תורת השמיטות

תורת השמיטות היא תורה קבלית קוסמוגנית וקוסמולוגית המתארת את העולם כנברא ונחרב במחזורים של 7,000 שנה (שמיטה) ושל 50,000 שנה (יובל). תורת השמיטות מבוססת על מצוות השמיטה והיובל המקראיות. התורה הייתה מקובלת במאות ה-13 וה-14 בקרב חוג תלמידי הרמב"ן, ומופיעה בצורה המפורשת ביותר בספר האנונימי ספר התמונה. הקבלה הלוריאנית מתנגדת לקבל את תורת השמיטות כפשוטה ומחליפה אותה בתורת מלכין קדמאין.

השמיטה והיובל במקרא

ערכים מורחבים – שמיטה, שנת היובל

מצוות השמיטה מופיעה במקרא בגרסתה המפורטת ביותר בספר ויקרא בפרק כ"ה. המקרא מצווה על האדם לעבוד את האדמה במשך שש שנים ולשבות מעבודתו בשנה השביעית. השנה השביעית הנקראת בתורה "שבת שבתון" של הארץ היא עת שביתת האדמה, ומקבילה ליום המנוחה השבועי – שבת.

שבע השנים של השמיטה הן חלק ממחזור של שבע שמיטות בן 49 שנה. שנת ה-50 של המחזור היא שנת היובל – מעין התחלה חדשה המחזירה את הדברים לצורתם התחילית, הראשונית והשווה. נחלות הארץ מוחזרות לבעליהן המקוריים ומתבצעת מעין חלוקה מחודשת של ההון המבטלת את חוסר השוויון הנוצר במהלך ההיסטוריה.

מקורותיה של תורת השמיטות הקבלית

את שני עיקריה הגדולים של תורת השמיטות הקבלית ניתן למצוא בחיבור בין שני מאמרים של חז"ל. הראשון מעיקרים אלו הוא רעיון השבת הקוסמית שבו נתפס העולם כמתקיים במחזוריות בת 7,000 שנה שמתוכן 1,000 השנה האחרונות הן שנות שבתון של העולם. את שורשה של תפיסה זו ניתן למצוא במאמר תלמודי שבו גורס רב קטינא:

"שית אלפי שני הווה עלמא וחד חרוב" (ארמית: ששת אלפי שנים מתקיים העולם ובאחד עומד חרב)

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א'

ובהמשך נאמר עוד "כשם שהשביעית משמטת אחת לשבע שנים (בשמיטת הארץ), כן העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה". העיקר השני העומד בבסיסה של תורת השמיטות הוא הרעיון של מחזוריות קוסמית של בריאות וחורבנים העוקבים זה את זה במחזוריות קבועה. תפיסה זו נסמכת על המאמר החז"לי (בראשית רבה (וילנא) פרשה ג') כי לפני בריאת עולמנו היה הקב"ה "בורא עולמות ומחריבן" ועל הפסוק התנ"כי (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י"ז) "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הישנות ולא תעלינה על לב".

רעיונות קרובים ניתן למצוא גם בחיבורים כתתיים מתקופת בית שני כמו ספר היובלים.

החיבור של שני רעיונות אלו של חז"ל עם תורת השמיטות המקראית, בצירוף בדלי רמזים שונים מהמקרא ומספרות חז"ל, היוו את התשתית לתורת השמיטות. תורה זו הייתה נפוצה בקרב מקובלי גירונה אולם את ביטויה הקלאסי מצאה בספר התמונה (שלא נכתב במסגרת קבלת גירונה).

עיקריה של תורת השמיטות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מובאים פה ציטוטים מסיכומים של גרשום שלום, בעוד שמקובל לצטט רק מהמקורות עצמם. בנוסף, יש לוודא שהתוכן לא נכתב מתוך חשיפה צרה לנושא דרך ספרותו של שלום בלבד..

תורת השמיטות גורסת כי העולם מתקיים ב-7 מחזורים קוסמיים בני 7,000 שנה כל אחד. שבעת המחזורים מוקבלים ל-7 הספירות התחתונות בעץ הספירות הקבלי הנקראות גם 7 ספירות הבניין. ספירות אלו הן מעין אבני הבניין שמהן נוצר העולם. הן החוקה המטפיזית של העולם המשתתפות באופן פעיל ביצירתו ובתפקודו, זאת בניגוד ל-3 הספירות העליונות והנעלמות. כל אחד מהמחזורים הקוסמים הללו עומד בסימן אחת מ-7 הספירות שהיא באותו מחזור נותנת הטון, מתוך התפיסה כי "אין שמיטה אחת יכולה לגלות את כל כוחו של האל המתבטא בחוכמתו הקדומה... כל שמיטה מגלה פרספקטיבה אחת, בחינה אחת של האמת או של הכוונה האלוהית".

היותה של ספירה נותנת הטון בשמיטה מסוימת מתבטא בכך שהתורה של אותה השמיטה, כלומר של אותה הבריאה, היא תורה אחרת מזו של השמיטות האחרות. תורתה של כל שמיטה היא גרסה שונה של תורתו הקדומה של האל, התורה התמימה שהיא גלומה וגנוזה בתוך עצמה, נעלית לכל תפישה שכן עדיין לא נפתחה בציוריה והתפרטויותיה וממנה בוקעות התורות השונות של השמיטות כפי שאנו מכירים אותן בעולמנו. כך לדוגמה, הימצאותן של מצוות "אל תעשה" הוא סימפטום אולי מצער של היותנו (לפי דעתו של בעל ספר התמונה למשל) יושביה של השמיטה השנייה, שמיטת הדין שבה מתבטא כוח הדין באמצעות הגבלים ואיסורים. בשמיטה שקדמה לה, שמיטת החסד, היו בני האדם עובדים את האל במצוות עשה וכל עבודתם הייתה באהבה ובשבח בלבד.

