שור אוסבורנה

שור אוסבורנה (בספרדית: Toro de Osborne) הוא פסל שטוח בדמות צללית שור המוצב ב-89 אתרים שונים בצדי דרכים ברחבי ספרד, ונחשב לסמל לא רשמי שלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוורים הראשונים נוצרו ב-1956 בידי מנולו פרייטו, כפרסומת למותג הברנדי "וטראנו" של יצרנית השרי אוסבורנה. השוורים היו שחורים, והמילה "Veterano" הופיעה עליהם באדום. בתחילה יוצרו השוורים מעץ, אך פגעי מזג האוויר הביאו להחלפתם בשוורים ממתכת ב-1961. באותה העת היה גובהו של כל שור 7 מטרים. ב-1962 נאסר על הצבת פרסומות במרחק של 150 מטרים מהדרך. השוורים הוצבו עתה רחוק יותר מהדרכים, וכדי שניתן יהיה להבחין בהם, הם הוגבהו לכדי 14 מטרים, גובהם הנוכחי.

ב-1988 שוב תוקן חוק הדרכים הספרדי, ונאסר כליל על הצבת פרסומות לצדי הדרכים. הכיתוב "Veterano" נמחק מהשוורים, אך הם נותרו במקומותיהם, משלא היוו עוד פרסומות. ב-1994 נאסר גם על הצבתם של השוורים עצמם, אך הציבור הספרדי, שהתרגל לנוכחותם בצדי הדרכים, הביע תרעומת על כך, ודרש להשאירם. ב-1998 פסק בית המשפט העליון כי נוכח "ערכם האסתטי והתרבותי", ניתן להשאירם.

כיום מוצבים ברחבי ספרד 89 שוורים. הם הפכו מזוהים עמה, ומהווים סמל בלתי רשמי. השוורים מופיעים על מוצרי מרצ'נדייזינג ומזכרות לתיירים, ואוהדים של נבחרת הכדורגל הספרדית נוהגים להניף את דגל ספרד שעליו מצויר השור. 21 השוורים המוצבים באנדלוסיה הוכרזו כאתרים היסטוריים, ונהנים מהגנה מיוחדת בשל כך. כשחברת אוסבורנה תבעה בעלי חנויות מזכרות בסביליה שמכרו מזכרות הכוללות את השור, בטענה שעשו שימוש בסימן מסחרי של החברה ללא היתר, דחה בית המשפט את התביעה, בנימוק שהשור הוא "מורשת תרבותית ואומנותית של העם הספרדי". בית המשפט קבע שהשור מהווה סמל המייצג מכנה משותף רחב לעם הספרדי, המאפיל על מקורו כסימן מסחרי.

בסרטו של ביגאס לונה, "נקניק נקניק", מהווה השור מוטיב חוזר, כאשר שני גיבורי הסרט, בגילומם של חאווייר ברדם ופנלופה קרוז, מקיימים יחסי מין למרגלות אחד השוורים, ובהמשך, כשיחסיהם מתערערים, מכלה ברדם את זעמו ומנפץ את אחד השוורים. כדי להפיס את דעת הקהל, טרח לונה לציין כי השור שנהרס הוא העתק ולא שור מקורי. גם מחוץ לספרד נתפס שור אוסבורנה כאחד מסמליה של ספרד. ב-1972 עיטר השור את עמוד השער של הניו יורק טיימס, בכתבה שעסקה במדינה, וב-1983 יצר האמן קית' הרינג יצירה בהשראתו.

מנגד, באזורים בדלניים יותר של ספרד, היותו של השור סמל של השלטון המרכזי גרר עוינות. השור היחיד בקטלוניה, בעיירה אל ברוק, נהרס או הושחת מספר פעמים בין 1998 ל-2009. שור אחר, שנתגלה רק כ-30 שנים לאחר שהוצב, עם כריתתם של ברושים שהסתירו אותו, נהרס זמן קצר לאחר מכן, ורוססו עליו כתובות נאצה נגד ספרד. גורמים לאומניים בקטלוניה אף אימצו את החמור כסמל לאומי, כתחליף לשור. בגליסיה נצבע שור אוסבורנה בכתום בשנת 2008 כמחאה נגד השלטון המרכזי בספרד.