שארל לה ברן
 | |
| לידה |
24 בפברואר 1619 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1690 (בגיל 70) פריז, ממלכת צרפת |
| מקום קבורה |
Saint-Nicolas-du-Chardonnet |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
קלאסיציזם, בארוק |
| הושפע על ידי |
François Perrier, סימון וואה, ניקולא פוסן |
| יצירות ידועות | ציור "ההורדה מן הצלב", עיצוב "אולם המראות" בארמון ורסאיי |
  | |
שארל לה בּרַן (בצרפתית: Charles Le Brun; 24 בפברואר 1619 – 22 בפברואר 1690) היה צייר ומעצב פנים צרפתי.
קורות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בפריז לאב שהיה פסל. גדל בחברת ציירים שהיו חבריו של אביו ולמד לשרטט בעודו ילד. בגיל 11 התקבל לסטודיו של הצייר סימון וואה בפריז. ב-1634 צייר אלגוריה על חיי הקרדינל רישלייה, שהתלהב מן הציור והזמין אצלו ציורים על נושאים מיתולוגיים כדי לעטר בהם את ארמונו בפריז. ב-1642 התלווה לצייר ניקולא פוסן במסע לרומא, ושם בהדרכתו של פוסן התחקה אחרי הציורים של רפאל ושל אמני הרנסאנס האיטלקי. ב-1646 חזר לפריז והפך לבן חסותו של ניקולא פוקה. כמו כן הוזמן בשנה זו (1646) ביחד עם אסטאש לה סואר לקשט את חללי ארמון לַמבֶּר (אנ') בפריז. ב-1648, בעזרתם של הקרדינל מאזארן ושל ז'אן-בטיסט קולבר, הקים את האקדמיה לציור ולפיסול (אנ') בפריז. ב-1655 אקדמיה זו קיבלה מעמד ממלכתי והוסמכה להכשיר אמנים לשירות המדינה.
ב-1662 קנה קולבר עבור בית המלוכה הצרפתי את "גובלן", שהיה מפעל לייצור שטיחי קיר בפריז, ולה ברן מונה ב-1668 למנהלו. לואי הארבעה עשר הזמין אצל לה ברן ציורים היסטוריים. הציור "אלכסנדר הגדול ומשפחת דריוס" שבה את לבו של המלך, שהעניק ללה ברן תואר אצולה ומינה אותו ב-1662 לצייר הראשי שלו (אנ'). ב-1663 נתמנה לה ברן למנהל האקדמיה לציור ולפיסול, שאורגנה מחדש על ידי שר האמנות קולבר ב-1664 ונקראה בשם "האקדמיה המלכותית לאמנות". לה ברן נתמנה לשקם את הגלריה המרכזית בארמון הלובר בפריז, שעלתה בלהבות ב-1661, וצייר שם את "אגדות אפולו" (גלריית אפולו).
במשך 17 שנה (1664–1681) עסק לה ברן בעיצוב הפנים של ארמון ורסאיי, תכנן את "מדרגות השגרירים" וצייר 27 ציורי קיר המתארים את תהילתו של המלך לואי הארבעה עשר מ-"שלום הפירנאים" (1659) ועד "הסכמי ניימכן" (1679). ב-1677 התלווה אל המלך במסע למערכה בפלנדריה. משחזר המשיך בעבודתו בוורסאיי: "אולם המראות" (1679–1684) ו"אולם המלחמה והשלום". אחרי מות קולבר ב-1683 ירד לה ברן מגדולתו. הוא נפטר במפעל "גובלן" בפריז ב-1690 ונקבר בכנסיית סנט ניקולה דו שארדונה (אנ') ברובע החמישי שאת החזית שלה עיצב בסגנון קלאסי.
יצירתו של לה ברן הייתה שילוב של ציור, עיצוב פנים, אדריכלות, צורפות, עבודות עץ, עיצוב שטיחי קיר ועבודות שונות הכרוכות בעיטור ארמונות – יצירה שהוגדרה לימים כ"סגנון הבארוק של המלך לואי הארבעה עשר".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארל לה ברן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)