תהילים ל"ב

תהילים ל"ב
	(א) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה.; (ב) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָו‍ֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.; (ג) כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם.; (ד) כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.; (ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲו‍ֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן חַטָּאתִי סֶלָה.; (ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.; (ז) אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.; (ח) אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.; (ט) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.; (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.; (יא) שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב.

תהילים ל"ב הוא המזמור ה-32 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך. המזמור הוא אחד מארבעה עשר מזמורים הפותחים במילה 'לדָוִד'.^[1] קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כמועילה בבקשת רחמים,^[2] והוא חלק מהתיקון הכללי.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ל"ב מורכב מאחד עשר פסוקים ומחולק לשלושה חלקים:

א'-ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר פותח בקריאות "אשרי" המשבחות את האיש שאין לו פשעים ועוונות: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (א').

ג'-ח'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסקה השנייה מתאר המשורר את מה שקרה לו. המשורר מתאר כי חווה ייסורים קשים: "בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כׇּל הַיּוֹם" (ג'). בעקבות כך הוא מודה על החטאים שלו בפני אלוהים: "אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה'" (ה'), לאחר מכן המשורר מתאר כי אלוהים סלח לו: "וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן חַטָּאתִי סֶלָה" (ה').

כעת, המשורר מסביר איך ירא אלוהים צריך להתנהג: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" וממשיך להתפלל ולהתחנן מאלוהים שימשיך להושיע אותו ולשמור עליו: "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי" (ז').

ט'-י"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר מפציר בשומעיו לא להתנהג כבהמה חסרת מעצורים: "כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ", אלא להבין שכל הבוטח באלוהים - הוא יתחסד אליו בחזרה כגמולו: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (י').

המשורר חותם את המזמור בקריאה לשמוח ולגיל בה': "שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב" (י"א).