. למרבה המזל מצליחה הצוללת לפלס את דרכה לקרבת התחנה[2] וניתן להעביר את הניצולים לצוללת.
הדרך חזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר העברת כל הפצועים לצוללת היא יוצאת לדרכה. בזמן צלילה מתחת לקרח פורצת שרפה בכור של הצוללת דבר שמאלץ את הצוות לסגור את הכור הגרעיני דבר המעמיד את הצוללת בסכנת חיים. לאחר מאמצים כבירים מכובה השרפה, הכור מונע מחדש והצוללת ניצלת.
סצנת הסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסצנת הסיום אוסף קארפנטר, שמתגלה כאיש מבצעים של שירות המודיעין החשאי הבריטי[3], את הניצולים ואת מפקדי הצוללת על מנת להציג את ממצאיו. הוא מספר שלווין רוסי צילם את כל בסיסי הטילים של ארצות הברית ושחרר לאטמוספירה את סרט הצילום שנחת בקרבת התחנה כדי שסוכנים רוסים סמויים שהושתלו בתחנה יאספו אותו. מכיוון שהסרט נחת במרחק מה מהתחנה נאלצו הסוכנים הרוסים לצעוד למרחק רב מהתחנה ולכן סבלו מכוויות קור קשות. במקביל שלחו הבריטים 3 סוכנים משלהם לתחנה כדי למנוע את העברת הסרט לרוסיה (אחד מהם הוא אחיו של קארפנטר). במסגרת המאבק בין הסוכנים נרצחו הסוכנים הבריטים והסוכנים הרוסים שרפו את הבסיס כדי להעלים ראיות (ודאגו לשמור לעצמם מלאי מזון במחבוא נסתר). לאחר הגיעם של הסוכנים הרוסים לצוללת הם ניסו לעצור את התקדמות הצוללת על ידי גרימת שרפה בתוכה. כמו כן מספר קארפנטר שגם ניסיון ההטבעה במסע צפונה היה פעולת חבלה שביצעו סוכנים רוסיים במספנה כדי לעכב את הצוללת. בסופה של הסצנה חושף קארפנטר את שלושת הסוכנים ולאחר שאחד המרגלים שולף אקדח יורה בו אחד מאנשי צוות הצוללת. סרט הצילום מתגלה על גופו של אחד הסוכנים.
העיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1968 עובד הספר לסרט והופק על ידי אולפני מטרו גולדווין מאייר בבימויו של ג'ון סטרג'ס ובכיכובם של רוק הדסון, פטריק מקגוהן, ארנסט בורגניין וג'ים בראון. אף על פי שהעלילה דומה, יוצרי הסרט לא דבקו בנוסח הספר ושינו דברים רבים בפרטי העלילה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תחנת זברה אינה עונה- תחנת זברה אינה עונה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אליסטר מקלין, "תחנת זברה אינה עונה", הוצאת מ. מזרחי, 1965 עמוד 5.
- ^ מפקד הצוללת יורה טורפדו על מנת לבקע את הקרח.
- ^ אליסטר מקלין, "תחנת זברה אינה עונה", הוצאת מ. מזרחי, 1965 עמוד 240, "הנני סוכן חשאי של הממשלה הבריטית, קצין של הריגול- הנגדי".