שליו סיני

שליו סיני
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תרנגולאים
משפחה:	פסיוניים
סוג:	שליו
מין:	שליו סיני
שם מדעי
Coturnix chinensis ‏ליניאוס, 1766

ביצה של שליו סיני

שליו סיני המכונה גם שליו אסייתי כחול או שליו המלך (שם מדעי: Coturnix chinensis) הוא מין של עוף קטן עד בינוני ממשפחת הפסיוניים, (סוג: Coturnix). הוא הקטן ביותר מבין המינים בסוג שליו.

מבנה

• גובה 8–10 ס"מ.
• משקל כ-25 גרם.
• אורך כנף 78–82 מ"מ לזכרים ו- 80–84 מ"מ לנקבות.
• אורך הזנב עד 25 מ"מ לזכרים ו- עד 29 מ"מ לנקבות.
• צבעים - הראש כחול שחור, המקור שחור, הפנים והגרון שילוב של שחור ולבן, החזה כחלחל אפור בהיר, הבטן אדום ערמוני, הגב כחול כהה והרגליים צהובות עד כתומות.

הזכר מהודר יותר מן הנקבה שעיקר צבעה חום מנומר.

תפוצה

השליו הסיני נפוץ בדרום-מזרח אסיה, בדרום אסיה ובאוסטרליה, כולל: הודו, סרי לנקה, הודו סין, איי הרפובליקה הסינית, חצי האי המלאי, איי אנדמן וניקובר, סומטרה וג'אווה.

בית גידול

השליו הסיני חי על הקרקע באזורים לחים כמו גבולותיהם של אגמים וביצות, וליד שדות אורז אשר הוא אוכל את יבולם. כן ניזון השליו הסיני מחרקים, (כולל טרמיטים) ורכיכות, אותם הוא הורג טרם אכילתם.

קינון ורבייה

השליו הסיני הוא עוף מונוגמי החי כל חייו עם בן זוג אחד. במהלך עונת הרבייה הזכר שהוא טריטוריאלי ביותר, משמיע 3 שריקות, הראשונה בקול צווחני והשתיים לאחריה בקול רך. בקן הבנוי על הקרקע, ומדופן בקש ועלים, מטילה הנקבה 6–12 ביצים בצבע זית – חום כהה, בעלות קליפה מחוספסת השוקלות כ-4.5 גרם כל אחת. הביצים גדולות מאוד יחסית לגופה של הנקבה המתקשה לכסות אותן בגופה בעת הדגירה. הקן ממוקם מתחת לשיח כדי להגן על האפרוחים, שהם מקבוצת עוזבי קן, מפני טורפים. האפרוחים בוקעים מהביצים לאחר כשבועיים וחצי. הזכר אינו מסייע באימון וגידול האפרוחים, לאחר כחודש האפרוחים מגיעים לבגרות ומתחילים להזדווג בינם לבין עצמם.

בשבי

היופי והצבעוניות של השליו הסיני, גרמו לכך שהוא הפך לחיית מחמד מועדפת. המגדלים מחבבים את השליו הסיני גם עקב פוריותו הגדולה, והשטח הקטן שנדרש לו לשם מחייתו. זנים חדשים פותחו וכיום מגדלים בשבי מגוון של צבעים של עוף זה.

• כסוף – זהו הפיתוח הנפוץ ביותר ונוצותיו הם בגוונים שונים של אפור פסטל מואר. זן זה הופיע לראשונה כמוטציה טבעית, בבריטניה בשנת 1940.
• לבן – מדובר בצבע לבן אמיתי, ולא בהיעדר צבע (לבקן). לעיתים לעופות מזן זה יש נוצות צבעוניות, אך המגמה היא לפתח זן צח כשלג.
• אדום חזה – הראש והפנים שחורות עם פס לבן סביב העיניים. סינר אדום תלוי מן הגרון על כל החזה.
• אדום חזה כסוף – זן יפה ביותר עם ניגודים של הסינר האדום ורדרד על החזה, על רקע נוצות אפורות כסופות.
• קינמון – זן זה צבעו חום צהבהב כמו קינמון ועל כן בארצות הברית מכנים אותו בשם זה. באירופה הוא מכונה "פאון" (עופר) שכן צבעו מזכיר צבע של עופר איילים.
• כחול – נראה לבוש בסרבל אפור כחול.
• שחור – נראה כמו הכחול אך צבעיו כהים יותר.
• שנהב – צבעו בהיר יותר מזה של הכסוף ועל חזהו סינר אפור.
• פנינה – מזכיר את זן הקינמון אך הוא יותר בהיר ויש בו תערובת של צהוב עם חום בהיר.

ראו גם

• שליו
• שליו נודד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שליו סיני בוויקישיתוף

• שליו סיני, באתר ITIS (באנגלית)
• שליו סיני, באתר GBIF (באנגלית)
• Janice Pappas, Chinensis Coturnix, University of Mishigan Museum of Zoology
• Katie Thear, KEEPING QUAIL, Broad Leys Publishing