שרי פורוהיט סוואמי
 | |
| לידה |
12 בנובמבר 1882 בדנרה, הודו  |
|---|---|
| פטירה |
1941 (בגיל 58 בערך) |
| מדינה |
הודו |
| השכלה |
אוניברסיטת קלקוטה |
| השקפה דתית |
הינדואיזם |
  | |
שרי פורוהיט סוואמי (באנגלית: Shri Purohit Swami; 12 באוקטובר 1882–1941), היה מורה (גורו) הינדואי ממהאראשטרה, הודו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורוהיט נולד בעיירה בדנרה (אנ'), בחלקה המזרחי של מדינת מהאראשטרה, חבל הארץ וידרבאה (אנ'), הודו, למשפחה עשירה ממעמד הברהמינים. הוריו העניקו לו את השם שאנקר גאג'אנאן פורוהיט (אנגלית: Shankar Gajannan Purohit).
בילדותו, הוא למד לדבר באופן שוטף בשלוש השפות השגורות באזורו: מראטהית, סנסקריט ו-אנגלית. בזכות שליטתו בשפות מגיל צעיר, הוריו שלחו אותו ללמוד ב-1903 לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת כלכותה, מערב בנגל ולתואר במשפטים במכללת דקאן (אנ') ובאוניברסיטת מומבאי (אנ').
כנער, הוא החליט לקחת על עצמו את שבועת הנזירות, צליבט, בתור ברהמהצ'אריה (אנ') (משמעות מילולית: "ההולך בעקבות הברהמן"), אולם ב-1908 נישא לגודו באי (Godu Bai), תוך שהוא ממלא את משאלות הוריו. על אף שנולדו לו שתי בנות ובן, מנישואיו אלו, ב-1910, 1914 ו-1915, הוא גמר אומר בלבו לחדש את שבועת הצליבט שלו.
שנה או שנתיים לפני נישואיו, הוא פגש באדם צעיר שהיה מבוגר ממנו רק בארבע שנים, העונה לשם נאטקאר (Natekar). לפי דבריו של פורוהיט, פגישה זו הייתה "אהבה ממבט ראשון" ונאטקאר, אשר מאוחר יותר לקח על עצמו את התואר הדתי - נזירי, באגוואן שרי חאמסה (Bhagwan Shri Hamsa), הפך להיות מורהו הרוחני של פורוהיט.
ב-1923, הגורו שלח את פורוהיט למסע לאורכה ולרוחבה של הודו, כצליין עני פושט יד הנושא בתרמילו אך קערה לאיסוף מטבעות, מסע שנמשך שנים מספר. ב-1930, החליט פורוהיט לצאת למסע ממושך ליבשת אירופה. הוא היה השלישי לעשות זאת, אחרי סוואמי ויווקאננדה ופארהמהנסה יוגהננדה. מאוחר יותר הוא יתפרסם במערב, בעיקר בשל תרגומיו לאנגלית של כתבים הינדואים עיקריים. ספרו מ-1932, "אוטוביוגרפיה של נזיר הודי: חייו והרפתקאותיו" (The Autobiography of an Indian Monk: His Life And His Adventures), התפרסם לא רק בשל המבוא אותו כתב וצירף המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס, אלא גם בשל התיאור האותנטי של חיי אדם אשר הקדיש את עצמו להיות יוגי, תוך שהוא מעביר את חוויותיו בצורה קולחת ביותר. מעתה והלאה, המשורר האירי, ייהפך לחברו הקרוב ביותר של פורוהיט, עד למותו של ייטס. לאחר זאת, ב-1934, הוא אוזכר בספרו של באגוואן שרי חאמסה, "ההר הקדוש" (The Holy Mountain), אשר היה הספר השני לו כתב ייטס מבוא. במהלך השנים 1935 - 1936, בשהותם המשותפת באי הספרדי מיורקה, פורוהיט עבד בשיתוף פעולה הדוק עם ייטס על תרגום "עשר האופנישדות העיקריות" (The Ten Principal Upanishads), אשר יצא לאור ב-1937, במסגרת הוצאת הספרים "פייבר את פייבר" (Faber and Faber). ספר אחר פרי עטם המשותף, שיצא לאור בשנה העוקבת, 1938, הוא הספר "מכתמי יוגה" (Aphorisms of Yoga), עיבוד ליוגה סוטרות של באגוואן שרי פטנג'לי, אשר כלל לראשונה בעולם המערבי, בעמודיו האחרונים, לצד החלק התאורטי והרוחני של הסוטרות המגולל בעמודים הקודמים, מספר מצומצם של איורים לתרגול גופני של אסאנות (תרגול יציבתי).
