שמשון (ספר)

שמשון
	זאב ז'בוטינסקי
מידע כללי
מאת	זאב ז'בוטינסקי
שפת המקור	רוסית
סוגה	רומן היסטורי
נושא	שמשון
הוצאה
הוצאה	ראזסווייט
תאריך הוצאה	1926
הוצאה בעברית
תרגום	1929 - ברוך קרופניק; 1976 - יצחק אורן; 2007 - פטר קריקסונוב
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	‫ 000324386

שמשון הוא אחד משני הרומנים ההיסטוריים שכתב זאב ז'בוטינסקי (השני הוא "חמשתם").

הספר נכתב בין השנים 1919–1926, בתקופה שבה שהה ז'בוטינסקי בארץ ישראל. הספר יצא לאור לראשונה בפריז, שם פורסם בהמשכים בשבועון הציוני בשפה הרוסית "ראזסוויט" ('השחר').

עלילת הספר "שמשון" מבוססת על הרחבות רבות של סיפור שמשון המקראי. באמצעות סיפור העלילה מתאר ז'בוטינסקי את דמות המנהיג שמשון על פי תפיסתו האישית, ויש הטוענים שהרומן הוא אוטוביוגרפי באורח חלקי.

הספר ראה אור בעברית במהדורות אחדות ותרגומים אחדים.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני הולדת שמשון, בא איש גבה קומה ומודיע לאמו של שמשון, שבנה יושיע את עמו מידי אויביו. האיש אמנם מתואר כמלאך אלוהים, אך יש רמיזות ברומן על כך שההתרחשות הייתה כזו של מערכת יחסים של אמו של שמשון עם האיש, או אולי אונס, ומנוח, אביו של שמשון יצא אחר כך לרדוף אחריו והרגו.

על פי סיפורה של הצללפוני, אמו של שמשון, האיש אומר לה, שבנה יגדל כנזיר – לא ישתה יין ולא יגלח את שערו מיום היוולדו ועד יום מותו. שמשון בצעירותו היה ילד גדל גוף, שלא הסתדר בחברת ילדים בני גילו. כבוגר הוא מתואר בספר כאדם גבה קומה, יפה תואר, רחב כתפיים וחזק מאוד, בעל מחלפות שיער ארוכות בשל היותו נזיר. הוא מתואר כאדם חכם בעל ידיעות רבות, מספר סיפורים, משלים וחידות ותמים במידה מסוימת, בעל תאוות לאוכל ונשים. שמשון הוא בן לשבט דן, אך לא רואה עצמו כשייך לשבט מסוים.

שמשון מחליט לעזוב את ביתו ושבטו ולהסתובב ברחבי המדינה ממקום למקום. בהמשך הספר, הוא עובר להתגורר עם עמי פלשת, לומד את מנהגיהם, מתלבש ונראה כמותם, והם רואים בו אחד מהם. שמשון מעיד על עצמו, שהוא מעדיף לגור עם פלשתים. הוא מתיידד עם גיבור פלשתי בשם אכתור.

למרות שהוריו מעדיפים שיינשא לאישה מבני עמו, שמשון מתחתן עם אישה פלשתית בשם סמדר. טקס החתונה מתקיים בעיר פלשתית. אלינער, אחותה הצעירה של סמדר, מקנאת בה, ומנסה לקלקל את השידוך. היא מגלה בשיחה עימה את פתרון החידה ששאל שמשון את חבריו הפלשתים בסעודת החתונה, ומגלה להם את הפתרון. ביום השביעי לחתונה, כששמשון וסמדר מצטרפים שוב לסעודה חגיגית, חבריו מספרים את הפתרון לשמשון; הוא כועס על סמדר וטוען לפני הפלשתים, שבלי עזרתה לא היו מצליחים לגלות את פתרון החידה. בשל כעסו על אשתו, הוא מחליט לעזוב אותה והיא חוזרת לבית אביה.

לאחר מספר חודשים, כאשר כעסו של שמשון שכך, הוא חוזר לבית אביה של סמדר, כדי לקחתה לבית החדש שבנה בשבילם. אך אביה של סמדר, ברגם, מספר לו שנתן אותה לאכתור (כתיב אחר לשם הגיבור הטרויאני הקטור) חברו הטוב, לאחר שחשב שנטש אותה, ולכן הוא מציע לשמשון לקחת במקומה את אחותה הצעירה, אלינער. שמשון מסרב להצעה והולך לבית אכתור, כדי להחזיר את סמדר אליו; שם נוצרת מהומה ושמשון הורג את אכתור ואת הפלשתים שבאים לעזרתו של אכתור. לאחר מכן הוא נמלט מהעיר, והפלשתים בתור נקמה שורפים את ברגם יחד עם שתי בנותיו. מאז חלה הידרדרות ביחס הפלשתים לשמשון, והוא הופך לנרדף בכל גבול ארץ כנען.

