שוברת קרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שוברת קרח
שוברת הקרח הגדולה בעולם "50 שנה לניצחון"

שוברת קרח היא ספינה שמטרתה לנוע ולנווט באזורים ימיים המכוסים בקרח.

כדי שספינה תיחשב לשוברת קרח עליה לעמוד בשלוש דרישות עיקריות: גוף מחוזק, צורה מיוחדת לשבירה ולפילוס של הקרח וכוח רב כדי לדחוף דרך הקרח. ספינה רגילה ללא גוף מחוזק לא תסתכן ותתקרב לקרח כלל. שוברת הקרח זקוקה לשלדה מחוזקת כדי לעבוד בסביבת קרח. ספינות אלו משתמשות במומנטום ובכוחן כדי לדחוף את חרטום הספינה מעל הקרח. משקלה של הספינה גורם לקרח שמתחתה להישבר לשניים ולהתנתק בחתיכות. עיצובו המיוחד של גוף שוברת הקרח מכוון את הקרח השבור מסביב לספינה או מתחת לקרח מסביב כדי לאפשר לספינה להתקדם הלאה. הצטברות של קרח שבור תעצור את הספינה מהר יותר משבירת הקרח עצמה. חלקיה של שוברת קרח הבולטים אל המים (למשל, המדחף) נמצאים בסכנה גדולה יותר להינזק מאשר גוף הספינה עצמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות בעלות גוף מחוזק המיועד להתמודד עם ים המכוסה בקרח ניבנו כבר מעת שיצאו המסעות הראשונים של האדם לקטבים. בתחילה היו אלה אוניות עץ שעיצובן היה דומה לאוניות רגילות, אולם הן חוזקו במיוחד למשימתן, במיוחד בקו המים. סביב האוניה הוצמדו לוחות מתכת להגנה על העץ ולעיתים נבנה להן חרטום מצופה מתכת, כמו גם שדרית וירכתיים. החיזוק נועד לשמור על גוף הספינה במידה והקרח השבור מפעיל לחץ על גופה בתנועת מלקחיים. תופעה זו אפשרית כתוצאה מרוחות וזרמי גאות ושפל.

שוברת הקרח הראשונה בכוח מנוע קיטור הייתה City Ice Boat No. 1 שנבנתה בפילדלפיה בשנת 1837. הייתה זו אוניית משוטה שנועדה לשבור קרח בשטח הנמל. שוברת הקרח האירופית הראשונה הייתה האונייה הרוסית "פיילוט" (Пайлот) שנבנתה בשנת 1864.

בתחילת המאה ה-20 החלו מספר מדינות להפעיל שוברות קרח מתמחות, רובן שייטו במימי חופים. ארצות הברית, קנדה, וברית המועצות אחריהן, בנו גם שוברות קרח שנועדו לשיט בלב ים ובהדחק של כ-10,000 טון. במהלך השנים השתכללו שוברות הקרח, אולם פריצת הדרך הבולטת נוצרה עם בניית שוברת הקרח הסובייטית "לנין", בשנת 1959, אשר הונעה באנרגיה גרעינית.

שוברת הקרח הגדולה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 2007 הושלמו מבחני-ים לשוברת הקרח הרוסית "50 שנה לניצחון" (ברוסית: 50 лет Победы). האונייה נכנסה לשירות בחברת הספנות מורמנסק המפעילה את כל שמונה שוברות הקרח הגרעיניות של ממשלת רוסיה. תחילת בנייתה של אונייה זו בשנת 1993, כאשר נבנתה שדרתה. בנייתה הופסקה שנה מאוחר יותר עקב קשיים כלכליים ברוסיה. אורכה של האונייה 159.6 מטר, רוחבה 30 מטר ומנועיה החשמליים הם בהספק של 23,602 כ"ס מכור גרעיני המותקן בה. האונייה יכולה לשאת 128 נוסעים ו-140 אנשי צוות.

תפקידן של שוברות קרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוברות קרח נדרשות כדי לשמור על נתיבי שיט פתוחים לאוניות משא באזורים בהם הים קופא, או במקומות שבהם הים קפוא באופן קבוע. שוברות קרח יקרות מאוד לבנייה ולהפעלה, בין אם הן מונעות בטורבינת גז, במנוע דיזל או באנרגיה גרעינית. נסיעה בשוברת קרח אינה נוחה בעת שהאונייה בים הפתוח. כמעט כל שוברות הקרח הן בעלות שדרית עבה ועגלגלה, ללא בליטות לייצוב האונייה ולכן הן נוטות להתנודד בקלות גם בים שקט יחסית. אף כאשר הן מפלסות דרכן בקרח הנסיעה בהן אינה נוחה, בגלל הרעש המתמיד והרעד של גוף האונייה.

בשוברות קרח מודרניות קיימים פרופלורים מוגנים בירכתיים ובחרטום, וכן מנועים בצידי האונייה המאפשרים סיבוב מהיר יותר. על רבות משוברות הקרח קיים גם כלי טיס (מסוק או מטוס קל) כדי לאפשר סיור לפני האונייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]