כאשר התורה שונה משמיטה לשמיטה, וכאשר התורה היא החוקה המטפיזית של העולם, הרי לא רק חוקי התורה אלא גם חוקי הקוסמוס, הנפש והטבע משתנים משמיטה לשמיטה. כך לדוגמה בשמיטת החסד הנקראת גם "עולם המים", היו הגלגלים פשוטים ולא מורכבים מארבעה יסודות, גם המלאכים היו פשוטים, הנבראים חיו חיים ארוכים והרמוניים והחיות היו כל העת בדבקות, טהורות ודומות למלאכים בצורתן. כל הסמפטומים ההרסניים המוכרים לנו משמיטתנו היו מיותרים בעולם ההוא וכך לא היו בעולם החסד לא גלות ולא גלגולים, לא נחש ולא יצר הרע, שכן "יצר הרע היה חלק מהרמוניה של היצר הטוב ולא התחרה בו.".

כך מתקיים העולם משך שבעה מחזורים בני 7,000 שנה, כאשר בכל אחד מהמחזורים נשקפים העולם והתורה דרך בחינה אחרת של המנסרה האלוהית. 49 האלפים הללו מקבילים ל-49 מ-50 שערי הבינה שניתנו למשה על פי התלמוד ("חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלוהים'" – תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ל"ח, עמוד א'). כאשר מסתיימים שבעת המחזורים וכל צורות הבניין נראו, מגיעה עת השער החמישים, עת היובל הגדול.

כל שמיטה היא עולם בפני עצמה, לכל שמיטה היסטוריה בפני עצמה ולכל שמיטה גאולה משלה. אולם היובל הגדול הוא הגאולה המוחלטת, החריגה הטוטאלית מעבר להיסטוריה, לתפיסה ולאונתולוגיה של עולמנו והמקובלים ממעטים לדבר בו דברים של ממש. ביובל הגדול נאספים כל הדברים חזרה אל רחמה של האם הגדולה הרי היא ספירת הבינה הידועה בכינויה "אמא" שכן היא האם שבתוכה נרקמו שבע ספירות הבניין וממנה יצאו. שם בכור ההיתוך האלוהי מותכות ההוויות ומאבדות את צורותיהן המוכרות לנו. הדברים לובשים פנים חדשות לגמרי כך שבסיום האלף החמשים (באותן גרסאות של תורת השמיטות שגורסות שלאחר סיום היובל יש תחילה חדשה), יורדות אל העולם ספירות והוויות חדשות לחלוטין – בעולם זה שמעבר לעין מאכלסות הוויות שונות לחלוטין את הארץ והכוחות המניעים אותם ואת עולמם הם כוחות אחרים מאלו של החסד, הדין, התפארת ושאר הספירות המוכרות לנו – כוחות של עץ ספירות חדש.

גיל היקום לפי תורת השמיטות

בקרב המקובלים ישנן מספר שיטות על מספר השמיטה הנוכחית. לפי ספר לבנת הספיר הדבר תלוי במחלוקת אמוראים – לדעת רב קטינא השמיטה הנוכחית היא הראשונה ולדעת אביי היא השביעית. בעל ספר התמונה כתב שהשמיטה הנוכחית היא השנייה, הרמ"ק כתב שהיא החמישית, ובעל תפארת ישראל כתב שהיא הרביעית. לדברי בעל תפארת ישראל, המאובנים שנמצאו בעומק האדמה מקורם בבריות מהשמיטות הקודמות. לדעת רבינו בחיי בן אשר, לאחר 'היובל הגדול' סיבוב השמיטות והיובלות יחזור על עצמו 18,000 פעמים.

הרב יצחק דמן עכו כתב בספרו 'אוצר החיים', שהשנים שלפיהן נספרות השמיטות הן שנים אלוהיות שכל יום מהן הוא אלף שנים רגילות. לפי חישוב זה, כל שנה אלוהית מקבילה ל-365,250 שנים רגילות, וכל שמיטה היא 2,556,750 שנים. אם השמיטה הנוכחית היא השביעית, הרי שחלפו 15,340,500,000 שנים מבריאת העולם בפעם הראשונה עד בריאת העולם הנוכחי, מספר קרוב להשערות המקובלות היום במדע על גיל היקום.

חכמים מאסכולת תורת השמיטות

מקורות שיטה קבלית זו, מיוחסת לספר הבהיר. חכמים נוספים שניתן למצוא אצלם רמזים לשיטה זו, הם רבי יהודה הלוי, רבי יהודה הברצלוני, רבי אברהם בר חייא, ורבי אברהם אבן עזרא. מבין המקובלים שאחזו בשיטה זו היה רבי יצחק בן אברהם (ריצב"א), שהיה מבעלי הקבלה מאסכולת תורת השמיטות. רמב"ן קיבל את שיטה זו כנראה מהריצב"א, דרך רבו, רבי יהודה בר יקר. גם אצל הרשב"א בתשובותיו משתמע שאחז בגישה זו. בזוהר ניתן למצוא הדים לאסכולה זו, בחלק מהחיבורים הטבועים בו, כגון ב"מדרש הנעלם". מקובלים מאוחרים יותר, כגון רבי יוסף אשכנזי, רבי מנחם ציוני ורבי יהודה חייט, רומזים לגישה זו.

ראו גם

• תורה ומדע-גיל העולם
• חורבן העולם באלף השביעי
• מלכין קדמאין

לקריאה נוספת

• ספר התמונה, באתר היברובוקס
• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
• מידע על תורת השמיטות בקטלוג הספרייה הלאומית