שיטת קפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת אקלים לפי קפן-גייגר[1]
  Af
  Am
  Aw
  BWh
  BWk
  BSh
  BSk
  Csa
  Csb
  Csc
  Cwa
  Cwb
  Cwc
  Cfa
  Cfb
  Cfc
  Dsa
  Dsb
  Dsc
  Dsd
  Dwa
  Dwb
  Dwc
  Dwd
  Dfa
  Dfb
  Dfc
  Dfd
  ET
  EF

שיטת קפן לסיווג אקלימים היא השיטה הנפוצה ביותר למיון אזורי אקלים בעולם. היא קרויה על שמו של הקלימטולוג הגרמני ולדימיר קפן. השיטה הוצגה על ידי קפן ב־1884 ועודכנה על ידיו מספר פעמים עד 1936. בסוף ימיו הוא עבד עם הקלימטולוג הגרמני רודולף גייגר (אנ') שהמשיך בעדכון השיטה והיא מכונה לעיתים שיטת קפן-גייגר לסיווג אקלימים.

הסבר השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת קפן מתבססת על גורמים ממוצעים של כמות המשקעים יחסית לטמפרטורה. קפן מיין את האקלים לחמישה סוגי אקלים ולארבעה תת־אזורים מכל צד של קו המשווה. קפן התייחס גם לקשר בין הצמחייה הטבעית בה מאופיין כל אזור לבין כמות המשקעים והטמפרטורה בו.

המיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות 1 אות 2 אות 3
A (טרופי) f (יער גשם)
m (מונסון)
w (סוואנה, רטוב)
s (סוואנה, יבש)
B (צחיח) W (מדברי)
S (ערבה)
h (חם) ׁ
k (קר)
C (ממוזג) s (קיץ יבש)
w (חורף יבש)
f (ללא עונה יבשה)
a (קיץ חם)
b (קיץ חמים)
c (קיץ קר)
D (יבשתי) s (קיץ יבש)
w (חורף יבש)
f (ללא עונה יבשה)
a (קיץ חם)
b (קיץ חמים)
c (קיץ קר)
d (חורף קר מאוד)
E (קוטבי) T (טונדרה)
F (קפוא (כיפת קרח))

שיטת סיווג האקלים של קפן מחלקת את האקלים לחמש קבוצות אקלים עיקריות: A (טרופי), B (צחיח), C (ממוזג), D (יבשתי) ו־E (קוטבי). האות השנייה מציינת את עונת המשקעים, ואילו האות השלישית מציינת את עונת החום.

A: טרופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אקלים טרופי

האקלים הטרופי שמצוי באזור A, מצפון לקו המשווה עד חוג הסרטן (22 '26 23°; צפון) ומדרום לקו המשווה עד חוג הגדי (22 '26 23°; דרום), הוא אקלים שבו הטמפרטורות בממוצע בין C°‏ 20 בלילה ל־C°‏ 30 ביום לאורך כל השנה, עם כמויות משקעים של לפחות כ־1000 מילימטרים בשנה. ויכולה להגיע באזורים מסוימים לכ־2500 מ"מ בשנה. ההבדלים בין עונה יבשה לרטובה יכולים להיות מהותיים וחדים כמו בגשמי המונסון בתת־היבשת ההודית, ועד מקומות שבהם בעונה ה"יבשה" יורדים יותר מ־50 מ"מ גשם בחודש. ברוב המקומות בעונות הרטובות כמות הגשמים עוברת בקלות את ה־200 מ"מ לחודש ויכולה להגיע גם ל־300 מ"מ בממוצע לחודש אחד.

B: צחיח (מדברי, וערבה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים המדברי מצוי באזור B, מצפון ומדרום לאקלים הטרופי, גובל בו ויוצר הפרדה בין האקלים הטרופי לאקלים הממוזג, אקלים זה הוא אקלים חם ויבש שבו הטמפרטורה גבוהה וכמות המשקעים מעטה.

  • אקלים צחיח (מדברי) - עיקר המשקעים בקיץ (BW)
    • אקלים צחיח חם (BWH): באקלים זה השורר ברצועת המדבריות העולמית באזור קווי הרוחב 30° אך יכולות לאפיין גם אזורים בקווי רוחב נמוכים יותר כתוצאה ממרחק רב מהים וזרמי מים קרים. מאופיין בכמויות משקעים דלות של פחות מ־200 מ"מ לשנה ואף פחות מ־100 מ"מ במקומות מסוימים, עם טמפרטורות שיכולות להגיע לנקודת הקיפאון בחורף בלילה אך ל־C°‏ 20 ביום, ובקיץ לרוב הטמפרטורה תהייה מעל ל־C°‏ 35 ויכולה להגיע בקלות ל־C°‏ 50.
    • אקלים צחיח קר (BWk) נפוץ בעיקר במרכז אסיה בשל המרחק מהים. ההבדל המהותי בינו ובין האקלים החם זה, שבאקלים הקר הטמפרטורה בחורף הממוצעת היא באזור האפס מעלות צלזיוס או קרוב לכך. אך הטמפרטורה בקיץ מגיעה בקלות למעל ל־C°‏ 30 וכמויות משקעים של פחות מ־250 מ"מ.
  • אקלים צחיח למחצה (ערבה) - עיקר המשקעים בחורף (BS) מאפיינות את אותן טמפרטורות של האקלים הצחיח, אך עם כמויות משקעים כפולות, אך לא מספקות כדי שהאזור ייחשב כגשום.
    • אקלים צחיח למחצה חם (BSh) כמויות המשקעים הן בין 200 ל־400 מ"מ עם טווח טמפרטורות המתאים לאקלים הצחיח החם. נחשב לאזור חיץ בין האקלים הצחיח לאזורים גשומים יותר. באר שבע כדוגמה נמצאת באזור זה.
    • אקלים צחיח למחצה קר (BSk) כמויות משקעים בין 250 מ"מ ל־400 מ"מ, עם טווח טמפרטורות של אקלים צחיח קר. אנקרה כדוגמה לעיר הנמצאת באזור זה.

