שבלולית פיקרד
 שבלולית פיקרד
| |
|---|---|
שבלולית פיקרד (צילום עוז ריטנר)באדיבות משכן אוספי הטבע הלאומיים ע"ש שטיינהרדט, אונ' ת"א | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | רכיכות |
| מחלקה: | חלזונות |
| תת־מחלקה: | שבלולים |
| סדרה: | שבלולי יבשה |
| תת־סדרה: | Helicina |
| משפחה: | שבלוליתיים |
| סוג: | Xerocrassa |
| מין: | שבלולית פיקרד |
| שם מדעי | |
 Trochoidea picardi
| |
| שמות נוספים | |
| |
שבלולית פיקרד (שם מדעי: Xerocrassa davidiana picardi) הוא מין שבלול יבשתי נכחד שהיה אנדמי לגבעות הכורכר שבמישור החוף הדרומי. תפוצתו של המין הייתה מצומצמת מאוד והוגבלה למספר גבעות כורכר מקוטעות בשטח כולל של 31.5 קמ"ר[3] בתחומי הערים בני ברק, גבעתיים ורמת גן בלבד. גבעות הכורכר, אשר עליהן התבססו אוכלוסיות שבלולית פיקרד, נחצצו על ידי קרקעות חמרה, ועליהן לא התקיימו מושבות של המין. עובדה זו היא שיצרה את דפוס הפיזור הייחודי, אשר תרם להיווצרותן של אוכלוסיות קטנות ומבודדות[4].
שבלולית פיקרד קרויה על שמו של פרופסור יהודה ליאו פיקרד, מבכירי הגאולוגים בישראל[5].
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבלולית פיקרד הייתה רכיכה קטנה אשר גובהה וקוטרה היו 5.2 ו-6.9 מילימטר בהתאמה. ייחודה בא לידי ביטוי בקונכייה דמוית "פגודה". גובהה וקוטרה היו 6 ו-8 מילימטר בהתאמה ונפחה הגיע ל-0.1 מיליליטר. לקונכייה היו 5 פיתולים. בשולי הפיתולים, מסביב לקוטר הקונכייה, ניתן היה להבחין בקרין (השוֹל של הקונכייה) חד ובולט, אשר הקנה לה צורה מדורגת. בנוסף לכך נחרצה הקונכייה בתלמים עמוקים וטבורהּ (מגרעת הצמודה לפתח הקונכייה) היה רחב ועמוק. צבעה היה בהיר, אולם לעיתים הייתה בעלת כתמים חומים[6].
שימור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנייה העירונית דחקה את שבלולית פיקרד לתאי שטח קטנים מאוד. במהלך סקר שנערך בין השנים 2004–2005 אותרה בגבעת קוזלובסקי שבגבעתיים רק אוכלוסייה אחת שהצליחה לשרוד[5]. בעקבות גילוי זה ובצל החשש הכבד להמשך קיומה של אוכלוסייה זו, הועברו בשנת 2006, על ידי הנק מיניס, מנהל אוסף הרכיכות באוספים הלאומיים לטבע באוניברסיטת ת"א בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, 250 פרטים חיים לגבעת כורכר מוגנת, בתחומי הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א. אולם ניסיון השימור כשל, שכן שנה לאחר העתקת הפרטים לגן הבוטני, בינואר 2007, לא אותרו פרטים חיים כלל[7][8]. אחת הסיבות לכך היא, ככל הנראה, היעדר נוכחות שכבת טחב אשר הייתה אופיינית לגבעות הכורכר בערים בני ברק, גבעתיים ורמת גן ושהיוותה מקור מזון בלעדי לשבלולית פיקרד.
בשנת 2011, בעקבות עבודות התשתית של תאגיד המים "מי אביבים", נפגעה גבעת קוזלובסקי בצורה חמורה[5]. בפברואר 2012, במהלך סיור נוסף, שערכו הנק מיניס ועוז ריטנר, בגבעת קוזלובסקי, אותרה שבלולית חיה אחת בלבד. השבלולית נלקחה לגן הבוטני באוניברסיטת ת"א שם תועדה, אולם אף היא לא הצליחה לשרוד. וכך, כתוצאה מהפגיעה הנרחבת בגבעת קוזלובסקי, נכחדה האוכלוסייה האחרונה של שבלולית פיקרד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבלולית פיקרד, באתר GBIF (באנגלית)
- שבלולית פיקרד, באתר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שבלולית פיקרד, מתוך המאמר של Fritz Haas, Bemerkungen über und Neubeschreibungen von Heliciden aus Zypern und Palästina, שהתפרסם בכתב העת המדעי Senckenbergiana, גיליון 15, פרנקפורט, 1933, עמ' 25-31
- ^ שבלולית פיקרד באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ שבלולית פיקרד, מתוך יוסף הלר, שבלולי ארץ ישראל: אורחות חיים ומגדיר, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993, עמ' 105
- ^ מתוך מאמרו של הנק מיניס משנת 2003, Xerocrassa davidiana picardi: a terrestrial snail on the brink of extinction in Israel, שהתפרסם בכתב העת המדעי Tentacle, גיליון 11. קישור ישיר לגיליון
- ^ 1 2 3 הנק מיניס ועוז ריטנר, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון מס' 161, אוקטובר 2011, עמ' 40
- ^ שבלולית פיקרד, מתוך יוסף הלר, שבלולי ארץ ישראל: אורחות חיים ומגדיר, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993, עמ' 246
- ^ טל לבנוני, בתי הגידול של הכורכר והחמרה - נקודות החן של מישור החוף, הוצאת החברה להגנת הטבע, יוני 2011. קישור ישיר למאמר
- ^ מתוך מאמרו של הנק מיניס משנת 2007, ?Has the transfer of Xerocrassa davidiana picardi to a more protected locality turned into a failure, שהתפרסם בכתב העת המדעי Tentacle, גיליון 16. קישור ישיר לגיליון