בהמשך הספר, ממשיך ז'בוטינסקי בתיאור העימותים בין שמשון לפלשתים. כאשר הפלשתים מגלים ששמשון מתחבא בגבול שבט יהודה, הם שולחים שליחים לנציגי השבט ומודיעים שעליהם לאסור את שמשון ולהביאו אליהם, אחרת יפתחו במלחמה עם שבט יהודה. נציגים מהשבט הולכים לשמשון ומבקשים ממנו שיאפשר להם להסגירו לפלשתים, אך שמשון מציע להם לארגן את כל שבטי ישראל ולהילחם יחד בפלשתים. אנשי שבט יהודה מסרבים; שמשון בז להם, אבל מסכים להסגיר את עצמו. הוא מוסגר לפלשתים, אך חבריו הקרובים, שנקראים בספר 'שועלי שמשון', עוזרים לו להימלט מהם, תוך גרימת אבדות לצבא הפלשתים.

שמשון נכנס לעיר הפלשתית עזה, על-מנת להציק ולפגוע בפלשתים. הפלשתים מקיפים את העיר ומחפשים את שמשון באמצעות אלפי חיילים. אישה בשם דלילה מסתירה אותו בביתה. באמצע הלילה הוא יוצא מהעיר, כאשר שתי הדלתות העצומות של העיר על כתפיו. כהערכה לדלילה, הוא ממשיך להיפגש איתה בסתר בנחל שורק וחושב לקחתה לאישה. לקראת סוף הספר דלילה מחליטה להסגיר את שמשון לפלשתים ומגלה להם את סוד כוחו, הטמון במחלפות שערו. כך הפלשתים תופשים את שמשון. למרות שנאתם כלפיו, הם מחליטים לא להורגו, אלא רק לעוור אותו, כדי להגביל את התנועה שלו ברחבי הערים הפלשתיות. בתקופה האחרונה לחייו, למרות מגבלתו, הוא מסתובב ברחבי הערים הפלשתיות, מתחבב על ידי ילדים צעירים, ומספר פעמים אף מציל את תושבי הערים הפלשתיות מאסונות.

הפרק האחרון בספר, מסופר בצורת עדות של אדם מצרי, שהיה עד למותו של שמשון. הסיפור מתרחש בחג האסיף, כאשר חמשת מנהיגי הפלשתים ועם פלשתי רב נאספים בבית האל דגון. כדי לשעשע את המסובים, הם מחליטים להביא את שמשון כדי לבוז לו. בשלב מסוים דלילה, שהייתה נוכחת באולם, מתחילה לחוד חידות לועגות על שמשון, ואז מתגלית גם העובדה שדלילה אינה אלא אלינער, אחותה הצעירה של סמדר. אחת החידות שחדה לו דלילה/אלינער היא:

מהאוכל יצא מתוק, מעז יצא משחק, מההורג יצא לץ?

— ז'בוטינסקי, שמשון, עמ' 310

שמשון בוחר להגיב: "ופתאום נחה דעתו, בפניו נראה שוב חיוך, ובקולו הקודם אמר בקול רם ובנחת: 'ועתה הגידו נא כולכם את חידת שמשון האחרונה: רבים אשר המית במותו מאשר המית בחייו!'"^[1]. ובבת אחת, שמשון מפיל את עמודי האולם והורג תחתיו רבים מיושביו.

דמויות ואירועים משמעותיים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מתוארים דמויות ואירועים בעלי השפעה רבה על שמשון. אלו עשויים להוות דוגמאות לדמויות או אירועים מקבילים בחיי היום-יום, שז'בוטינסקי מתייחס אליהם באופן דומה לזה המתואר בספר.

הנביאים - בספר אין כמעט אזכור לפולחן דתי-יהודי, שמבוצע על ידי יהודים משבט כלשהו. היחידים עליהם אומר שמשון בספר שהם שומרים דרך קבע את המסורת היהודית, הם הנביאים. הנביאים מוזכרים לראשונה בספר בתור אנשים פשוטים ומרוחקים משאר העם. שמשון מתאר אותם בספר בצורה מאוד שלילית וביקורתית, ונראה שהעם לא לוקח את דבריהם ברצינות. הנביאים מתוארים כאנשים שכל מטרתם היא לקלל את העם על מעשיו ולהפריע בחיי היומיום. לאורך הסיפור שמשון נמצא תמידית בעימות איתם, ואילו הם מתייחסים אליו באיבה רבה ונואמים מול כל העם נגדו.

