תולדות ביתא ישראל

תולדות ביתא ישראל התאפיינו במלחמות ואיומי שמד, אך גם בתקופות זוהר של פריחה תרבותית.

בעקבות הגעתם של יהודים מתימן וממצרים החלה להתהוות קהילה יהודית באזור אתיופיה של ימינו, עד אשר קיסרות אקסום קיבלה עליה את הנצרות והחלה בלחימה נגד היהודים שבעקבות זאת הקימו ממלכה עצמאית בתחילת המאה ה-4. המלחמות בין שתי מדינות אלה המשיכו עד שממלכת ביתא ישראל כבשה את האימפריה החבשית ושלטה ביד רמה על צפון אתיופיה. בתחילת המאה ה-13 קמה שושלת קיסרים אשר החלה להילחם שוב נגד היהודים, וכוחה של ממלכתם החלה לרדת עד שנכבשה במאה ה-17.

עצמאות מדינית

ערך מורחב – ממלכת ביתא ישראל

התגבשות: 325–858

מטבעות עם דמותו של הקיסר אזנה.

תור הזהב: 858–1270

בשנת 960 התקוממו בני ביתא ישראל יחד עם בני האגאו נגד ממלכת אקסום הנוצרית, שהונהגה על ידי השושלת הסולומונית. בראשם עמדה יהודית המלכה, המכונה גם אסתר במקורות יהודיים ו-"יהודית גוּדית" במקורות נוצריים עוינים. לפי ליקה כהנת ברהן ברוך, יהודית היא בתו של המלך גדעון הרביעי משושלת הגדעונים ששלטה בממלכה היהודית בצפון אתיופיה, בעוד שלפי מקורות נוצריים יהודית התגיירה לרגל נישואיה. המורדים בראשות יהודית הבעירו כנסיות ומנזרים, הרגו נזירים וכמרים וחתרו להכרית את הנצרות באתיופיה. המרד הביא לנפילת ממלכת אקסום ועליית שושלת זאגווה לשלטון באתיופיה. קיסרי שושלת זאגווה בני האגאו שיתפו פעולה עם היישוב העצמאי של ביתא ישראל בצפון אתיופיה, עד שנת 1270, בה הרג יקונו אמלאק את אחרון מלכיה, יטברק וייסד את השושלת הסולומונית העוינת ליהודים. תקופת העצמאות הגמורה הייתה תור הזהב של יהודות אתיופיה.

הישרדות: 1270–1529

ערך מורחב – תולדות ביתא ישראל: 1270–1529

בשנת 1270 עלתה לשלטון השושלת הסולומונית אשר כיוונה את שנאתה כלפי היהודים אך שני הצדדים לא נלחמו. ב-1329 התרחש הקרב הראשון בין שני הצדדים כאשר היהודים פלשו לשטח האימפריה האתיופית והפסידו לצבא האתיופי שבראשו עמד צאגה קריסטוס. בין אמצע המאה ה-14 היהודים החלו להילחם שוב כנגד האתיופים קרבות מזעריים על הגבול בין שתי המדינות, בעקבות זאת הקיסר יסחק הראשון פלש לממלכה היהודית בעוצמה, דרש מהם להתנצר, והדביק את הכינוי "פלשים" לבני העדה. יסחק הראשון גם כבש וסיפח שטחים מהממלכה היהודית וחילק אותם לשלושה מחוזות שליטה, וכן עודד פעילות מסיונרית באזורים אלו. באמצע המאה ה-15 היו רובם של היהודים תחת שליטת ממלכת ביתא ישראל, אך היו מספר אזורים שנכבשו על ידי האתיופים. על אזורים אלו שלטו מושלים מקומיים שהיו מאותם קהילות יהודיות ושיתפו פעולה עם המשטר האתיופי. קיצו של הכיבוש האתיופי באותם קהילות החל ב-1434 כאשר הומלך גדעון החמישי כמלך היהודים וב-1450 סיפח את אותם קהילות חזרה לממלכת ביתא ישראל. סיפוח זה היווה התגרות בקיסר, ושימש כצעד ראשון – ולא אחרון – של היהודים לקראת לחימה עתידית.

בשנת 1462 החלו כוחות צבא יהודיים לפלוש לתוך שטח האימפריה האתיופית ולהתקדם על עבר הבירה, תוך ניצול היעדרותו של הקיסר זרע יעקב בשל נוכחותו בקרבות מול המוסלמים מעדאל בדרום. התוכנית של המנהיגים היהודים הייתה הדחת הקיסר והמלכת בנו אסקל כקיסר. אמו של אסקל, ציון ציפורה, הייתה יהודייה וקרובת משפחתו של המלך גדעון, כך שבין שני הצדדים היה שיתוף פעולה. הקיסר שמע על המזימה, ונסג בזעמו מהקרבות בדרום המדינה ישירות צפונה. כאשר כוחות הקיסר התנגשו עם היהודים התוצאה הייתה הרת אסון ולוחמים יהודים רבים נהרגו. הקיסרית ציון ציפורה נרצחה על ידי הקיסר, ומנהיגים יהודים רבים נלקחו בשבי, ביניהם הנזיר אבא צברה. הלחימה הסתיימה בניצחון אתיופי והיהודים נסוגו. לאחר הלחימה, הוסיף זרע יעקב לשמו את התואר "משמיד היהודים". בנו של זרע יעקב, הקיסר באדה מריאם הראשון המשיך את הלחימה ביהודים, חתם על הסכם שלום עם עדאל – הסכם שתרם להזרמת חיילים מהגבול בדרום צפון לממלכת ביתא ישראל. המלחמה ארכה שבע שנים בין 1465–1472 ותוצאותיה היו קשות מנשוא: יהודים רבים נרצחו בפקודה ישירה, ורבים אחרים נדרשו להתנצר פן ייענשו במוות כנקמה על רצח ישו.