C: ממוזג[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים הממוזג מצוי באזור C, בין קו רוחב 30° צפון ומדרום, עד קו רוחב 60° צפון ודרום, הוא מפריד בין האקלים המדברי ליבשתי. הוא אקלים לח שיש בו עונת קיץ חמה ועונת חורף קרה. אקלים זה נחשב לנוח ביותר לאדם, ולכן אזורי אקלים אלה נחשבים למאוכלסים ביותר בעולם ביחס לשטחם.

  • אקלים ים־תיכוני (Cs)
    • אקלים ים תיכוני קיץ־חם (Csa) האקלים הנפוץ לאורך רוב חופי הים התיכון ואייו. אך גם כולל את נאפה ואלי בקליפורניה. מאפיין קיץ חם שבו הטמפרטורה יכולה להגיע לכ־C°‏ 30, וחורפים קרירים שבה לרוב הטמפרטורה לא יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון. כמויות המשקעים נעות בין כ־500 ל־1000 מ"מ גשם בשנה שיורדים בעיקר בחורף.
    • אקלים ים תיכוני קיץ־חמים (Csb) מאפיין מקומות כמו פרובאנס בצרפת ובצפון פורטוגל. ההבדל הוא שהטמפרטורה המקסימלית בקיץ תהייה לרוב מעל C°‏ 25 אך פחות מ־C°‏ 30. מה שיוצר קיץ פחות חם ויותר "נסבל" במקומות אלו.
  • אקלים סובטרופי גשום (קיץ חם a)
    • עם משקעים בכל עונות השנה (Cfa) קיים בעיקר בין קווי הרוחב 25° ל־35° במזרח אסיה יבשת אמריקה ואוסטרליה בסמוך לחופים ולזרמי מים חמים יחסית. מאופיין בטמפרטורות של בין C°‏ 0 בחורף ל־C°‏ 30 בקיץ עם גשמים מרובים כל השנה, עם משקעים של כ־1,000 מ"מ בשנה. אזורי אקלים אלה חשופים לסופות טרופיות.
    • עם עיקר המשקעים בקיץ (Cwa) מאפיין אזורים הסמוכים לאקלים טרופי כמו צפון הודו, ובמקומות ברמות גבוהות הסמוכים לאזורים הטרופיים כמו מקסיקו סיטי, אדיס אבבה, וניירובי. מאפיין טמפרטורות בממוצע של בין C°‏ 10 בלילה לכ־C°‏ 25 ביום לאורך כל השנה, עם כמויות משקעים ממוצעת של כ־1000 מ"מ בשנה.
  • אקלים ימי (קיץ חמים b / קיץ קר c)
    • עם משקעים בכל עונות השנה (Cfb) מאופיין בטמפרטורות שבין C°‏ 0 ל־C°‏ 10 בחורף, ל־C°‏ 15 עד C°‏ 25 בקיץ. עם כמויות משקעים הנעות בין 500 ל־1,000 מ"מ היורדים בצורה שווה פחות או יותר לאורך כל עונות השנה. מאפיין בעיקר את ארצות מערב אירופה, כמו צרפת, בריטניה, הולנד ומערב גרמניה.
    • עם עיקר המשקעים בקיץ (Cwb)
    • עם משקעים בכל עונות השנה (Cfc)
    • עם עיקר המשקעים בקיץ (Cwc)

D: יבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אקלים יבשתי

האקלים היבשתי מצוי באזור D, מצפון לאקלים הממוזג עד החוג הארקטי (66° צפון) ומדרום לאקלים הממוזג עד חוג הקוטב הדרומי (66° דרום), הוא אקלים קר ורטוב שבו הטמפרטורה נמוכה וכמות המשקעים רבה.

E: קוטבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אקלים קוטבי

האקלים הקוטבי מצוי באזור E, מסביב לקצות ציר כדור הארץ, מצפון לאקלים המושלג עד קו רוחב 90° צפון ומדרום לאקלים המושלג עד קו רוחב 90° דרום, הוא אקלים קר ויבש שבו הטמפרטורה נמוכה מ־C°‏ 10 כל השנה וכמות המשקעים מעטה.

  • הטונדרה - אזור שולי הקטבים (ET) בהם הטמפרטורה הממוצעת עולה מעל C°‏ 0 לפחות חודש בשנה.
  • כיפות הקרח הקוטביות - אזור הקטבים עצמם (EF) בהם הטמפרטורה הממוצעת לא עולה מעל C°‏ 0 כל השנה.

מפות אקלים לפי יבשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיטת קפן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו Peel, M. C. and Finlayson, B. L. and McMahon, T. A., Hydrol. Earth Syst. Sci., Vol. 11, pp. 1633-1644 (2007), Updated world map of the Köppen-Geiger climate classification