שועלי שמשון - נעריו הנאמנים ביותר של שמשון. הם נשארים צייתנים ולא מפקפקים במעשיו לאורך כל הספר, גם כששמשון נרדף והופך לשנוא בעיני רבים. שועלי שמשון מתלבשים באופן שונה מאנשי השבטים, הם מייצגים את שמשון בתחרויות בין נערי העמים והם גאוותו של שמשון. בפרשנויות שונות של הספר ניתן להקביל בין שועלי שמשון לבין נוער בית"ר, הארגון שבראשו עמד ז'בוטינסקי, ובו ראה את הגשמת שאיפותיו לנוער עברי. לשועלי-שמשון, בדומה לנוער בית"ר, היו סממנים כגון דגל, המנון משותף וגינונים של מסדרים צבאיים במסדריהם.

משפט שמשון - בני דן מציעים לשמשון להיות שופט ושמשון מסכים לכך. שיטת השיפוט של שמשון מתוארת כשונה מזו של שופטים אחרים. למשל, הוא דוגל בכך שלא כל מי שהוא ישר הוא בהכרח הצודק במשפט, אלא מי שחכם יותר הוא זה שיזכה במשפט.

סיפור לוטשי המחרשות - לאחר ששמשון הופך לנרדף בכל ארץ כנען, הוא פונה לזקני שבט דן ומבקש את תמיכתם ברעיון שלו להכין חרבות וחניתות. זקני דן מתנגדים לכך מכיוון שהפלשתים אסרו על אנשים בגבול ישראל להתמחות במלאכת לטישת מחרשות (מחשש שאותם אנשים יכינו חרבות), ולכן הם משתמשים במחרשות עץ וחוששים להפר את איסור הפלשתים. שמשון בז לפחד שלהם, ולבסוף הוא שודד ספינה עם חרבות שהגיעה לאחד מחופי פלשתים.
סיפור בני רכב - כששמשון בורח למדבר מפני הפלשתים (לאחר שריפת ברגם וסמדר) הוא שוהה "שבעה ימים ושבעה לילות על שפתו הדרומית של ים המוות, באוהלו של בן רכב." (ז'בוטינסקי (2007): עמ' 159). מסופר על בני רכב שאין מנהגם להזכיר את שם האב של האדם ושכולם נקראים פשוט "בני רכב" למען השוויון. על אליאון (בן רכב אצלו שמשון שוהה) מסופר שיש לו שישה בנים, כולם נשואים ומרובי ילדים. בני רכב עוסקים ברעיית עזים, חציבת מלח וייצור כלי חומר. הם יוצרים את כל הכלים חוץ מכדים ליין כי זה חטא שאסר עליו נביאם יונדב. חטא נוסף עבורם הוא לשבח בן אנוש, שכן כל האנשים שווים. אליאון המארח מסביר לשמשון שבני רכב אינם מבני ישראל אבל שהאל שלהם הוא אותו האל. הוא מספר לו שהם בניו של קין שהיה עובד האדמה הראשון בעולם ושהם מכפרים על החטא שהוא חטא. לפי אליאון נביאם יונדב הורה להם לכפר על החטא הגדול שקין עשה כשרצה לחלק את האדמה לחלקות. ההוראה כוללת איסור הכבדה על האדמה ועל חרישה ובניית מבנים מאבן. כמו כן, אסור להם לשפוך דם (ולכן הם גם מנועים מיין). אליאון בן רכב נותן לשמשון את בתו עדנה והיא יולדת לשמשון שני בנים: "אליאהבני" ו"עדאלאורי".

פרשנות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דרך דמותו של שמשון ושאר הדמויות והאירועים המופיעים בספר, ניתן ללמוד על חזון הציונות כפי שהצטייר בעיני ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי מדגיש במהלך הספר מוטיבים דרכם הוא מנסה להעביר את מסריו לקוראי הספר, בהם תפיסתו את דמות המנהיג האידיאלי, חינוך הנוער, תרבות ארצישראלית, צבא עברי ועוד. התפיסה האוניברסלית של זאב ז'בוטינסקי ביחס ליחסים בין עמי העולם מובאת במקרה בו היה ריב בין שני גברים והוא קבע שיתנו להם להילחם עד שיתשו כוחותיהם. כמו כן שמשון מסביר שעדיף שכל שבט או אדם יחיו בנחלתם לחוד וכך ישמר השלום ביניהם, בדומה לתפיסתו הליברלית של ז'בוטינסקי.

תרגומים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז' ז'בוטינסקי, שמשון: רומן; תרגם: ב' קרופניק, בעריכת המחבר, ברלין – תל אביב: א"י שטיבל, 1929.
זאב ז'בוטינסקי, שמשון; תרגום: י' אורן, תל אביב: ספרית מעריב, 1976.
זאב ז’בוטינסקי, שמשון; מרוסית: פטר קריקסונוב, ירושלים: כתר; מכון ז'בוטינסקי, 2007^[2].
זאב ז’בוטינסקי, שמשון; מרוסית: ברוך קרוא, ירושלים: הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תש"י, בפרויקט בן יהודה.