בין 1478–1507, היו הקיסרים האתיופים עושי דבריה של הקיסרית הלני, ואזור הרמה האתיופית היה שליו יחסית. יחסי האיבה בין האתיופים לביתא ישראל הפסיקו, והיהודים שיקמו את עצמם. בתקופת שלטונו של הקיסר לבנה דנגל, תקפו המדינות המוסלמיות שמסביב את האימפריה האתיופית, בתמיכת האימפריה העות'מאנית. אתיופיה, יחד עם בעלת בריתה החדשה פורטוגל, הצליחו למוטט זמנית את ההתנגדות האסלאמית. ב-1520 החל מרד רחב היקף בסולטנות אדעל שהעלה לשלטון את האימאם אחמד גראן. האימאם הצליח לאחד את המדינות והנסיכויות המוסלמיות לתוך אדעל כאימפריה אזורית מתחרה לאתיופיה. לאחר שהצליח לאחד את המוסלמים, יצא אחמד גראן כנגד האתיופים וההתנגשות הראשונה בין הצדדים התרחשה בקרב שימברה קור ב-9 במרץ 1529. הקרב נגמר ללא מנצחים אך הראה שכוחם של האדעלים שווה לכוח האתיופים.

תבוסה: 1529–1632

בשנת 1531, אחמד גראן הכין את צבאו ותקף שוב. לאחר ניצחון האדעלים, הוכרחו לראשונה האתיופים לסגת. בתחילת הפלישה, התנגדו היהודים לאדעלים ותמכו באתיופים, כנראה עקב חשש ממתחרה חדש באזור. קרב אחר קרב, ניצחו האדעלים את האתיופים שניגפו מפניהם, והצליחו לחדור לתחומי ממלכת ביתא ישראל, לכבוש חלקים גדולים ממנה, ולדרוש התאסלמות של האזרחים שאזוריהם נכבשו. ההתמוטטות המהירה של אתיופיה הובילה את הקיסר לבקש עזרה צבאית מפורטוגל, וב-22 במאי 1541 הגיע לאזור חיל משלוח פורטוגזי לעזרת האתיופים. היהודים, שהגנותיהם לא הועילו מול האדעלים, ביקשו עזרה מהאתיופים והפורטוגזים. בעקבות ההסכם ביניהם, אשר כלל הגנה על היהודים בתמורה להתנצרות מלך היהודים ואחיו, שחררו האתיופים, הפורטוגזים והיהודים את ממלכת ביתא ישראל מהכיבוש האדעלי במהלך קיץ 1542. לאחר גירושם של האדעלים מהרמה האתיופית, פנה הקיסר גלאוודיוס צפונה לנקום ביהודים, והוציא להורג את המלך היהודי יורם על הפרה של התנצרותו.

בשנת 1557, עמדה האימפריה האתיופית שוב מול האימפריה העות'מאנית – אלא שבפעם הזו העות'מאנים נלחמו ישירות באתיופים, ולא כתומכים באדעלים. לאחר מותו של יורם, המליכו היהודים את רדאית כמלך ושיתפו פעולה עם העות'מאנים, בתקווה שאתיופיה לא תצליח לעמוד בלחימה בשתי חזיתות. היהודים החלו בכיבוש אזורים והצליחו להשיב לשליטת את אזור וגרה וחיזקו את ההגנותיהם, הקרבות כנגד הקיסר החדש מינאס היו מוצלחים וחייליו הובסו בקרב. העות'מאנים הצליחו ב-1560 לכבוש את חבל תיגראי יחד עם מלך מדיר בהר בהר נגוס יסחק, והכוחות היהודים שיתופו איתם פעולה. למרות הברית הנרחבת, הצליח צבא אתיופיה לכבוש שוב את תיגראי ולהדוף את העות'מאנים צפונה לחוף הים האדום. כתוצאה מכך, חתם קיסר אתיופיה על הסכם שלום עם המלך המורד של מדיר בהר ב-1562. שנה לאחר ההסכם נפטר הקיסר, ובנו סרצה דנגל ירש את כס האימפריה. ב-1579 הפר יסחק את ההסכם, פנה שוב לעות'מאנים יחד עם היהודים, שנלחמו שוב כנגד האתיופים, שבקרבות אלו הפסידו הפסד צורם. במקביל ללחימה, תקפו היהודים עמדות של הצבא הקיסרי ושני המחנות נלחמו.

ב-1579 ניהל הקיסר סרצה דנגל מערכה צבאית כנגד ביתא ישראל, אשר הסתיימה בהגלייתו של מנהיג היהודים, רדאית.

ראו גם

• מוצא ביתא ישראל

קישורים חיצוניים

• אמיר טדלה משישה, ביתא ישראל: טעימה קטנה מהיסטוריה גדולה, באתר "סטודנטים אתיופים צעירים".
• ביתא ישראל, מבט היסטורי, תורגם על ידי מיקי יאלו מתוך ספרו של וולף לסלאו, באתר "סטודנטים אתיופים צעירים".